בתשובה לגיל לדרמן, 27/07/03 17:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרב כהנא לא נבנה באש ובחרב ולא פעל מעולם כמו שבטי הברברים וכו'. למה אתה חושב כך? החוויה המעצבת של עם ישראל, לדעת הרב כהנא היא "קבלת עול מלכות שמים". כלומר ההכפפה של האדם ברמה הפרטית, והעם ברמה הלאומית לקבלת רצון ה'. (זה מתאים מאוד למה שאתה אומר לגבי קבלת התורה). הרבה מהספרים שלו והפירושים שלו על התורה מסתובבים סביב הציר הזה. היחס שלו לערבים נבע מכך שהם אויבים הקוראים תגר על שלטון העם היהודי בארץ ישראל, ולא מכוחנות לשמה. דרכו מגובה לחלוטין מבחינה הלכתית, ויתרה מזאת היא *נובעת* מהדרישה ההלכתית, כאשר הוא, מעז להסיר מעליו את אימת ה"מה יגידו" המשתקת פוסקי הלכה ורבנים רבים. בכך שמדינת ישראל לא מסוגלת להתייחס לאוייב של שלה כאוייב, הוא ראה את כפיפות הקומה הנפשי של עם ישראל היושב בציון, בפני ה"פריץ" הגוי, ובעקר כפיפות כלפי ערכיו המוסריים. הוא חינך את אנשיו לפי המשפט "עבדי הם ולא עבדים לעבדים" (שנאמר על רציעת אזנו של עבד עברי ברוצה להשאר בעבדותו). המלחמה שהוא מוכן לנהל עם הערבים המתנגדים לשלטון העם היהודי על ארץ ישראל, היא יהודית מאוד, ומוגדרת בהלכה כ"מלחמת מצווה", ואינה "מעצבת זהות" מבחינתו. הבעיה העקרית בתוך העם היהודי היא "ההתייונות" בלשונו- הכפיפות לערכים מוסריים זרים לרוח היהדות. הוא תפס את המאבק בערבים כמקרה מבחן, ולא כתוכן. כך שכל הניתוח שלך לעיל מוטעה מיסודו, ובנוי על דעות קדומות, ועל העטיפה בה ניסתה הציבוריות הישראלית לעטוף את הרב כהנא, על מנת למנוע ממנה את הצורך להתמודד עם הבעיה האמיתית שהוא הציב בפניה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתך נראית לי כללית למדי, וכאילו איננה נוגעת כלל להודעה המקורית שלך (שתי הודעות למעלה בפתיל הנוכחי) עליה עניתי. אני אסביר בדיוק מהיכן בדבריך נובע הניתוח שלי (אולי המוטעה מיסודו) : את דיברת על מציאות אשר תכריח אותנו "להביט בעיניים" ביהדותנו ולבחור "באופן אמיץ" להיות יהודים או "לא להיות בכלל". פסקה אחת אחר כך את מספרת על המציאות הנוכחית - שגם אם איננה אידיאלית, היא מבררת (?) "באופן אמיתי שיש קשר מהותי בין היהודים שלא על בסיס מנהגים או שפה". לבסוף, כתבת כי את חושבת כי דווקא ההתמודדיות שלנו עם מתחים מבפנים "ואוייבים מבחוץ" מאפשרים את היצירה של עם יהודי חדש, המודע לעצמו ולתפקידו בהקשר העולמי והמקומי. אי אפשר שלא להבחין בעובדה כי להלכה היהודית אין דבר וחצי דבר עם כל הטענות הללו (הנכונות מיסודן, אינני מכחיש זאת). כל קבוצת אנשים הנלחמת באויב משותף יכולה לפתח זהות כלשהיא, ואולי אף יגלו "קשר מהותי ביניהם שלא על בסיס מנהגים או שפה". הקשר הזה אכן קיים בין יהודים במדינת ישראל - כולם נמצאים או נגררים בעל כורחם למאבק לאומי עם מליוני פלסתינים הנמצאים תחת הכיבוש הישראלי, ועם מדינות ערב. זהו אכן קשר מהותי בין אנשים, אולם אני אינני מבין מה עניין ההלכה לכאן. הרבה אומות תחת מצור גילו לכידות וכוח עמידה. אני מניח שהבליץ על לונדון גם הוא עזר לזהות הבריטית המתחדשת, ובאופן מסוים חינך אזרחים טובים ללאום הבריטי. מספרים כי השחורים בארה"ב הרגישו יותר "אמריקאים" לאחר מלחמת וויאטנאם. השאלה הקריטית היא, האם לא הבחין הרב כהנא כי העילה למלחמתו הולכת ונשמטת מידיו? ואם כן, מה עשה בנידון, או מה תיכנן לעשות? אולי הרב כהנא היה יהודי אמוני בכל רמ"ח אבריו, אולם הוא ניסה להוביל פרוגרמה מדינית לעם היהודי, ולא לרב כהנא כאזרח פרטי. מה עוזרים מבחנים לכיתה של תלמידים אשר מבריזים מדי יום ביומו לחוף הים? קרי, מה עוזרים מבחני זהות לאנשים ההופכים חילונים יותר מיום ליום? למדינה המנוהלת ע"י כופרים? הרי מה שחשוב זו הזהות ההולכת ונעלמת, ולא המבחן אשר מציג אותה לראווה. אם אין זהות, אין גם מה להציג. ואם לחילופין את חושבת (ואולי גם כהנא עצמו) כי המבחן הזה מסוגל לעצב מחדש את הזהות ההולכת ונעלמת, חזרי וקראי את הודעתי הקודמת - אכן אין ספק כי הדבר ייתכן, אלא שהזהות הנוצרת כך איננה יהדות כקבלת עול מלכות שמיים, אלא ספרטה שלוחמיה עברו ברית מילה. ועל זאת עדיין לא קיבלתי תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוטים שהבאת נאמרו כאשר הכוונה היא שעומדות בפנינו שתי אפשרויות: להתנהג כיהודים (לפי ערכי המוסר היהודיים הבאים לידי ביטוי בהלכה, במקרה המבחן הנ"ל: לגבי היחס לגוי, לאוייב, ולריבונותנו על ארץ ישראל) ולשרוד כמדינה יהודית, או להחליט שאנו מעדיפים את ערכי המוסר המערביים ליברליים, שתוך זמן לא רב יביאו לפחות לאובדן אופיה היהודי של המדינה. זה נראה לי קשור להלכה, ולכפיפות שלנו אליה יחסית לכפיפות לערכים זרים. המציאות של המלחמה עם הערבים מכריחה אותנו להתמודד ולהחליט מה חשוב לנו, ולא מגדירה את זהותנו מאפס. האם הסברתי את עצמי טוב יותר? הקשר שיש בין היהודים, שלא על בסיס שפה או מנהגים התברר לא בגלל האוייב המשותף, אלא לפני כן, בעצם העליה לארץ של אנשים שאין להם אחד עם השני ולא כלום, חוץ מהעובדה שהם שייכים ללאום היהודי. היצירה המחודשת של העם בישראל מתרחשת לא רק בגלל המלחמה באוייב החיצוני, אלא בעקר בגלל העובדה שאלפיים שנה לא הבאנו לידי ביטוי מעשי את הפן הלאומי של היהדות. האתגרים הנצבים בפנינו, כולל המאבק הלאומי שלנו עם אוייבים מבחוץ (שזהו פן חשוב מאוד בכל קיום לאומי עצמאי- כלומר - הרי האפשרות של מאבק לאומי זה חלק מעיסקת החבילה של העצמאות הלאומית), הם התמריצים להתגלות מחדש של הצדדים הלאומיים ביהדות, כלומר בהלכה היהודית. לגבי השאלה שלך האם הרב כהנא לא חש שהעילה למלחמתו הולכת ונשמטת מידו . ובכן לא. א. משום שהאמין בכך שרוב העם יבחר בזהותו היהודית. מה שהיה יכול להיות נכון, אילולי פסלו אותו מלהתמודד. ב. כל העניין ה"מלחמתי" היה פרקציה קטנה במשנתו ובגישתו לחיים כפי שניתן ללמוד מכלל הספרים שכתב. (כאן במאמר, סיכמתי בעיקר את הספר ל"שיכים בעיניכם" שמתייחס לבעיה הזאת מסיבות ברורות. אולם לרב כהנא היה סדר יום הרבה יותר רחב מזה). אם הוא היה מגיע למצב בו הוא היה יכול להשפיע על סדר היום של המדינה הרי היחס לערבים היה רק חלק מכך. (מזה כנראה התאכזב יהונתן אורן, שלא התייחסתי לכל המכלול אולם אם הייתי מתייחס למכלול, זה היה נראה כמו התחמקות מלדון בבעיה הערבית במשנתו, ואם הייתי עושה גם את זה וגם את זה, זה היה ארוך מידי מידי מידי, לעומת עכשיו שזה רק ארוך מידי.) אפשר לומר שכאדם מאמין ובעל יכולת ניתוח גדולה הוא ראה את המציאות בצורה הרבה יותר מורכבת מאשר רק את פני השטח. הוא לא התייאש מהעם הזה (לפחות רוב הזמן הוא היה אופטימי לגביו). חוץ מזה נראה לי שהמחשבה ש"העילה הולכת ונשמטת" אינה נכונה במציאות. עובדה היא שעל אף שעברו יותר משתים עשרה שנה מאז שהוא נרצח, עדיין דעותיו מהוות גורם משמעותי בפוליטיקה הישראלית, אישיותו ודרכו שמוכרים לרבים (שאינם שייכים לאחוסלי"ם..) זוכות ליותר הסכמה והזדהות עם הזמן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |