בתשובה לאיל, 06/08/03 17:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
<שיניתי את הכותרת כדי לשוות אופי יותר מכובד לפתיל הזה(עלאק)> הטענה שהעלאת מחירי הבנזין לא תגרום לאנשים לנסוע פחות מקבילה לטענה שהעלאת מחיר המים לא תגרום לאנשים להשקות פחות. "המהירות" שבה אני "מפקיר את חירותי"? מבזק- מדובר במצב הקיים היום. אתה הוא זה שמציע "להפקיר" אותנו לחסדי הקפיטליזם. כמו שאמר מישהו בהקשר אחר ( על הקומוניזם דווקא) - קודם שינסו את זה על כלבים. נחזור שוב למחיר המים. אתה כותב ש "אם משק המיים היה מתקיים על פי כוחות השוק, העובדה הזאת הייתה בהכרח גורמת לקביעת מחיר המיים כך שיגלם גם את העובדות האלו" זאת בדיוק הבעיה שלי- מתי? מתי ייקבע המחיר? רק *אחרי* שהבארות יומלחו ולא רגע אחד לפני כן. בהנחה ויש מספר חברות המתחרות על אותו אקויפר, אנו מצויים במעין דילמת אסיר ( או שמא TRAGEDY OF THE COMMONS ), אפילו אם חברת שאיבה אחת תקטין את השאיבה שלה, ללא תיאום עם החברות האחרות, היא לא תוכל למנוע את ההמלחה, אבל בוודאי שעד ההמלחה , היא תרוויח פחות מהחברות האחרות. מצד שני, אם הרוב אכן ישתפו פעולה, יהיה לחץ כלכלי עצום לחלק מהחברות "לבגוד". מה עושים? לא יודע, כנראה צריך מנגנון פיקוח. ושוב היגענו לצורך בהתערבות ממשלתית. כידוע, דילמת האסיר ניפתרת באמצעים קפיטליסטיים ( מיקסום רווחים) כאשר אפשר לשחק את המשחק הרבה פעמים. מה שמפחיד אותי זה שאנו מתקרבים לסיטואציה שכל משחק הוא עם הפסדים יותר ויותר גדולים ( משהו כמו הכלאה בין דילמת האסיר ופרדוקס המהמר ) במצב כזה, קפיטליזם טהור עלול להיות מסוכן מאוד. באשר לטימטום הפושה במנהל הציבורי- אני לא בטוח שזה כורח המציאות. יש גופי תיכנון די מקצועיים. אין לי בעיה להשתמש ברעיונות השאולים מהקפיטליזם, אבל אני מפחד מקפיטליסטים מטומטמים ללא שליטה לא פחות מביורוקרטים מטומטמים ללא שליטה. מעניין להסתכל על התגובה של "BIG BUSINESS" לבעית ההתחממות הגלובלית- מדענים טוענים שאנחנו ממש בקצה החלון שעוד אפשר לעשות משהו. ומה התגובה- ראשית מביאים מומחים נגדיים כדי לטשטש את הניתוחים. אחר כך טוענים ש"צריך עוד מחקר" . בסוף משפיעים על נשיא ארה"ב לא לחתום על אמנת קיוטו. כל הפעילות בנושא מכוניות חסכוניות ואנרגיה חלופית (חשמל,גז, מימן) התחיל כאשר ממשלת ארה"ב החלה להעניק סובסידיות לכיוון הזה. זו לא היתה יוזמה של החברות עצמם בעקבות החזון של מנהליהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין מים לבנזין הוא שבמיים הבזבוז גדול בהרבה. בעיקר בגלל שמחירם לחקלאות לא ריאלי. כאשר קוראים לנו לחסכון במים לא אומרים לנו לשתות פחות (ההיפך) אומרים לנו לתקן נזילות, להתקין ניאגרות חסכוניות, טושים מגבירי לחץ וכו. באשר לבנזין, צריכת הבנזין של המכונית היא בהחלט פקטור בקניית מכונית. מכוניות מודרניות הן חסכוניות להפליא בבנזין (לעומת מכוניות העבר). כל זה כדי לומר שבנזין, בניגוד למיים, אנחנו ל א מבזבזים. העלאת מחיר הבנזין (עד לגבול מסויים כמובן) לא תגרום לנו להפסיק לנסוע במכוניות בדיוק כמו שהמיסים המגוכחים שיש על מכוניות לא מנעו בעדינו לקנות מכוניות (וזו הייתה המטרה המוצהרת שלהם) השימוש בבנזין הוא כורח של החיים המודרניים והדבר היחידי שתשיג בהעלאת מחירי הבנזין הוא פגיעה קשה ברמת החיים של האזרחים. באשר להמלחה, מדובר בעובדה ידועה. העוסקים בתחום שאיבת המיים יודעים הייטב כיצד לחשב מהי כמות המיים שמותר לשאוב בכל זמן נתון לפני שמגיעים לקו האדום. ההגיון הזה קיים בהרבה מקרים אחרים, למשל כריתת עצים מסחרית שבה נעשה ''סבב'' בין איזורים שונים של יער. אם תגדיל את הכריתה מעבר לגבול מסויים תמצא את עצמך בלי שום עץ שתוכל לכרות, מכאן שכמות העצים שאתה יכול לספק בשנה מוגבלת והמחיר בהתאם. בתסריט שלך אין שום הגיון, רק פחד לא רציונלי מ''הקפיטליזם המרושע''. (כלומר ממתן חירויות כלכליות לאזרחי המדינה). הפחד מפני שרירות ליבה של המדינה לא קיים אצלך כנראה וזה מה שבאמת מדאיג משום שהסכנה האמיתית הנשקפת לחירותנו לא באה מאותם קפיטליסטים מרושעים אלא מכוח מוגזם הנתון בידי המדינה. נסה לחשוב על המשטרים היותר גרועים בהיסטוריה של המאה העשרים ותראה שהמכנה המשותף לכולם הוא משק ריכוזי, עבודות יזומות וכו. (גרמניה הנאצית, רוסיה הסוביטית, קובה, סין, סוריה, מצריים). המתאם הזה מדאיג אותי והוא בהחלט איננו מקרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<הכנס קריאת גודווין כאן>. בנית לך חתיכת איש קש. רוסיה הסוביטית, עבודות יזומות. אני אומר שקפיטליזם לא מטפל טוב בתהליכים שגורמים נזק מצטבר ואיטי. הבאתי דוגמאות מהחיים ונתתי נימוק "כמעט" תאורטי. לא טענתי בשום מקום ששוק חופשי הוא תמיד רע. אני חושב שהוא פיתרון טוב לקבוצה מסוימת של בעיות כלכליות אבל לא לכולם. אני לא רואה פיתרונות שוק חופשי לתימחור נכון של משאבים מתכלים, של מוצרים שגורמים נזק מצטבר וארוך טווח אבל תועלת מרובה ומיידית. אני לא חושב שזה עושה אותי תומך במשטר ריכוזי דיקטטורי ומושחת. במידה והעלאת מחיר הבנזין לא תגרום לירידה בצריכתו, אין בעיה, שיבנו מצידי תשתיות של תחבורה ציבורית. אתה הוא זה שטוען שהכל מגולם במחיר. באיזה שהוא שלב מחיר הבנזין יעלה,אם משום שהממשלה תעלה אותו ואם משום שהוא יאזל. בכל מקרה, באיזה שהוא שלב נצטרך להתמודד עם המחסור. אם נחכה עד שהמשק החופשי יגרום לעליה כל כך מרחיקת לכת שיהיו *חייבים* לעשות משהו, לא ברור שנספיק לעשות את זה. לצערי, הקפיטליזם לא תמיד מוכיח שהוא יודע מתי להפסיק ללא פיקוח ממשלתי, זה לא עושה אותי חסיד השיטה הטוטליטרית. כמובן שאשמח אם הפיקוח יהיה מינימלי ולא יפגע ב"חרויותי הכלכליות" או חרויותי האחרות (הזכות לכתוב באייל על חשבון שעות העבודה למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני רחוק מלחשוב שהקפיטליזם "מטפל טוב" בכל הבעיות שיכולות להווצר. אבל אני הרבה יותר רחוק מלחשוב שהטלת מיסים וקנסות היא הדרך הנכונה לפתור את הבעיה. הטלת מיסוי סתם כך ללא תוכנית פעולה ברורה כמו תיקון נזקי הזיהום או מציאת פתרון לזיהום הזה במימון המס הזה לא תפתור את הבעיה. כסף שנגבה ומצורף ל"פול" הממשלתי ימצא את דרכו מהר מאוד למימון ישיבות, התנחלויות, סרטי קולנוע ומכוניות עתירות ביצועים לחברי הכנסת. לשוק החופשי אין בעיה לתמחר משאבים מתכלים (קרי נדירים), כשהנפט יתחיל לאזול זה יהיה תהליך הדרגתי, שאיבת הנפט תהפוך לקשה יותר ויותר, יהיו פחות בארות ומחיר הנפט יעלה בהדרגה. זה לא יקרה בן לילה. וסביר שזה יקרה בעוד הרבה זמן, לפני עשרים שנה אמרו שיש עוד חמישים שנה, גם היום אומרים שיש עוד חמשים שנה, חוץ מזה, אם יש למישהו תמריץ למצוא חלופות לנפט זה לחברות הנפט. מה הם יעשו כשיגמר הנפט? יצאו לפנסיה? לחברות הנפט והמכוניות יש גם תמריץ לפתח מוצרים שמזהמים פחות את הסביבה ולו רק בגלל יחסי הציבור - לראיה, המכוניות של היום חסכוניות יותר ומזהמות פחות. יש כמובן עוד הרבה מה לעשות. הפתרון לבעיות האנרגיה והזיהום נמצא לדעתי באנרגיה גרעינית, למרבה הצער זו זוכה להתנגדות לא רציונלית. כנגיע למצב בו אין נפט נאלץ להשתמש באנרגיה כזאת אלא אם כן נמצא משהו אחר לשרוף. לסיום, אמרת ש"הקפיטליזם לא תמיד מוכיח שהוא יודע מתי להפסיק ללא פיקוח ממשלתי", האם אתה יכול להביא דוגמה? ומה בדבר הממשלה? האם היא יודעת להפסיק? את ההתקרבות שלנו לקו האדום הנמוך של הכנרת פתרו עד כו בהורדתו של הקו, לא בהקטנת השאיבה, התפלה, העלאת מחירי המיים לסכומים ריאליים וכו. אני בהחלט יכול להסכים שישנם בעיות שאינם נפתרות על ידי מנגנוני השוק החופשי אבל אני ממש לא משוכנע שהפקדת האחריות בידי הממשלה תפתור אותם. במקרים כאלו, עדיף לנקוט משנה זהירות לפני שמפקירים את חירותינו בידי הפולטיקאים, מה שנתת להם היום, יהיה מאוד קשה להציל מהם מחר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון ששנינו מסכימים " שישנם בעיות שאינם נפתרות על ידי מנגנוני השוק החופשי" לכאורה אין בינינו יותר ויכוח . השארת לי רק כפפה אחת להרים, לגבי דוגמאות ש"הקפיטליזם לא תמיד מוכיח שהוא יודע מתי להפסיק ללא פיקוח ממשלתי". אבל מכיוון שהדיון איתך הביא אותי לרצות להגדיל את הידע האנקדוטלי שלי בעניין, גרמת לי לתזזית קריאה וחיפוש באינטרנט. והייתי רוצה לשתף אותך, וקוראים אחרים של הפתיל הזה בתגליותי. ראשית, מצאתי את מקור הביטוי "TRAGEDY OF THE COMMONS" ב(לפני כן הכרתי את הביטוי רק בריפרוף) באופן מוזר, הרעיון הזה גם משמש להגנה על הקפיטליזם וגם לביקורת עליו (ראה מהמאמר נובע1 שלבעית ניהול משאב משותף ( כמו אקויפר או ביוספירה) ייתכנו שני פיתרונות: 1) ניהול אחיד של אותו משאב (מונופול או ממשלה) 2) חלוקת המשאב המשותף בין זכיינים כשלכל זכיין יש חלק מבודד מהמשאב (במקרה של יער- חלקה פרטית, במקרה של האטמוספירה- אין אפשרות טכנית כזאת). פיתרון מספר 1 הוא למעשה התערבות ממשלתית ישירה , ולכן במקרים שיש משאבים שטכנית אי אפשר לחלק (כמו שימוש בים בתור מזבלה, אטמוספירה או אקויפר משותף) חייבים פיקוח. דרך אגב, גם הדאגה שלך מפני סיכלות ממשלתית מועלת כאן ( בניסוחו " מי ישמור על השומרים"). לכאורה, במקרה של משאב שניתן לחלק אותו ( קרקע, בארות נפט, כבישים),פיתרון מספר 2, הלא הוא הפיתרון "הקפיטליסטי", אמור לעבוד, אפילו אם מדובר במשאבים מתכלים. אבל, גם במקרה של אפשרות 2, כלומר הפרטה, יש לי בעיות, אבל הם אינם תאורטיות אלא פרקטיות, וכאן הדרישה שלך לדוגמא לקפיטליזם מזיק, מאוד רלוונטית. נדמה לי ( דעתי אינה לגמרי מוצקה כאן) שהקפיטליסט ה"אידאלי" כמו שמופיע בספרים של איין ראנד, אכן יידע מה לעשות כאשר באר הנפט שלו מתקרבת לכלייה או כמה עצים לכרות ביער כדי לא לגרום לארוזיה. אבל ,יש לזכור, שבמקרים רבים, ה"קפיטליסט" הוא יותר כמו דמות מתוך מלכוד 22 שמחפש לעשות את "המכה". נכון שהיד הנעלמה תגרום לכך שקפיטליסט קצר ראות כזה לא יחזיק מעמד וכולי וכולי , אבל בינתיים, בינתיים, מתבזבזים משאבים שאי אפשר לשחזר. אם צריך שמונים שנים עד שהקפיטליסט האידאלי יתפוס פיקוד על הבאר, זה עלול להיות מאוחר מידי. אין לי תשובה לבעית הפוליטיקאים המושחתים, פרט לתשובה הסטנדרטית- שקיפות ודמוקרטיה. באשר לדוגמאות קונקרטיות לקפיטליזם מזיק, מה שעלה לי בראש והצלחתי איכשהו לאשש : 1)הווצרות תופעת אגן האבק בארה"ב בשנות ה30 2) התמוטטות הבורסה בניו יורק ב 1929 והשפל הכלכלי בעיקבותיו (קולידג והובר לא התערבו בכלכלה, ורק הפעולות של רוזוולט וה "ניו דיל" הוציאו את ארה"ב מהשפל) דוגמאות שאין לי חומר עליהם: היכחדות הליוויתנים כתוצאה מצייד בלתי מבוקר. מלחמת הרייטינג בתחנות טלוויזיה מסחריות. כריתת יערות הגשם. ייתכן גם שבעיות החשמל בקליפורניה נובעים מדרגולציה פרועה מידי, למרות שקראתי שחלק מהמחסור היה מלאכותי וקשור לשחיתויות באנרון. לבסוף, בעניין תחנות כוח גרעיניות, למרות שאני לא יודע מה התמחור המדוייק של כרייה של חומר בקיע וכולי, גם אני חשבתי כמוך עד שנתקלתי במאמר שטוען שבעית הפסולת היא יותר חמורה ממה שחשבתי בתחילה. ראה תגובה 139456 והפתיל הקצר שממשיך ממנו. . בכל אופן, אני מודה לך על הדיון עד כה, גרמת לי לחשוב וללמוד קצת את הנושא. 1 לא באופן מפורש, אבל זו הבנתי של המאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע להווצרות אגן האבק בארה"ב: במאמר היה כתוב שגם לפני הבצורת הגדולה היו תקופות של מחסור חמור בגשמים, אבל בגלל שבינהן היו גם תקופות עם כמות גשמים מתאימה, לא נעשה כל נסיון ליעל את ניצול המים של החקלאות לפני שנות השלושים. תיאור זה כנראה מתאים גם למצב המים של ישראל כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לTragedy of the Commons לא אתיחס כרגע משום שאני צריך לקרוא וזה יקח קצת זמן. הווצרות תופעת אגן האבק. לא קראתי בפרוטרוט אבל מהרפרוף שלי נוצר הרושם שמדובר בבעיה שנוצרה כתוצאה מבורות ולא מתוך ניצול יתר שנעשה במודע לנזקים שהוא יגרום. התמוטטות הבורסה בניו יורק היא דוגמא ישנה, אני רחוק מלהיות מומחה ולכן אציין שהדבר הוא פשוט שנוי במחלוקת. על פי מילטון פרידמן למשל הסיבות העקריות למשבר היו מחדלים של ה"פדרל ריזרב" בטיפול בהתמטוטות של בנקים. (ובמיוחד בנק מסוים שנקרא "בנק אוף אמריקה" שנפילתו גרמה לבהלה גדולה משום שאנשים חשבו שמדובר באיזשהו גוף רשמי - מה שלא היה נכון) היכחדות הלוויתנים כתוצאה מצייד בלתי מבוקר - אולי, אם כי אני חושב שלדעת הקהל הייתה השפעה חזקה מספיק גם בלי התערבות ממשלתית שממילא לא יכלה לעזור (למשל משום שיפן לא הייתה מוכנה לוותר בנושא). מלחמות הרייטינג? איפה הקטסטרופה? לא הבנתי. כריתת יערות הגשם. שני דברים: א. למיטב ידיעתי, פעולות הכריתה נעשות בעידוד ממשלתי (אם לא על ידי הממשלה ממש), זה לגבי ברזיל לפחות. התיאוריה של הממשלה בברזיל הייתה שאדמות הג'ונגלים הם מאוד פוריות (כי צומח שם כל כך הרבה) ולכן אם יכרתו את היער ניתן יהיה לפתח חקלאות על האדמה. המציאות הייתה אחרת והסתבר שהאדמה לא פוריה... בשבילי זה דווקא טיעון יפה בעד הביזור הקפיטליסטי - ממשלות עולם שלישי אוהבות פרוייקטים בהיקף גדול והנזקים בהתאם. יוזמה פרטית הייתה נכשלת ולא היה תמריץ להמשיך אותה. יוזמה פרטית גם לא הייתה נעשית בכזה היקף. ב. יש כאן מידה מסויימת של צביעות מצד העולם המפותח שכבר כרת כמעט את כל היערות בארצותיו הוא ודורש מארצות העולם השלישי לא להתפתח. בעיות החשמל בקליפורניה, לא מכיר מספיק טוב את הנושא... מנסיוננו בישראל אנו למדים שגם עם ניהול מונופוליסטי של חברה אחת אין ערובה שאכן יודבקו הביקושים הגואים ומצד שני אנו זוכים ב"וועד עובדים" שערורייתי עם היד על השלטר... בנוגע לאנרגיה גרעינית, שוב, אני מומחה קטן בנושא אבל דומה שמה שמאפיין את ההתיחסות לנושא בדרך כלל הוא היסטריה לא רציונלית. איכשהו מתגנבת לליבי ההרגשה שלאנשי "איכות הסביבה" אכפת יותר מה"סביבה" מאשר מבני האדם והם מתנגדים עקביים לקדמה. לכל דבר יש מחיר, הסיכוי שנמצא מקורות אנרגיה שהם בטוחים במאת האחוזים וגם יעילים מספיק הוא קטן מאוד. אפילו דבר תמים (כביכול) כמו טורבינות רוח מתגלה כסכנה מסויימת (ריסוק ציפורים בקנה מידה סיטונאי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ענית לתסריט הפסימי (המפורט מספיק) של הנבוך עם האקוויפר. בכל אופן, השוואה שלו עם דוגמת היער והכריתה שלך היא מאלפת. דוגמת היער עובדת כפי שאתה אומר, אבל רק בתנאי שאותה חלקת יער מוקצית מראש לגוף כלכלי אחד, והוא יכול להחליט בעצמו כמה לכרות מתי. לעומת זאת, אם יש יער אחד ענק וכל אחד יכול לבוא ולכרות לפי הכדאיות הכלכלית שלו, סביר שמהר מאוד, מרוב עצים כרותים, לא יראה יער. זה בדיוק תסריט המים של נבוך: כמה מפיקים מתחרים על אותו אקוויפר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אני מקבל את ההרגשה שכתבת את כל התגובה רק כדי שתוכל לכתוב "מרוב עצים כרותים, לא יראה יער"? בכל אופן, רק על זה שווה היה להיכנס ב11 בלילה לאינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שאתה כבר שם, או שעדיף לך למצוא עיסוקים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום נזכרתי בחוב הקטנוני לשמי הטוב (דה): לא, זה היה אלתור של הרגע, והיה כרוך אפילו בכמה בקספייסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא ברור מספיק: העובדה ששאיבת יתר תהרוס את מקור המיים (ואת מקור ההכנסה של זה ששואב מיים) לא נעלמת משואב המיים ולכן שאיבת יתר היא מהלך לא הגיוני בשבילו ולא בשביל המתחרים שלו. הנזק לטווח הארוך גדול מהיתרון החטוף. לשואבי המיים יש אינטרס ברור להגיע להסכם ביניהם. יתר על כן, סביר להניח ששואב המיים ישאף לקבל זכיון בלעדי על השאיבה באותו שטח מבעל הקרקע או לצאת במיזם במשותף עם שואבי מיים אחרים. באשר ליער, זה יותר פשוט (משום שגבולות היער ברורים, וגבולות האקוויפר פחות) כורת העצים מקבל זיכיון על פיסת אדמה מסויימת או שהוא הבעלים שלה, מאותו רגע לא יכול אף אחד לכרות עצים באותו מקום והכורת יכול לקיים את ה"סבב" של כריתה ונטיעה ללא בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "הנזק לטווח הארוך גדול מהיתרון החטוף" => "לשואבי המיים יש אינטרס ברור להגיע להסכם ביניהם"? ואם הנזק לטווח ארוך הוא ל50 שנה? אני רוצה רווח עכשיו, בימי חיי. או במילותיו של גראוצ'ו מרקס: why should I do anything for posterity? what has posterity ever done for me? וגם אם בטווח הארוך זה 5 שנים, ולא 50, אתה מתעלם מכך שאת חברות השאיבה מנהלים בני אדם. בהחלט ייתכן שבתור אדם אני אבחר בלהרוויח 10 מיליון עכשיו, ולא מיליון לשנה במשך 20 שנה. וראה את זוכי הלוטו שבוחרים כך אם אתה לא מאמין לי.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות במקרה הספציפי שאנחנו דנים עליו זה לא ממש הגיוני. ברגע שהבאר ממומלחת (וזה תהליך מהיר למיטב ידיעתי) הבאר הרוסה (לנצח?) והשואב מפסיד את ההשקעה שלו בתשתית. היחס בין הרווח המיידי להפסד בטווח הארוך הוא פשוט לא מספיק גדול כדי להוות תמריץ אמיתי. בהנחה שהקו האדום הוא ברמה של 30% (שזה מאוד מאוד נדיב) אם תשאב עוד 30% מהרגיל ותהרוס את הפוטנציאל של הבאר, הרווחת ארבע חודשים במכה. אבל מה תעשה אחר כך? ומה יגידו הלקוחות שלך? בעלי האדמה? בשוליים צרים יותר (קפיטליסט, לא?) הרווח הוא הרבה יותר קטן כמובן. ניסית להדגים את "כשלון הקפיטליזם בניהול משאבים מתכלים" אבל שכחת שכל המשאבים הם משאבים מתכלים. מכונות במפעל למשל - אם תפעיל אותן יותר מדי זמן בכל יום הם יהרסו או יתקלקלו. בהכרח אתה חייב לווסת את הייצור כך שלא יגרם נזק לטווח הארוך. מעניין לציין שבוויכוחים דומים שהיו לי תמיד הוקדש זמן לא פרופורציונלי לדיון באיזה "כשל שוק" תיאורתי שמוביל לתוצאות קטסטרופליות (ולעולם ללא דוגמאות קונקרטיות). לקטסטרופות של הגישה ההפוכה כמעט ולא מוקדש זמן או מחשבה, למרות ריבוי הדוגמאות הקונקרטיות (ומצב המיים בניהול ממשלתי הוא דוגמא נהדרת) ולמרות הניגוד הברור בין רגולציה, מונופלין ממשלתי וחירויות הפרט (שהם הסיבה לקיום המדינה). העובדה שניהול משאב מסויים נתון בידי גוף אחד מגדילה את הסיכוי שטעויות אנוש יגרמו לקטסטרופה. נניח שהמדינה קובעת תקן על פיו קובעים כמה מותר לשאוב מכל באר, מאחר והמדינה היא זאת ששואבת, תקן שגוי עשוי לגרום להרוס כל הבארות (מאחר וכולן באותו תקן) במצב בו השאיבה מנוהלת על ידי כמה גופים עצמאיים ייתכן שבאר אחת תהרס אבל הנזק יהיה מקומי ולא גלובלי. הריכוזיות משמעה גם שהאחריות נתונה בידי קבוצה מאוד מצומצמת של אנשים שעשויים להיות מאוד הגונים וישרים אבל יכולים להיות גם אווילים משרישים ונוכלים. גם האנשים ההגונים עשויים להיות נתונים ללחץ פוליטי עצום שישבש את יכולת ההחלטה שלהם (הם עשויים לוותר למשל בנושא אחד כדי לקבל משהו בנושא אחר (בראון-חברון?)) אמרתי "עשויים להיות נתונים". טעות. "יהיו נתונים". השוק מחולק לשתי קבוצות. שואבי המיים וצרכני המיים. שואבי המיים יש אחד (הממשלה) צרכני המיים יש שתי קבוצות, כלל האזרחים, והחקלאים (ואולי גם התעשיינים). מסיבות ברורות החקלאים יכולים להתאגד ולהקים לובי פוליטי (משום שזה נושא מרכזי על סדר יומם) ואילו שאר האזרחים לא. משום כך, הגוף הפוליטי היחידי שישאף לקבל את "משרד המיים" או להשפיע עליו באיזו צורה (ישיבה בוועדות וכו) הם אנשי הלובי החקלאי. מכאן הדרך מאוד קלה להקלות נרחבות לחקלאים על חשבונינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בסדר, אז במקרה של בארות המים זה לא הגיוני, אבל במקרים אחרים (נאמר, הגדלת החור באוזון) - דווקא כן. החור באוזון, אגב, זו דוגמא מצויינת - מה אכפת לי, בתור יצרן מזגנים אמריקאי, אם בגלל שאני אייצר מזגנים מסוג מסויים שעור סרטן העור באוסטרליה יעלה? אני רוצה שתראה לי שוק חופשי בו הייתה נוצרת מעצמה הפסקת השימוש ב CFC. ב. החצי השני של תגובתך לא רלוונטי - כולם (ירדן, הנבוך ואנוכי) כאן מסכימים איתך שריכוזיות *יכולה* להיות דבר מזיק, אתה לא צריך לטרוח בהוכחה של זה. אתה כאן בעמדה ה"מגינה" - אתה טוען שאין צורך ב*שום* רגולציה, בעוד אנחנו טוענים שיש אינטרסים ששוק חופשי טהור לא יכול לטפל בהם, וצריך מידה *מסויימת* של רגולציה. בפרט, אם להכליל את דוגמא מא., הטענה היא ששוק חופשי לא מסוגל ל"להתעלות" מעל שיקולי מקום וזמן. אם אני יכול להרוויח המון עכשיו, במחיר נזק גדול במקום אחר או בזמן רחוק, ללא רגולציה - אני אעשה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בהחלט יייתכן שכן למרות שבמקרה האוזון, התעשיה עברה לתחליפים מהר יחסית ולא היה צורך בהפעלת כוח כפיה עליה, הסיבה העקרית היא שהיה לחץ גדול של דעת קהל וסיכוי לרווח טוב עם מציאת תחליפים שכן אז, למשל, ניתן לסמן את המוצר כ"ידידותי לאוזון". ב. הבעיה שאני רואה עם הגישה שלך ושל האחרים היא לא בכך שאני חושב שאסור שתהיה רגולציה *בכל מחיר* אלא שנראה שאינכם מכירים בכך שלרגולציה יש *תמיד* מחיר של פגיעה בחירות האזרחים ולכן היא צריכה להיות מופעלת רק במקרים מאוד קיצוניים ונדירים. לא כל בעיה חברתית או כלכלית צריכה או יכולה להיות פתורה על ידי רגולציה, בדיוק כמו שכימוטרפיה לא תעזור לך נגד הצטננות. זו "תרופה" מאוד מסוכנת ויש להזהר מאוד בשימוש בה. הדרך היחידה להבטיח את חרותינו היא לגלות גישה בסיסית *עויינת* לרגולציה כדי להבטיח שהיא תופעל *רק* במקרים שבהם מוכח שהיא אכן עדיפה. המצב כיום שונה: לערכתי, כיום בישראל, 80% לפחות מפעילויות הממשלה הן לא נחוצות ומזיקות (כולל מוות שנגרם לאזרחים). במדינה כמו ישראל ישנו לחץ מתמיד מצד גורמים אינטרסנטיים (או תמימים) להגדיל עוד ועוד את מעורבות הממשלה תוך התעלמות מוחלטת מהנזקים העצומים שזו גורמת לנו. מה שאנחנו באמת צריכים זה לא עוד מאותו דבר אלא פחות, הרבה הרבה פחות... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |