בתשובה לאלכסנדר מאן, 11/07/03 19:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם בצד שלנו הרחוב (קרי-מוכרי החמוצים הישראלים) הם נותני הטון בקביעת המדיניות, כפי שמתבטא שוב ושוב בהצבעה לכנסת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר למעלה ממחצית מהעם הם כמוני? זו תחרות קשה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכרי החמוצים הישראלים אולי מבקשים לתת את הטון, אך אין הם ממש קובעים - מחוץ אחת לארבע ששנים שבפרק זמן של 12 שעות הם וכל עמישראל נדרשים להצביע בהתאם לדעותיהם בתחומי דא והא, במסגרת המשחק הדמוקרטי. ובכלל, נתינת הטון ונסיון ההשפעה במערכת דמוקרטית הוא דבר לגיטימי, וגבולות אלו מוגדרים בחוק היבש; זה שלישראל יש בעיות של התמצאות במקום ובזמן בגלל היבריס-השטחים, הזהות היהודית ומעללי הסגרגציה הפנימית וכ' הוא כבר סיפור דלוזורי אחר, שבשלב זה מבקש עדיין להתנהל במסגרת הדמוקרטיה הישראלית, על כל חריקותיה. ברשות הפלסטינאית, לעומת זאת, נראה כי קיים מצב בלתי נסבל לפיו 'אקדח אחד לוקח ארבע אסים', וחוק דאלים גבר הוא גם דרך-המלך בפירמידת הראיס ושות', שהרחוב הפלסטינאי אינו מביע את דעתו בלבד, אלא לוקח חלק מכריע בעיצובה לשיטת 'כל המקצין הרי זה משובח'. מכאן גם אולי נובע חוסר הסימטריה בהשוואות מסוג זה, כגון חוסר הסימטריה והדדיות בדרישות המופעלות מצדו של איילון כלפי הישראלים - בהשוואה לדברים המצופים משותפו למפקד, שם נדמה כי אלמנט האינשאללה הנו מרכיב לא קטן בדרישות שנוסייבה ינסה להשיג אצל אלו שזכו לשבת בראש הפירמידה הפלסטינאית מפאת 'כוחם הטיבעי'. כאן כנראה גם טמונה הבעייה, היות וכל נסיון עצומה או רפרנדום פלסטינאי בשאלת הפליטים ייתקל ככל הנראה בחוסר נכונות מוחלט לויתור על "זכות השיבה" ובהקצנה בלתי אפשרית. מבחינה זו דומה כי בעוד שאצל הישראלים ישנה נכונות לסחר סוסים מכוער, בבחינת התפלפלות על קוצו של יו"ד בדרך לפשרה והתקפלות, הרי שאצל הפלסטינאים ישנה דרישה לקבלה אוטומטית של דברים לשיטת סכום משחק אפס, ללא כל נכונות להבין ולהפנים שגם הם נדרשים לערוך רביזיה לצד וויתורים בשורה של דרישות ישראליות אפשריות, שזכות השיבה היא המרכזית שבהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור שאכן יש א-סימטריה, אבל לא ברמות שאתה מתאר. קיימת אפשרות להגיע להסדר עם הפלסטינאים תוך כדי אותו מו''מ על קוצו של יוד. הדבר הנדרש הוא רק חיזוקו של אבו מאזן והדחתו הסופית של ערפאת. התרשמותי היא שאבו מאזן, לאחר הרחקת ערפאת, מגשים את ה''חלום הרטוב'' שלך בהיבט של פלסטיני המקובל על כל הפלגים, ועל יכולת לשליטה טובה בשטח מחד, והרצון להיכנס למו''מ ענייני על כל פרטי ההסכם מאידך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אישית נראה כי אבו מאזן אינו יותר מנער-שליח שנכנס לסיטואציה שגדולה עליו בכמה מידות - אבל גם זה לפחות משהו, בהתחשב בקיפאון שערפאת כפה על המשתתפים השונים במשחק. זו אולי גם הסיבה שהנ"ל מאיים כל שני וחמישי בהתפטרות, שפירושה הליכה על הסף ללא התחשבות בתוצאות (והבלניסטים מוזמנים לתקנני). מי יודע, אולי יצליח במקום בו נכשלו אחרים, אך אני סקפטי גם בנקודה זו. נוסייבה עצמו אינו משחק בליגה זו, ואולי בשל כך יכול להופיע כאיש שלום פלסטינאי אותנטי, שמפאת כבודו ומוצאו אינו גומר אחרת. אני משער שהוא גם יודע זאת, ולכן הסכים לקחת חלק ברעיון של איילון. למה לא, בעצם? הרי הרבה מחוייבות לא קיימת שם, ומעמדו האינטלקטואלי מובטח מראש. הבעייה היתה ונשארה נושא הפליטים שעלול לטרפד כל הסכם אפשרי, ולטרוף את הקלפים פעם נוספת. בנקודה זו לא יעזרו התחכמויות: פינוי שטחי כיבושי 67 (שאני מצדד בו) פירושו אדיוס לזכות השיבה, אם רוצים הסכם. אבל אפשר גם לצאת החוצה בלי הסכם, ולהמשיך להתקיים כמו ב-19 שנים הראשונות לקיום ישראל, עם פרופיל בינלאומי טוב יותר (לא שזה ממש משנה, אגב), ועם זמן ומרץ לטיפול בבעיות אחרות, הסגרגציה למשל. במיקרה של נסיגה חד צדדית המודל המועדף הוא התקפלות לבנון 2000, כפרוייקט נסיוני שלשיטתי הצליח, פלוס-מינוס; אא"ט הרי שבין ישראל ללבנון מתקיים מצב של דו קיום קר, ללא אימהות ישראליות שמצטרפות כל שבוע למעגל השכול. זה אולי לא פתר שום בעייה של ממש - אך במשחק הזה ישראל לא לבד, אלא בחברה טובה עם מדינות מערביות נוספות שמתחילות להבין שקיימות בעיות מסוג אחר לגמרי עם האיסלם, אשר פתח פרק תיאולוגי חדש בשנים האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה ללבנון לא מקובלת, מאחר ושם עזבנו בעל בית (הסורים) כאחראי לשטח, והדואג לרסן את החיזבאללה. המצב שונה לחלוטין בשטחים. אתה מדבר על נסיגה חד צדדית כאילו הבעיות לא ירדפו אחרינו לתוך ישראל. אם אתה מסרב לדבר עם הפלסטינים, ואתה טוען שאין סיכוי שיוותרו על זכות השיבה, אז מדוע שהם ישקטו לאחר שניסוג? הרי כך יקבלו את החופש לנוע מקצה אחד של המדינה לשני בחופשיות, להצטייד באופן חופשי בנשק דרך מעברי הגבול שלהם, ולאיים במרגמות (ואח"כ בקנים רציניים יותר) על ליבה של המדינה באוםן קבוע. זהו מצב בלתי נסבל, שרק יחריף את בעיותינו, ולא יקטין אותן. לאחר שהחזקנו בשטחים אלה כ - 35 שנה במחיר גבוה, כדאי שכשאנחנו כבר מתפנים מחלק מהם, שנעשה זאת כראוי. ההתעסקות בזכות השיבה היא מיותרת, לדעתי. רוב הפלסטינים שבשלטון מבינים שאין סיכוי שדבר כזה יקרה, והפער בין העמדות הישראליות השונות הוא בין כלום למס' אלפים לכל היותר. זכות השיבה היא העילה לפיצוץ דיונים בשל בעיות עקרוניות ממשיות, ולא הגורם העקרוני למחלוקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אני נוטה להאמין כי הבעיות ימשיכו וירדפו לתוך ישראל כמעט בכל מצב - שפירושו גם במצב שלום, גם במצב של הסכם זה או אחר, וגם במצב של נסיגה צדדית ללא הסכם. זה אופי הסכסוך, והבעיות עתידות להישאר בדיוק כפי שהן קיימות היום, אולי בכמה הבדלים אחרים: 1. יש לשער שיוקם גבול רציף בין ישראל שטחי הגדה, שרובו ינוע על קווי 67. 2. ככל הנראה לחוות שבשטח ההפקר של גבול זה יפטרלו כוחות או"ם או כוחות אחרים שיוקמו לצורך העניין. 3. ישראל תגיב כמתחייב על ירי טילים או מרגמות או כל דבר אחר בסגנון. 4. זכות השיבה היא המטרה והאמצעים כאחת. אני מאמין שרוב הפלסטינאים טרם השלימו עם קיום ישראל, מסיבותיהם הם. 5. ישראל יכולה רק להרוויח מנסיגה שטחים אלו, כלל לא משנה באיזו סיטואציה. האלטרנטיבה היא מפחידה ואיומה, ופרושה בין שלטון אפרטהייד דה-פאקטו או דה-יורה, בנוסף לההפכות ישראל המורחבת למדינה עם רוב מוסלמי הולך וגדל, שירגיש, ובצדק רב לשיטתו - כי הוא מקופח על כל צעד ושעל. מעבר לכך אני מעוניין להחזיר את הכדור אליך ולשאול מהו פירושך ל'התפנות כראוי' משטחי הגדה ורצועת עזה? האם ברצונך להקים בנטוסטנים או מיכלאות ענקיות נעדרות רצף טריטוריאלי? האם אתה שולל מעבר טרנזיט בינלאומי בין שטחי הגדה המערבית לרצועת עזה? ובכלל - מדוע מודל ההתפנות מלבנון אינו תופש במקרה זה, ללא כל קשר למובאה שהבאת לגבי הסורים, שהיא מטבעה רלטיבית ובלתי מדוייקת; הרי הסכם של ממש עם הסורים לא התקיים, ושקט של ממש זה לא מילת המפתח בצפון, אך ראה זה פלא; הדברים מחזיקים, פחות או יותר מעמד, עם עליות וירידות כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת הרבה שאלות, ואולי יהיה מקום להמשיך את הדיון באופן מסויים, אבל יש לי קושי אדיר עם אחת מהנחות המוצא שלך, אותה אתה מביע כבר בהתחלה: "הבעיות ימשיכו וישארו... גם במצב של הסכם זה או אחר, וגם במצב של נסיגה ללא הסכם". מאחר וזה כך, אנחנו מתפצלים חזק כבר כאן. אני טוען שהסכם טוב עם פרטנר לגיטימי כמו אבו מאזן יכול לשנות את התמונה מהקצה אל הקצה, באופן שלא יהיו בעיות שירדפו אחרינו לשום מקום (מעבר לאתגר של בניה משותפת של ההרס הגדול שהשאיר הסכסוך הארוך). לכן אני לא רואה כל טעם להתדיין על החזרת השטחים או חלקם ובאיזה אופן כאקט המנותק מהסכם כלשהו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |