בתשובה לש''ק ריש, 01/08/03 12:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העיוות הזה נידון בהרחבה בירחוני "אוטו" ו"טורבו" בשנות השמונים (שם למדתי על הנושא) אפריים קישון כתב הרבה על הנושא בשנות השישים. (ה"מכונית העממית למשל") וכן גם עזרה זוהר ב"צבת המשטר". הרעיון העומד בבסיס העיוות הוא פשוט. ההנהגה הפוליטית רצתה למנוע מהאזרחים החזקת רכב פרטי בתואנה שטובת הכלל דורשת שאנשים יסעו בתחבורה הציבורית (חוץ מהשרים, חברי הכנסת, ושאר מורמים מעם ש"זקוקים" למכונית מטעמי תפקידם) הביצוע היה מאוד פשוט: 1. מכסים בלתי אפשריים על מכוניות (ומצד שני, לעידוד משטר הפרוטקציה כל מיני "קריטריונים" להקלה במיסים והלוואות עומדות לנכים, אלמנות צה"ל (אבל לא אלמנות אחרות) וכו). 2. "מס מותרות": מראה לנו מה יחס המחוקק למכוניות פרטיות. 3. השקעה אפסית בתשתית: מה שמשעשע פה הוא העובדה שגם בתשתית של תחבורה ציבורית לא השקיעו כלום. ומחסור כיס לא היווה בעיה: לדוגמה, כאשר התקבלו כספי השילומים מגרמניה הוקמה וועדה שתפקידה היה להמליץ מה כדאי לעשות עם הכסף. המלצת הוועדה היתה: השקעה בתשתית תחבורתית. כבישים ורכבות. מסקנות הוועדה לא יושמו והכספים הלכו ברובם לתקציב השוטף. (ע"פ עזרה זוהר) המצב נשאר כמות שהוא גם היום. מתוך מילארדי השקלים שמשלמים הנהגים במיסים על מכוניות, חלפים ודלק מושקעים רק כמה מאות מיליוני שקלים בחזרה בתשתית. העובדה ש-600 אנשים נהרגים בשנה בעיקר בשל כך לא מפריעה כנראה לפרנסי המדינה. 4. מיסוי כבד על בנזין, מיסוי נמוך (ואפילו סבסוד) של סולר. כשבצד השני ממוסות מכוניות דיזל בצורה מאוד כבדה כדי למנוע מהאזרחים לקנות מכוניות כאלו ולהתחמק מתשלום על הבנזין. המטרה העיקרית פה היא עוד סבסוד של אגד ודן והמגזר החקלאי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ביחס לסעיף 3: מדיניות ההשקעה שלנו בתשתיות היא כנראה מאפיין ה"עולם-שלישי" הכי בולט שלנו. אין ספק שקל לבוא לאנשים ולהגיד להם לנסוע פחות במכוניות, וזה כמובן יעד ראוי. כדי ללמד אותנו שזה תרבותי, מראים לנו את הדוגמאות מהעולם. כדי לשכנע אותנו שזה כדאי, מקטינים את מספר מקומות החניה, מעלים את מחירם, וכן הלאה. רק דבר אחד "שוכחים", והוא להקים תשתית ציבורית מתאימה שעשויה להחליף את המכונית. זה כמובן חורג מהנושא התחבורתי. הנה למשל הנושא האקטואלי של ויקי כנפו. זה נכון שכנפו מקבלת יותר מדי קצבאות. זה גם נכון שמי שיכול לצעוד 200 ק"מ יכול לעבוד. אלא שאין מקומות תעסוקה. אז עכשיו "עוזרים" למובטלים להפסיק לקבל קצבאות, ושולחים אותם לחפש את התעסוקה שגם אנשי האוצר עצמם לא הצליחו למצוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כמה עובדות מעניינות... כאשר בונים בניין משרדים גדול, נדרש מהבונים לספק גם מספר מתאים של מקומות חניה או לשלם לערייה "כופר חניה" שזה מעין קנס על זה שהם לא בונים למעשה חניה. זה מאפשר לערייה להרוויח פעמים. פעם אחת כופר חניה, ופעם שניה קנסות חניה מכל אותם אלו שבאים אל בית המשרדים ולא מוצאים חניה. בזמן בנייתו של מרכז עזריאלי (אז עוד קראו לזה "השלום") הייתה התנגדות במשרד התחבורה לגודל החניון המתוכנן משום שהם חששו שחניון גדול ימשוך יותר אנשים עם מכוניות פרטיות וזה יגדיל את העומס. איך אנשים יגיעו למקום, זה כבר לא באמת חשוב (אה, כן, יגיעו ברכבת התחתית) ועוד משהו. כתבת ש"שוכחים" להקים תשתית ציבורית מתאימה. זה הרבה יותר גרוע, לא רק ששוכחים גם מונעים ממי שמוכן להקים תשתית כזו לעשות כן. בשנות השישים פנתה חברה צרפתית מסויימת לממשלת ישראל והציעה להקים, על חשבונה, רכבת תחתית בתל אביב, תמורת הזכיון. התשובה הייתה "אתם משוגעים? אתם רוצים לסבך אותנו עם אגד?" (אני מניח שגם הרעיון שמישהו אשכרה ירוויח כסף פה היה מזעזע כשלעצמו. יש גבול לכל תעלול) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשרואים כמה התקדמנו בשנים האחרונות, מבינים כמה הרבה שווה "שנת קידמה" אחת. וכשאני קולט כמה "שנות קידמה" דרושות עד שנגיע לאיפה שהעיר המערבית הטיפוסית נמצאת *היום*, אני מתמלא דכדוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם בונים חנייה, אז מן הסתם גם הארנונה מתנפחת בהתאם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |