בתשובה לעומר אורי, 30/07/03 15:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כרגיל השאלה היא שאלה של סבירות. לעשות ילד או שניים ולצפות שהחברה תעזור לך *במידה מסוימת* במקרה שאתה קצת מתקשה, זה סביר, אפילו סביר מאוד (כן, מכיסנו!). לעשות חמישה ילדים, כאשר מצבך הפיננסי לא מאפשר גידול סביר, אפילו של שניים מהם, ולהעז לגייס את החוצפה שטוענת *מראש וכחלק מהתיכנון שלך*, שהשכן שלך מהמעמד הבינוני צריך לממן את גידול ילדך, זה כבר לא סביר. מאוד לא סביר. דמי אבטלה, הבטחת הכנסה, וקצבאות ילדים הם רשת הביטחון שהמדינה (שאנחנו!) בנינו בהסכם הדדי למען *עצמנו* כחברה. לא מדובר בצדקה, עשיית מעשים טובים או ברוח חג המולד שהשתלטה על מוסדות המדינה. המדינה היא לא אבא ולא אמא של אף אחד. תפקידה של אותה רשת, היא לא לממן אלא לעזור בשעות דוחק, אליהן כולנו עלולים להגיע. כשיותר מדי אנשים מעדיפים להסתמך ולהרדם על רשת הביטחון, תוך כדי הרגשה של "מגיע לי" ו-"יהיה בסדר", כשיותר מדי אנשים לא חושבים על כמות המשקל שהם מפעילים על רשת ביטחון זו ומשמינים כאוות נפשם, אל להם להלין שיש מי שמתעייף מלהחזיק אותה. גם אל להם להלין על כך שכובד משקלם מדושן הילדים מתחיל לקרוע בה קרעים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מערכות התמיכה של המדינה הן אמנם לא צדקה, אבל הן גם לא יכולות להיות פשוט מין הסדר ביטוח כזה. יש (ובהכרח תמיד תהיה) חלוקה די ברורה בין אלו שנזקקים להן לבין אלו שמממנים אותן. זה בגלל שכוחות השוק תמיד מחלישים את החלשים ומחזקים את החזקים. אם יש דבר אחד חיובי שהמדינה יכולה לעשות, הרי זה לכפות על החזקים יותר לאפשר לפחות תנאי מחיה בסיסיים (כולל, למשל, חינוך חינם, בריאות חינם או תחבורה מסובסדת) לחלשים מהם. לגבי השאלה מהם בדיוק התנאים הבסיסיים הללו, אני מסכים איתך ועם ל.ב.פ. שכשמגיעים לעשרה או שלושה-עשר ילדים לא יהיה מוצדק להסתמך על מימון חיצוני. נראה לי שזה עושה את הוויכוח שלנו לוויכוח על מינון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח הוא לא רק על מינון אלא על מהות. הויכוח הוא על אלה שמסתמכים *מראש* על כך שיממנו בשבילהם את *רוב* ההוצאות על ילדיהם (ולא שרק יעזרו להם במידה מסוימת) בטענה ש*מגיע להם* לקבל כספים עבור כמה ילדים שמתחשמק להם לעשות, במנותק ממחשבות על כמות הכסף שיש בקופת המדינה, במנותק מיכולת המשפחה ובמנותק מחשיבה גם על אלו שצריכים לשלם את המיסים שיממנו את האכלת ילדיך. לגבי מינון, אם אתה צריך להגיע ל-13(?!) ילדים בשביל שהדבר יתחיל להראות לך קצת בלתי סביר, באמת שאין לנו הרבה בסיס משותף לניהול דיון שיוביל להסכמה כלשהי. הן לא יכולות להיות פשוט מין הסדר ביטוח שכזה? זה בדיוק מה שראוי שהן יהיו. ברגע שהן מאפשרות לאדם להגיד - "אני אביא ילד שישי, למרות שאני יודע שאין לי כסף להאכילו, בגלל שמתחשמק לי, בגלל שילדים זה ברכה ובגלל שמגיע לי מהמדינה כסף עבורו" אז משהו בהן די רקוב. מי צריך את זה1? _______ 1 ובבקשה לא לתת לי תשובה שמדברת על המלחמה הדמוגרפית בין הערבים ליהודים בישראל, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי, התמיכה של המדינה באזרחיה _לא_יכולה_להיות_ סוג של הסדר ביטוח (אפילו אם - כמו במקרה של ביטוח לאומי - מבחינת הפורמט היא מוגדרת ככה). יש, ותמיד תהיה, חלוקה כמעט מושלמת בין אלו שמשלמים את התשלומים הללו (ולעולם לא יזדקקו להם) לבין אלו שנהנים מהם (ולעולם לא יהיו מסוגלים לשלם אותם). התמיכה של המדינה באזרחיה לא נותנת שום דבר לאלו שמממנים אותה (מלבד העונג המוסרי הצרוף שבהגנה על הזכויות הבסיסיות של קורבנות כוחות השוק מפני האכזריות האטומה של אותם כוחות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |