בתשובה לעוזי ו., 20/07/03 23:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כך, למה הגמרא מנסה ליישב את המשנה עם הברייתא (ולא פשוט להכריז שאחת מהן מוטעית, או להתחיל מהתחלה את תהליך ההסקה ללא הסתמכות על התנאים)? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי הרבה פעמים המשנה והתוספתא סותרות אחת את השניה. לפעמים באותו מקטע אותו תנא יכול להגיד דברים הפוכים במשנה ובתוספתא. מאוד ייתכן שבשלב שבו נערך התלמוד כבר חשבו שזאת בעיה שיהיו סתירות בין המשנה לברייתות, ובינן לבין עצמן, כי החשיבו את הדברים שנאמרים בהם לדברי אלהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשארכיאולוגים מנסים להבין תקופה מסויימת, הם אוספים תעודות, חפצים ודיווחים מאותה תקופה, ומנסים להשלים את הפזל. אם שתי תעודות סותרות לכאורה זו את זו, הם לא ימהרו להשליך את שתיהן לפח, אלא ינסו במידת האפשר להתאים את הסיפור ההסטורי לשתיהן. לא מפני שכל תעודה מייצגת אמת הסטורית מוחלטת, אלא מכיוון שהן בדרך כלל קרובות לאמת, ועדיף לנו לבחור בתאוריה שמתאימה יותר לעדויות הארכיאולוגיות (יש לה סיכוי טוב יותר להיות נכונה). דברי התנאים (במשנה ובברייתות) הם המקור האמין ביותר שיש לאמוראים בבואם לקבוע את ההלכה (שאינה כתובה במפורש בתורה, כידוע). אם התנאים חולקים ''ראש בראש'', כמו רבי אליעזר ורבן גמליאל במשנה שהבאתי, אין ברירה וצריך לבחור באחת השיטות (לפי ראיות שמביאים ממקומות אחרים, למשל). כשאפשר ליישב שתי שיטות ולהסביר את הדברים כך שהמחלוקת תמנע, זה פתרון טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה חדש לי. האם האמוראים יכולים לקבוע הלכה שונה מההלכה הכתובה במשנה? אם השאלה היא מדוע יש שלוש דעות סותרות. לפחות אותי לימדו שהסיבה לכתיבת המשנה היא ששרשרת המסירות (משה-יהושע-וכו') של התורה שבע"פ מאז מעמד הר סיני התחילה להיפגע והלכות אבדו, ואז ר' יהודה הנשיא החליט להעלות דברים על הכתב. עדיין, ההתייחסות לברייתא היא בד"כ כתורה למשה - ובגלל זה הגמרא מנסה בד"כ להראות שהיא נכונה, אבל חלה על מקרה אחר מזה שהמשנה מתייחסת אליו - אחרת אין הגיון בכל המבנה התלמודי. מה זה משנה אם יש ברייתות סותרות ברגע שנקבעה ההלכה? במקרה של סתירה שאי-אפשר לתרץ ההנחה היא שהיה שיבוש בשרשרת ההעברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה כתבתי שהאמוראים פוסקים שלא על-פי המשנה? להיפך, בדרך כלל כל דברים יהיו על-פי המשנה; במקומות שיש מחלוקת, הם עשויים לבחור בשיטה אחת (שמופיעה במשנה). בתגובה הקודמת התכוונתי לפסקה השניה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנתי. אני חושש שתצטרך לנסות לפרט יותר. "משל הארכיאולוגים" עשוי להתאים למשניות שיש בהן מחלוקת 1. אבל, רוב הגמרא לא עוסקת במשניות שיש בהן מחלוקת בין תנאים. "האמת", שהיא ההלכה שנפסקה במשנה, ידועה מראש למתדיינים. אז למה הם טורחים על כל הברייתות האלה, שבמילא לא יכולות לשנות את ההלכה? למה יש צורך להסביר דברים של תנאים, ולא לומר שההלכה נפסקה אחרת? ועוד משהו: עד כמה שזכור לי, כמו שכתבת למעלה, הביטוי "הלכה למשה מסיני" הוא לא ג'וקר שאפשר לשלוף לטובת טענה של תנא. *הפסיקה נתונה מראש*, והביטוי משמש כשהאמוראים לא מצליחים להסביר אותה. זה בכלל לא טיעון, אלא הכרה בחוסר היכולת להסביר, והצהרה שההצהרות של התנאים מבטאות את ההלכה-למשה-מסיני ולכן צריך לבצע אותם. העובדה שזה מופיע מעט בגמרא רק אומרת שלדעת האמוראים הם מצליחים להסביר את כל הפסיקות האחרות. 1 גם לא לחלוטין. למה שהאמוראים לא ינסו להסיק לבד את ההלכה במקום לחפש ראיות ממקומות אחרים? נכון שההלכה לא כתובה בתורה, אבל יש כללי-היסק נתונים. אלא אם כן הדברים שאמרו התנאים שונים באופן בסיסי מכל היסק לוגי. השוני הזה יכול להיות היותם הלכה למשה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |