 |
קודם כל, באשר לוויקי כנפו, ההערה בנוגע לפלאפון נועדה להראות שלמעשה לא ממש מדובר פה בחרפת רעב. החיים קשים, גם לי בתור צעיר (לא בריא). אני עובד קשה ועוד לא הבאתי ילדים לעולם משום שאינני יכול לקיים משפחה בשלב זה.
אם בכלל, אני מעדיף בהחלט לתת כסף, מזומן, בסכום קבוע מראש לנזקקים. המצב הנוכחי הוא שכדי לקבל את ההטבות מהמדינה אתה צריך להוכיח שאינך רמאי (משום שזאת הנחת היסוד) והכסף או העזרה ניתנים תוך כבילתך למנגנון. לדוגמה: כדי לקבל הלוואה עומדת לרכישת מכונית (לנכים) אתה צריך להגביל את עצמך בנפח המנוע, ואסור לאף אחד אחר לנהוג במכונית שלך.
אני, בדיוק כמוך, לא רוצה לראות אנשים מתגלגלים ברחובות ומוכן ורוצה בהחלט לעזור לאלו הזקוקים לעזרה אבל אינני מוכן שהדבר יכפה עלי. התמיכה שלך בכפיית הדבר מראה שאינך מאמין שרוב האזרחים הם כמוך וכמוני (רוצים ומוכנים לעזור) ושבהנתן הבחירה, נבחר לא לעזור. ואתה טועה, פריחתם של ארגוני הצדקה והמתנדבים בארץ, ל מ ר ו ת העובדה שאנחנו גם משלמים בכפיה למטרות דומות. מראה שלאנשים אכפת. הדרך היעילה והמכובדת בה פועל ארגון "יד שרה" למשל היא דוגמה קלאסית. כדי לקבל שם מכשיר רפואי אתה נדרש להפקיד פקדון ותו לו. את הפקדון אתה יכול לקבל בחזרה עם החזרת המכשיר או להשאיר אותו, כתרומה. רוב האנשים בוחרים להשאיר (אלו שלא, סביר מאוד להניח, פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם ואיש לא בא אליהם בתלונות). כאשר אתה בא ל"יד שרה" אתה מקבל יחס אנושי שמאמין שאם ינהגו בך בהגינות, תנהג גם אתה בהגינות ואין צורך להניח מראש שאתה רמאי.
מדינה שבה אנשים יכולים לבחור אם לעזור לזולתם ואכן עושים כך, נראית לי הרבה יותר מוסרית ממדינה שבה נכפה על האזרחים לעזור לזולתם.
אם נבחן שתי מדינות דוגמת שוודיה וארה"ב נגלה נתון מפתיע.
ארה"ב, למרות היותה גיהנום עלי אדמות, מושכת יותר מהגרים מאשר שוודיה.
רמת החיים הממוצעת בשוודיה נמוכה בהרבה מרמת החיים הממוצעת בארה"ב (וגם נמוכה מזאת של הונג קונג... מעניין למה)
המפלגה הסוציאליסטית בשוודיה זכתה בשלטון בשנות השלושים בתקופה הזאת היו השוודים חלוצים בתחום העיקור הכפוי על "בלתי מתאימים" (כן, כן, לפני הנאצים) וכן גם בלבוטומיה כפויה על אסירים ואלכוהוליסטים כדי "לרפא" אותם (ובזה הם עסקו עד שנות החמישים). עד שנות השישים הכלכלה השוודית פרחה (בין השאר אולי הודות לעובדה ששוודיה לא השתתפה במלחמת העולם השניה וכלכלתה לא נהרסה כמו שאר ארצות אירופה). בשנות השבעים היא התחילה לקרוס, עסקים ברחו מהמדינה למקומות בהם המיסים יותר נמוכים, הייתה גם תופעה של "בריחת מוחות" למקומות בהם מעריכים ומתגמלים אנשים מוכשרים בעלי יוזמה. בשנת 1989 אחוז האבטלה עלה ל-12%. העדרויות ממקום העבודה עלו ל25% בגלל חוקים שקבעו שכל מפוטר זכאי לקבל 80% ממשכורתו הקודמת. שירותי בריאות מקיפים חינם הפכו את שוודיה ל"מדינה החולה" ביותר באירופה, שוודיה גם "נהנית" מאחוז התאבדיות גבוה מאוד ומההוצאות הגבוהות ביותר על טיפול נפשי. העובדה שהמיסים היו כל כך גבוהים (עד 90% במדרגות הגבוהות) גרמה לכך שלאנשים לא היה כסף כדי לשים בחיסכון מה שהגביר את התלות שלהם בשירותים הציבוריים.
המפלגה הסוציאליסטית בשוודיה, איבדה את השלטון בראשית שנות התשעים, המפלגה הקפיטליסיטית שעלתה במקומה הנהיגה רפורמות רבות (כמו הורדת מיסים ב50% והסרת רגולציות על הבנקים וטלקומיוניקציה). בשנת 1994 זכתה המפלגה הסוציאליסטית בשלטון שוב אבל את הרפורמות הם לא ביטלו והם המשיכו לקצץ מיסים ולקצץ בתקציב הממשלה.
אני לא רוצה שוודיה, לשוודים אין יותר "חמלה" את השוודים *מכריחים* לחמול.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש