|
כיון שהמלחמה בטרור ופרוק נשקו היא אולי החלק הכי חשוב במפת הדרכים שנוגע להתחייבויות הפלשתינים, ברור שהאמריקאים לא יכולים לומר באופן ישיר ובוטה שהם מוותרים על כך, ולכן הם חוזרים מדי פעם על מה שהפך לקלישאה מבלי לציין מה בדיוק הסנקציות ואילו פעולות ינקטו אם לא יבצעו הפלשתינים את חלקם זה. במאמר המקושר סופר שהדברים נאמרו במסיבת עיתונאים אבל לא היה גם ברור מה הייתה בדיוק הסיטואציה של אמירת הדברים, כלומר האם הדברים נאמרו בצורה יזומה ע"י פאואל או כתשובה לשאלה ישירה שנשאל, ומתוך האופן שבו אני מבין את מה שקורה, אני כמעט מוכן להישבע שהאפשרות השנייה היא הנכונה. ידיעות שמתאימות יותר למה שקורה בשטח בפועל הן שתי הידיעות הראשונות ששמעתי זה עתה בחדשות הבוקר. הידיעה הראשית דברה על כך שהאמריקאים שוקלים ניקוי סכום בניית הגדר מהערבויות, ושמתנהלים דיונים על שינוי תואי הגדר (זה מסופר גם במאמר המקושר), והידיעה השנייה היא על מתן אפשורת למשרד אש"ף בוושינגטון להמשיך להתקיים למרות החלטה קודמת על סגירתו, בגלל "רגישות המצב" (משהו כזה). אם נוסיף לשתי הידיעות האלה את סיפור שחרור האסירים נקבל בדיוק את מהות המצב הקיים: למרות שלדעתי ההודנה הושגה כתוצאה מהלחץ הצבאי שהופעל לאחרונה על אירגוני הטרור שגרם להם לשלם מחיר גבוה תוך השגת תוצאות מעטות, והפחד שהמלחמה בהם עלולה לעבור גם ל"מדיניים" הבכירים ביותר בתוכם, הם דואגים להציג את המצב כ "רגיש". הם מקיימים רמה נמוכה של פיגועים תוך איומים שהמצב נפיץ והשקט דורש טיפוח מתמיד. כך הם השיגו את את הלחץ האמריקאי עלינו בעניין הגדר והאסירים שאינו כלול כלל במפת הדרכים, וגם את העניין האקטואלי הזה של אי סגירת משרדם בוושינגטון. לעומת זה הדיבורים על המלחמה בטרור שכן כלולים ובמקום מרכזי במפת הדרכים הפכו כפי שאמרתי לקלישאה, כשהכל יודעים שדבר לא עומד להיעשות בעניין זה, וגם לא מדובר על שום פעולה או כוונה לעשות משהו בפועל כדי לממש את החלק הזה. לדעתי היינו יכולים להשיג יותר הישגים לו אנו היינו משחקים את המשחק הפלשתיני. כלומר, שהדיבורים על רגישות ונפיצות היו באים מתוכנו, ואנו היינו מאיימים לנפץ את הכל אם לא יקיימו הפלשתינים את חלקם בהסכם. להערכתי הדבר הזה אפשרי כי, כפי שאמרתי, ההפוגה דרושה להם הרבה יותר מאשר לנו. אבל אנו כבר מזמן אבדנו את היצרים הטבעיים שמאפשרים ראיית מצב והתנהגות כזאת.
|
|