בתשובה להאייל האלמוני, 31/07/03 10:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב,לקח קצת זמן. יש מבחנים, מה לעשות. אז ככה - א) לקחתי את אילנה אזולאי כדוגמא כי היא אמרה דבר שמנוגד לאינטרסים שלה, אז יש יותר סיכוי שיהיה נכון. אם סטאלין היה אומר שהקומוניזם נכשל, אני בטוח שהרבה אנשים היו מציינים זאת, אף על פי שמדובר באדם מאוד לא אמין. הדברים שלה בלבד לא מוכיחים כלום, הם בסך הכל עוד עדות. ב) לי נראה שמי שמוכן לגור בחום באוהלים יהיו דווקא אלה שמצבם מאוד קשה. אני לא זוכר שראיתי בטלויזיה צפוניות חד הוריות מצפון תל אביב או רמת השרון, אף על פי שיש שם לא מעט חד הוריות. ג) זאת דעה שמקובלת על אנשים רבים על סמך ההתנסות שלהם בחיי היום יום במדינת ישראל. וזאת לא היתה אמורה להיות הוכחה בפני עצמה, אלא סיכום של הסעיפים האחרים. ד) לא התחכמות, או קיי. ה) אתה בטוח שאתה חי פה ? התחכום של הישראלים בכל בנוגע להמנעות מעבודה מגיע לרמה של גאוניות. לא צריך לסרב. אפשר לגרום למעסיק להבין שהוא לא רוצה אותך. קראתי פעם בעיתון שברהט, מהמובילות באחוזי מקבלי הבטחת הכנסה, המנקים העירוניים הם עולים חדשים מרוסיה. הדבר הוגדר כ"עניין של כבוד". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. המשפט האחרון שלך מספק בהחלט את מה שרציתי להשיג מהדיון. ב. אולי, אבל המצב הקשה הוא לא המאפיין היחיד, ובכל מקרה, לא מדובר על מדגם מייצג. ג. דעה שמקובלת על הרבה אנשים בישראל היא עדיין רק בגדר דעה שמקובלת על הרבה אנשים בישראל. ה. לצורך הדיון, אני מסכים שיש אנשים שמתחמקים, אבל ללא קשר למספרם, אני חושב שזאת תהיה התעלמות מהמציאות מצדך לטעון שכל האנשים מתחמקים, ולכן הפתרון הוא לא להעניש את הכלל (ללא קשר לגודלו), אלא את הפרטים החוטאים. או במילים אחרות, אני מסכים שצריך לנסות ולצמצם את אפשרויות ההתחמקות, ובכלל לא מסכים שבגלל שחלק מהאנשים מתחמקים, צריכים הילדים של כל המובטלים לרעוב. אני בהחלט חי פה, ולכן אני לא מרשה לעצמי להתעלם מהבעיות הכלכליות האמיתיות של החברה הישראלית. דווקא מי שטוען שהדיבורים על זה שאין עבודה הם הבלים, הוא זה שנראה לי כמתחמק מהמציאות. אין עבודה לכולם, ולדעתי, המדינה צריכה לספק רשת ביטחון כלכלי שתאפשר לאדם שלא מצליח למצוא עבודה אמצאי מחייה אלמנטרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין עבודה לכולם, למה להעניש את מי שאינו מוכן לעבוד? לו היה מחסור בידיים עובדות, ופלוני היה מבקש תמיכה, היית יכול לשלוח אותו לעבוד לפרנסתו. אם נגזר(?) ש10%(1) מכוח העבודה הפוטנציאלי יהיו מובטלים, למה להעניש את מי שאומר חלקו את מעט מקומות העבודה למי שמעוניין לעבוד, ואילו אני אתכבד ואשב בביתי? האם כפיית אבטלה על מי שמעוניין לעבוד, מצד אחד, וכפיית עבודה על מי שאינו חפץ בכך, מהצד השני, עדיפה? ___ (1) היינו מתים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להעניש צריכים את מי שעובר על החוק. אין עבודה לכולם, אבל זה לא אומר שכולם לא צריכים לנסות ולחפש עבודה. אם היחס בין מספר האנשים שלא רוצים לעבוד למספר האנשים שרוצים לעבוד היה דומה ליחס בין מספר העובדים שהמשק צריך ויכול להעסיק, למספר האנשים שהמשק יכול לפרנס ללא תרומה מצידם היה דומה, אולי הרעיון שלך היה נכון. לצערי, היחס לא דומה כלל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |