בתשובה לנמרוד קפון, 10/07/03 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפיגוע אינו מצדיק את מעשה הנקמה והתיקשורת העולמית משקפת את מה שאיננו אוהבים לראות או לדעת - מדינה הבוחרת באופצית הכוח כברירה יחידה ובלתי מעורערת, מבצעת מעשי טרור לא פחות חמורים ממעשי מחבלים המתאבדים וגורמת להימשכותו של מעגל הדמים ולהסלמתו. באשר לכך ולפיגוע במצר, בליל הפיגוע שמעתי את אחד מאנשי הקיבוץ מפנה אצבע מאשימה גם כלפי מנהיגנו בטענה שאינם טובים יותר מהנהגת הצד השני. מי ייתן וראייה נבונה זו תישתרש ותאפיל על התפיסה החד-צדדית הנובעת מצדקנות ומקבעת את המצב. צריך לזכור שהתיקשורת העולמית מדווחת על דברים רבים הנעשים בשטחים הכבושים ולא מדווחים בתיקשורת הישראלית, אלא אולי ע''י גדעון לוי ודומיו. בכך היא מציגה את האפרטהייד המתרחש בשטחים ולפיכך לא נעימה לעין הלאומנים הישראלים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה לתלמידו המובהק של יוסי ביילין? ההודעה הקודמת (תגובה 156810) כאילו יצאה ממקלדתו הפוריה של גדעון ספירו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? יוסי ביילין הוא בעל תובנות דומות גם אם הוא משתמש בניסוח שונה. ככלל, אני רואה מצע משותף בין השמאל הציוני והפוסט-ציוני הדרוש לשינוי עתידי (בכל התחומים) המבדיל אותם מהימין, המרכז והפסאודו-שמאל המדשדשים במקום וזזים עפ"י התנודות הזמניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונתן גפן אמר פעם שכשהוא נמצא בארה"ב הוא הופך מיד לליכודניק שרוף... ועכשיו ברצינות: קיימים עיוותים בדיווחים אשר חורגים מכל אמת מידה, גם אם כל הפלסטינים הם מסכנים ותמימים, וכל היהודונים הם תאבי בצע ודם. לא צריך להצביע לאביגדור ליברמן כדי להתקומם מדיווחים ש-15 נוסעי אוטובוס *מתו*, ומנגד - במהלך חילפוי אש *נרצח* פעיל של החמאס. אני מסכים איתך שהעיתונות בארץ דוחפת את המתרחש בצד הפלסטיני לטור בודד בעיתון, אך זה מתגמד לעומת התופעה ההפוכה בעיתונות בחו"ל. למשל, חיפשתי כתבה על בפיגוע בכפר יעבץ ולא מצאתי. גם לא מצאתי איזכור ישיר על הפיגוע בו נרצח העובד הבולגרי. אלו הם אירועים מרכזיים מבחינה מדינית, מכיוון שמדובר בהפרות לכאורה של ההודנה מצד הפלסטינים. במקום הכתבות שלא מצאתי, מצאתי כתבות גדולות עם כותרות כגון "ישראל מנסה להכשיל את מפת הדרכים ע"י אי שחרור אסירים". רק יומיים לאחר הפיגוע בכפר יעבץ מצאתי לכך איזכור: כמובן, באחת הפיסקאות האמצעיות בכתבה העוסקת במה שארע בג'נין. נ.ב. ובקשר למצר - אני דווקא לא חושב שהיה קשר כלשהו בין הפיגוע לפעולת צה"ל ברצועה. הפיגוע התרחש בשעה מאוחרת מאוד, וכשעתיים אח"כ המסוקים כבר היו בעזה - יש לשער שזו הייתה פעולה מתוכננת מראש, ולא קפריזה במוחם של הקברניטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בסגנון ''מתו'' מול ''נרצחו'') ניתן למצוא בכמויות, בכיוון ההפוך, בתקשורת הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הטיות בתקשורת הישראלית, כמו גם בזו הפלסטינית, הן סבירות - אחרי הכל, אנחנו צד לעניין. אבל למה צריכות להיות הטיות כאלו בתקשורת הצרפתית, למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שגם לתקשורת הצרפתית יש אינטרסים באיזורנו (גם אם זה באופן עקיף בשל הפוליטיקה העולמית). גם הם צד בעניין - הצד הצרפתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי, כמובן, כלים אובייקטיבים למדוד את מידת ההטיה של אמצעי התקשורת השונים בכל מקום בעולם. למרות זאת, *ההרגשה* שלי היא שסה"כ התקשורת הישראלית מוטה פחות מהתקשורת בחו"ל (ואני לא מתייחס רק לגדעון לוי בתור עלה התאנה, אלא גם לכתבות ביומן של ערוץ 1 וערוץ 2 שיש מדי פעם, ואפילו לידיעות פה ושם בידיעות, מעריב ו-וואלה). אי אפשר לברוח מהרושם שהעיתונות בחו"ל לא יכולה להתעורר בבוקר בלי לשתות ולו לגימה מקובעת הדם שישראל הקיזה מהפלסטינים. עוד דוגמה קטנה: בשלושה ימים האחרונים לא היו נפגעים פלסטינים, וגם לא סיפורים דרמטיים אחרים (כמובן שלא איזכרו את סיפור חטיפתו של נהג המונית). ומהי הכותרת הראשית של המדור המוקדש לענייני המזה"ת בעיתון Eltiempo הקולומביאני? "ישראל שוקלת אפשרות לצאת למלחמה טוטאלית נגד הפלסטינים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב - קוריוז קטן: זכורה לי כתבה שאולי ניסתה לאזן את מאזן הדם: היא הופיעה לפני כשנה בעיתון Elpais הספרדי. נימת הכתבה הייתה מאוד אוהדת את התושבים, והתמקדה בסבל שלהם ובדבקותם בערכים. ומי הם היו אותם תושבים? מתנחלים מאיתמר!! אחת ההתנחלויות היותר קיצוניות בגדה! כלומר, איך שלא מסתכלים על זה, המגמה השולטת היא לנסות ולהקצין את הדברים, כאילו כל הישראלים הם מתנחלים.. ואגב - המגמה היא הפוכה כשמדובר בצד הפלסטיני. שמה נהוג להציג את האנשים הפשוטים, הסובלים התמימים מהמצב - גם אם מדובר באיש שרחוק מלהיות פשוט ותמים, כמו אחד ממתבצרי כנסיית חג המולד שגורש לספרד: את העבר המיליטנטי שלו הזכירו בשני משפטים (משהו בסגנון "ואז הוא הכיר מישהו שנתן לו נשק ואמר לו מה לעשות, ולאט לאט הוא התקדם באירגון החמאס"), ואילו שאר הכתבה נסובה על החיים הפסטורליים שהיו לאביו לפני הכיבוש, השאיפות האישיות שלו, הארוסה שלו וכו... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |