|
||||
|
||||
בלי שהרגשנו, זה הולך ומתקרב, עוד שלושה חודשים. שוב יתקבצו האנשים היפים בהמוניהם אל הכיכר, לשמוע את גידי גוב, את שלמה ארצי, ואולי גם דליה תדבר שם. שוב יבכו, ושוב יגידו כמה חסר שלום. ושוב תחזור לרגע ארץ ישראל היפה והצודקת כל כך. והחד הוריות, אולי כבר ישובו הביתה עם איזה סוכריונת קטנה, ואולי כבר יתרגלו עד אז שבמתחם הממשלה בירושלים יש גם שכונת אוהלים קטנה, אז מה, הן יסתכלו בקינאה. וגם השאר, שאין להם כוח להפגין. הזקנים, החולים, בני מעל 50 שאין להם סיכוי למצוא עבודה. איך זה שהם, לא יודעים לארגן את גידי גוב ואת הכיכר הגדולה. למה אליהם לא באים האנשים היפים האלה, האם זה מפני שהם פחות צודקים מאלה שבאים כל שנה לבכות על המנהיג המת? ואושרת ומיקי, במהדורות מוצ"ש, יעברו בכל רגע אל הכיכר. וויקי כבר תדע לבד את ההבדל בינה לבין האנשים החשובים האלה, שלו רצו באמת, הפגנה אחת שלהם היתה שולחת את התכנית הכלכלית למקום הראוי לה, כמו שכבר ידעו פעם לשלוח את ביבי הביתה, בימים אחרים. כיום נדמה שבאמת הוא הצליח לעשות שולם גמור עם האנשים החושבים, על חשבון האלה מעיירות הדרום, נו, שיחזרו לשם כבר וייעלמו לנו מהעיניים (בהפרד ומשול הוא תמיד היה עקבי, ובכלל, הוא עקבי הרבה יותר ממה שמציגים). רצח רבין, כלומר הפולחן שעושים סביבו, הוא בסך הכל נדבך נוסף ב"אתוס הבטחוני" (כן, כולל "השלום" ובכלל הגיע הזמן שימצאו מלה לחיבור "שלוםבטחון" הזה שאצלינו) שבשמו מותר להתעלם ולהדחיק הצידה את הבעייה החברתית. (שאיננה רק של "פרזיטים שלא רוצים לעבוד" ושל אמהות חד הוריות). הגשם שיבוא מן הסתם ימים ספורים אחרי העצרת, הגשם הראשון כבכל שנה, יטאטא את זכרונות הקיץ המיוזעים, את האוהלים, את המהפכה ששוב לא היתה. השבט הלבן ישוב אל מדורת הזכרונות החמים הנוחה ושר האוצר יכין בינתיים את תכנית הקיצוצים הבאה. ואני, השנה, ביום רצח רבין, אהיה בכל מקום, רק לא שם בכיכר. |
|
||||
|
||||
אתה מקבל תמיכה ציבורית על היותך אם חד הורית ? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |