בתשובה לגיל לדרמן, 22/07/03 15:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מודה לך על התגובה המפורטת ואני דוקא חושב שויכוח גם אם אינו משנה דבר , לכל הפחות תורם לחידוד ושכלול העמדות. אני חושב שיש אי-הבנות הראויות להבהרה לאורך כל נקודות המחלוקת, אבל הפעם אתיחס רק ל-2 נקודות ולא החשובות ביותר, כיון ששתי הנקודות הנ"ל קשורות למחלוקת העיקרית המשתרעת לכל אורך ורוחב הויכוח ביננו. 1) "אחריותה של ישראל למובטלי הרשות הפלסטינית" - נניח שנבחרת כלכלנים הוכיחה ללא צל של ספק כי הכיבוש הוא הגורם הישיר לרעב והעוני בשטחים, עדיין אין שום דרך לגרום לחברה שאינה מורכבת ממלאכי עליון המצויידים ברציונל אין קץ להקצות משאבים כלכליים (ע"ח מצוקותיה) לתיקון העוול ולקימום הכלכלה הפלסטינית. אשמים או לא, לא תוכל לשכנע את הישראלים לקחת משאבים כלכליים מהנזקקים שלהם ולהעביר אותם לקרוביהם של "גיבורי" החמאס הגיהאד והפתח. לא תוכל אפילו לשכנע אותם לותר על תמיכות אמריקניות לטובתם. 2) אחת המהפכות המחשבתיות החשובות של הפילוסופיה המדינית המערבית היתה עבודתו של מקיאבלי. מקיאבלי לימד כי פעולות השליטים אינן יכולות להשפט ע"י סולם ערכים מוחלט של "טוב ורע" (כפי שנקבע למשל ע" הכנסיה הקתולית) אלא צריכות להשפט בעיקר ע"פ מטרותיהן ותוצאותיהם. ההסתיגות שמעוררת תפיסת "המטרה מקדשת את האמצעים" צריכה להיות מאוזנת ע"י הסכנה של "הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות". התוצאה היחידה של סולם הערכים המוחלט (ע"ע עוול וצדק) היא הצביעות. גם המתנחלים (הקלגסים הישראלים שלך) וגם "גיבורי" האינתיפאדה אינם אומרים "תראו, מעשינו מתועבים אבל אנו חייבים לעשותם למען עמנו בתינו וערי אלוהינו" אלא "אנחנו הקדושים והטהורים והמובחרים הממלאים את מצוות ספר התורה/קוראן". לדעתי רוב אנשי מדע המדינה מתיחסים למקיאבלי כאל אחד המייסדים של מדע המדינה ולא כאל "התגלמות השטן". ההנחה כי מקיאבלי היה "מקיאבליסט" שטני מסמנת בד"כ אנשים שלא כל כך קראו אותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסיכום שלי באמת היה לא ברור ולא מוצלח. אנסה שוב: אם אנחנו כל כך עדיפים על שכנינו הרי שהמוטיבציה היחידה לויתורים מרחיקי לכת כלפיהם היא "מוסרית" (תיקון עוול). ואז מן הראוי לשאול מה גודל העוול שיכול העם היהודי לגרום לאומה הערבית (תפיסת שטחי מחיה וגרוש) או ליתר דיוק מהו חלקה של האומה הערבית הגדולה בעוול שנגרם לעם הפלשתיני הקטן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עניין עדיפות זו או אחרת לכאן? אם אתה רוצה לדעת מה גודל העוול שיכולה מדינת ישראל (ל"עם היהודי" אין קשר לכאן) לגרום לפרטים מסוימים ב"אומה הערבית", תקרא את "אזור הדימדומים" של מוסף הארץ מהיום על ילדי חבורת הזבל של יטא, ואולי תקבל איזשהוא מושג. תפקח עיניים בפעם הבאה שאתה עושה מילואים, ואם יש בך איזה חוש מוסרי בסיסי לא תוכל להחמיץ. מעבר ל"מוטיבציה מוסרית" ישנו כמובן הדיון החשוב והארוך על השפעת הכיבוש על סיכויי השרידה של מדינת ישראל, ודעתי האישית היא כי המשך ההאחזות בהתנחלויות במתכונתו הנוכחית יוביל לחורבן המדינה כפי שאנו מכירים אותה כיום. אולם זה דיון אחר לגמרי, אשר נערך מעל דפי האייל כבר פעמים רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני אינני מבין אם אנו מדברים על הרצוי או המצוי. אני טוען כמובן כי לישראל ישנה אחריות מוסרית ברורה גם לפרנסתם של אנשים אשר היו תחת שלטונה ונחת זרועה במשך עשרות שנים, עד שמצאה לנכון להתנער מהם. במישור המעשי, אתה לא צריך לשכנע אותי שישראל לא תעשה הרבה, גם אם לא מהסיבות שאותן אתה מציג. למשל, אני די בטוח שישראל תקדם בברכה צעדים אשר יאפשרו בעתיד לפועלים פלסתינם זולים לתפוס מקומות עבודה של ישראלים, או תתמוך בהעברת מפעלי ייצור לקנטונים הפלסתינים על חשבון מקומות העבודה של פועלים בישראל. 2. תראה, אני לא איש מדע המדינה, ולמען האמת הדיון התאורטי על מקיאבלי כבר מצליח לבלבל אותי. הזכרתי אותו בתגובתי לאפופידס על מנת להסביר את דעתי - אף אם התרבות המערבית הינה כור מחצבתו של ההומניזם, המחשבה הפוליטית המודרנית, ערכי חופש ושוויון ועוד, זו היא תמימות לייחס אלפי שנות הגות ופילוסופיה (בעלי ערך נאצל באמת!) לדרכו המדינית של ג'ורג' שולץ למשל, מי שיצא מהתאגיד הפרטי "בכטל" אל ממשל רייגן, חזר אליו, והטיף לא מזמן למלחמה בעיראק ו"לבנייתה מחדש" ("בכטל" הינו תאגיד שעיסוקו בבניית ביצורים, תחנות כוח ומבני תשתית נרחבים. הגיב על כך במשפט קולע בוב הרברט במאמר בניו-יורק טיימס: "Gee, I wonder which company he thought might lead that effort"). יש להבדיל כמובן בין "נסיכים" בכל מדינה כלשהיא, לבין סתם בריונים. אינני מייחס כוונות "מקיאבליסטיות" לבריוני המתנחלים או לגיבורים הזוטרים של האינתיפאדה. אולם שוב לצערי אינני מבין מה עניין צביעות לכאן. אינני מתיימר לפתור את הבעיה הפילוסופית של מוסר אבסולוטי בהודעה באייל, ומסתבר לי מפעולותי ומהרגשתי שהעובדה שאני או אחר עוד לא פתרנו את הבעיה הזו איננה מונעת ממני לשפוט את המציאות ולהחליט כי הגזל והדיכוי הינם רעים, ויש לנסות ולעזור לקורבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיחסותי למובטלי השטחים ומקיאבלי, נועדה להדגים מה נראה לי שגוי בהשקפת עולמך. אנסה כעת להסביר ללא הדגמות. אתה טוען: ישראל (היהודים) גרמה וגורמת עוול "מוסרי" לפלשתינאים. מדינות ועמים צריכים לפעול ע"פ הכלל ה"מוסרי": גרמת עוול, תקן אותו (בטל מיד מה שעשית והחזר המצב לקדמותו או לחילופין פצה על הנזק). מכאן שחובה על ישראל לפייס את הפלשתינאים. טענתי: מדינות אינן פועלות ואינן צריכות לפעול לפי כללי מוסר. מדינות צריכות לפעול קודם כל כדי לשפר את מצבן ואח"כ כדי לשפר את מצבם של אנשים רבים ככל האפשר. אם היית בא ואומר (ואתה אכן אומר זאת) כי מטעמים אנוכיים של ישראל יש לסגת מן השטחים ולאפשר בית לאומי לפלשתינאים, הייתי מסכים אתך. אבל אתה בא ואומר, ישראל גרמה לגרוש פלשתינאים מביתם, זהו עוול, צריך לתקנו ומכאן ישראל חייבת להסכים לזכות השיבה. ההליכה על קו של תיקון עוולות או אפילו של המנעות מפגיעה בזולת (עוול) עשויה להביא לעוול גדול עוד יותר ובכך לסתור את מטרת המעשה. זכות שיבה בנוסח גוש שלום (אני חושב שהם מציעים זאת רק משום שהם בטוחים שהצעתם לא תתקבל) עשויה להביא ליצירת לבנון נוספת, רק ענייה יותר, מטורפת יותר ו"מתפוצצת" מכלי נשק. האם תיקון העוול כאן יטיב אתנו או עם שכנינו? אם הרציונל שלנו הוא הגינות ומוסריות, באיזה זכות אנו תובעים מהבית הפלשתינאי פירוז ופרוק נשק, דבר שאיננו מסכימים לעשות בעצמנו? אם הרציונל הוא טובתינו, הרי דרישות אלו הגיוניות, שכן מימושן יהיה לטובת עתידנו (וגם לטובת עתידם). "גדר" בין ישראל ופלשתין תפגע בלא מעט אנשים (בין היתר ב"יקיריך" המתנחלים), אבל היא עשוייה להפחית את הפגיעות בישראלים ולשפר את נכונותם לבוא לקראת יריביהם. האם אין זה מקדש אמצעי לא סימפטי זה? "עניי עירך קודמים" אינה מצווה מוסרית. זהו גם תאור התנהגותם הטבעית של בני אדם וגם אזהרה לא לפעול בצדקנות יתר. גם אם העניים שמעבר לגדר עניים לאין ערוך יותר מענייך, וגם אם זה באשמתך, הדרך היחידה ליצור הסכמה כללית להעברת סיוע מעבר לגדר היא להוכיח כי הדבר הוא גם לטובת יושבי העיר. רעבונם ואסונם של זרים איננו ולעולם לא יהיה סיבה מספקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תחזור לתחילת שרשרת התגובות הזו תגלה כי הדיון החל בשאלת המוסריות של צד מן הצדדים, גילויי אמפטיה או חסרונם, והסיבות לכך (סיבות כלכליות, חברתיות, כאלו שנובעות מחוסר הסימטריה שבמצב, או בנחיתות הטבעית שבתרבות זו או אחרת). לא התייחסתי במילה אחת (מלבד אולי במקומות אליהם הובלת אותי) למדוע על ישראל לצאת מהשטחים, לזכות השיבה, או לכלל הדיון המוכר הזה של "לצאת מהשטחים או לא לצאת: בעד ונגד, ניתוח גיאו-אסטרטגי מקיף.". אומנם יש אומרים שכל סופר מספר רק סיפור אחד שוב ושוב, אבל זה בכל זאת נראה לי מוגזם להגיע לאותו הדיון בדיוק, ולא משנה במה התחלנו. בקיצור, אלא אם הוויכוח הקיומי על האם צריכה ישראל לצאת מהשטחים בוער בעצמותיך ברגעים אלו ממש, אני מציע שנשאיר אותו למקום בו הוא יעלה באופן טבעי יותר. הוא פשוט מתיש מדי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |