בתשובה לערן בילינסקי, 05/08/03 10:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בקשר לחלקיקים שלא יכולים להיות בשני מקומות בו זמנית - זה בדיוק מה שאמרתי, הם לא יהיו בשני מקומות בו זמנית. המקום היחידי בו יהיו החלקיקים הוא אותו מקום שאליו עברנו בזמן. החלקיקים ה"קודמים" לא יהיו שם, כיוון שלא יהיה שם שום דבר חוץ מחלקיקי גופינו ששוגרו לשם. על זה דיברתי. בקשר לחסרים - זה נכון. אם יהיה אפשר לעבור בזמן - חוק שימור החומר כבר לא יתקיים... למעשה הוא כן יתקיים, כי החומר נשמר, אבל הוא בממד אחר שפשוט לא נראה אותו (הוא עבר בזמן). זה כמו שאתה מזיז במרחב התלת-מימדי את החומר באחד מהצירים, כך אתה מזיז את החומר בציר הזמן. אני מקווה שאני ברור מספיק...:) בתשובה לקורא נבוך - ייתכן.. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שההסבר הפיזיקלי שלך לא מספק. בעולם בזמן X יש Y חלקיקים. כעת, אתה מעביר Z חלקיקים לעולם בזמן X-N. כלומר, בעולם הראשון חסרים חלקיקים, ובעולם בזמן השני יש את אותם חלקיקים פעמיים. בוא נעשה את זה קונקרטי - במוחי יש גולגולת המורכבת מחלקיקים שונים. כעת, אני נוסע חמש דקות לאחור בזמן. אני קיים פעמיים בזמן זה - אני המקורי ואני הנוסע בזמן, וגם החלקיקים המרכיבים את גולגלתי קיימים פעמיים. לפי דעתי הגעתי לסתירה. יש לך הסבר אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו - אני אומר שאתה לא תתקיים פעמיים: אני מתייחס לציר הזמן ב-ד-י-ו-ק כמו לאחד מצירי המקום. ההבדל היחידי הוא, שהערך בציר זה נע בקביעות לגבי כל החלקיקים(אלא אם כן מצליחים להשתלט עליו ולהחזיר חלקיקים אחורה בזמן). מה שאני אומר הוא, שאם נאמר שתסלק את אחד ממימדי המקום, ותבצע הדמייה ממוחשבת של מרחב בן שלוש צירים - הזמן, ועוד שניים של מקום - אז תראה מישור של המקום בנקודת זמן אחת - וחוץ מזה כל המרחב ריק. החלקיקים נמצאים בעולם רק בנקודת זמן אחת - הנוכחית. אין שום חלקיקים בנקודות הזמן האחרות, כי הם נמצאים בנקודת זמן ההווה. כאשר אתה נוסע חמש דקות לאחור בזמן, אתה לא קיים פעמיים בזמן זה - אתה נמצא בסך הכל במקום אחד - האתה שנוסע בזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מנסה להבין למה אתה מתכוון. האם, למשל, לשיטתך, לא אוכל לפגוש את עצמי לפני 5 דקות? אם אני מבין אותך אז כל מסע בזמן הוא חסר תוחלת כי "אין שם כלום" - כל החלקיקים והעצמים מתקיימים בהווה בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. כשם שאי אפשר שאותם חלקיקים יתקיימו בשני מקומות, כך אי אפשר שאותם חלקיקים יתקיימו בשני זמנים. (גם לא כשחוזרים אחורה בזמן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה, ואיל מעליך, מתעלמים לגמרי ממערכות ייחוס. פוטון שהתחיל לזוז מהרגע שנוצר היקום, ועדיין זז במהירות האור, מבחינתו נמצא עדיין בזמן אפס. בגישה שלך, עד כמה שהבנתי אותה, אתה עושה מעברים לא חוקיים בין מערכות צירים, בלי להתחשב בטרנספורמציות לורנץ. יש לי שתי עצות בשבילך (בעצם שלוש): 1. אל תנסה להשתמש באינטואיציה שלך לפתרון בעיות יחסותיות. 2. אל תהיה כל כך נחרץ בפתרונות שלך לבעיות שאתה לא כל כך מבין. 3. צא ולמד. המתמטיקה של היחסות הפרטית לא מסובכת, ואפילו לומדים אותה כפרקי בחירה בפיזיקה לבגרות. תפוס אחד מהספרים של אשל (הכתום? אני כבר לא זוכר), וזה יעזור לך לסדר דברים בראש. ובנסיון לכפר על ההתנשאות בהודעה הזו, אני אנסה לעזור לך: תחשוב על מערכת הצירים כפי שתארת לך בתגובה 161601 , אבל בלי לשכוח שלכל גוף יש *מהירות* בכל ציר. כשאין לנו בכלל מהירות בכיוון צירים x y z, אז המהירות שלנו בציר t מקסימלית, וכל שנזוז מהר יותר במקום, המהירות שלנו בציר הזמן תקטן (למשפט הזה קוראים האינווריאנטה של לורנץ). אז בשביל לחזור בזמן, קודם כל הגוף יצטרך להאיץ מאד (במקום), כדי להאט מאד (בזמן), עד שהמהירות שלו בציר הזמן תהיה אפס - זה משנה דברים. אוף, אני לא מצליח להתנסח הלאה בברור, אז אני אעצור כאן, ואחזור על המלצה 3. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הולך ללמוד את כל זה ביתר פירוט שנה הבאה באוניברסיטה. אחר כך אני אחזור אליך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''נ, זה דווקא הסגול שמנסה להסביר את היחסות הפרטית. אני אישית הייתי מפנה לספרים של פיינמן בפיסיקה, המסבירים באופן יותר ברור, אם כי לא ריגורוזי במיוחד, מבחינה מתמטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא זז הזמן נע מהר יותר מאשר אם אני כן זז? כלומר, הדרך הטובה ביותר להעביר זמן היא לשבת בלי לעשות כלום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיפך. הדרך הכי טובה היא לזוז מהר, ככה אתה מעביר שעה בפחות משעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו פעם אמר שגם השעה הכי קשה היא רק 60 דקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעה קשה היא 12^10*3.6 ננו שניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאור מתבדח - אין קשר בין כמה זמן עובר, ובין תחושת הזמן שלך. אורך החיים של אדם הוא לא 70 שנים במערכת היחוס של כדור הארץ - הוא 70 שנים במערכת שלו. זאת אומרת, זמן יש למדוד בפעימות לב, או אולי התחלקות תאים אם תרצה. ובלי קשר לזה, במהירות המקסימלית שאתה יכול לזוז (1000 קמ"ש - עלי) כל אפקט יחסותי הוא זניח לגמרי. תשב או לא תשב - תמות באותו זמן במערכת כדור הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מתבדח? נניח שאתה, ל"ע, מחכה בתור בקופת חולים. יש לך שתי אופציות (במידה וחורף ואתה לא מעשן, אז תורת היחסות תופסת טוויסט מוזר): לשבת על כסא או ללכת במסדרון הלוך וחזור. נניח שהגעת בדיוק בזמן, כך שנשארה לך שעת המתנה אחת. אם אתה יושב, אתה מחכה שעה במשך שעה. אם אתה הולך, אתה מחכה שעה בקצת פחות משעה. משמע, העברת שעה בפחות משעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאור צודק לחלוטין - תחושת השביזות במערכת היחוס שלך תלויה בקצב המאורעות במערכת שלך. אם אתה תקוע בתורנות משמימה של עשר שעות, היית מעדיף שבמערכת שלך יעברו רק עשר דקות. אם אתה באמצע צניחה חופשית, או עם אהובתך, היית מעדיף להעביר את הזמן לאט יותר. אמנם במערכת שלך תמיד תחיה 77 שנים, אבל לפחות אלה יהיו 77 שנים מאושרות יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה נכון, לא קראתי אותו טוב. והרי יישום פרקטי של השיטה - נאמר שלא ביקרת באייל יומיים, והדיון על כהנא צבר 200 תגובות. אתה צריך לקרוא אותן ולהגיב לפני שאחרים יספיקו לכתוב עוד - התחל לרוץ עם הלפ טופ - הרקע של התגובות תופס גוון אדמדם? שמור על המהירות וקרא להנאתך. בטוח תשיג את שכ"ג. (ועכשיו יתברר שזכרתי לא נכון, ודווקא הרקע צריך לתפוס גוון כחלחל, ואתפדח בשנית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה רץ עם הלפטופ כך שהמהירות היחסית שלכם היא אפס, חוששני שאולי תשיג אותי, אבל הצבע לא ישתנה. אחרת היית יכול לדעת עפ''י צבע הפונטים שלך אם אתה רץ או הולך לאיבוד, וזה היה הורס את היום של איינשטיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי - הבטחתי פדיחה - לא הבטחתי איזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקודות הזמן האחרות אתה משאיר חלקיקים בשעה שאתה עובר בהן. אתה לעולם לא שומר את סך החלקיקים שלך במקובץ בכל הנקודות שאתה נוסע אליהן במהלך החיים. הנקודות שנסעת בהן ושהופכות להיות עבר, אמנם הן משתנות ומבחינה זו אתה לא יכול אף פעם ''לשחזר את העבר במדוייק'', אבל תמיד נמצא ביקום ''מרחב שנשארו בו חלקיקים שלך''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים עשה כך שמה שהיה צריך ליצור יצר (ילידות אנשי). במכום הזה עם יהיה עוד פעם לפחות מחשבה שלא צריכה להיות שם המכום פשוט יתפוצץ. כמו בלון שמלא למחצית. תכננת להכניס עוד 50 % מהאוויר. אבל מישהוא נושף לשם עוד בערך 0.0000000000000001 % אז הכדור יתמלא קצת. כאשר האחר ממלא את 50 % ה"חסרים" בכדור יהיו 100% וחלקיק. אחרי 100 % אי אפשר להוסיף (2 שלמים). כתוצאה זאת הכדור מתפוצץ. ואני לא רוצה לדעת מה יקרה למימד... דרך טובה להשמיד אוייבים הא? שולח חיידק וזהו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע הזה בדיוק, חלקיקים שלך נמצאים בשני מקומות בו זמנית. אתה נמצא ליד המחשב, במקום שאתה גולש ממנו, ואתה נמצא גם במקום שאליו אתה גולש. כל ביצוע של תקשורת אלקטרונית, הוא סוג של הימצאות בשני מקומות. משהו ממך, שהוא אותו דבר בעצם כמו ''אתה'' הכולל, נמצא במקום שאליו אתה מתקשר. קשה להסביר את זה בשיטת האלקטרונים, ובכ''ז זה ממשי. וכך גם כשאתה מתקשר מחשבתית למרחב כלשהוא של ''זמנעבר''. החומר בורא מתוך עצמו איכויות העוקפות את ''חוק שימור החומר'' במובן הצר שאתה מבין אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שאכשיו מתעלמים מהחוק הידוע של שימור החומר? אולי במובן אחר... אבל לדעתי החוק קיים בכל מכום ואי אפשר להרסו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |