בתשובה ליובל נוב, 09/07/03 20:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יובל שלום, אני מרשה לעצמי להיכנס לרגע לדיון זה, מאחר וערן בילניסקי הביא את המאמר שפירסמתי בג'ורנאל שלי כתוספת לדיון המתחולל כאן. אני כמובן מסכים איתך שהתופעה שהרטוגזון מדווח עליה במאמרי אינה נפוצה, אך היא בהחלט קיימת לעיתים, על פי רוב כסוג של 'טראומה' מסויים כפי שהרטוגזון אכן גם רומז בראיון זה, שהינה לשיטתו 'חיובית'. דומה כי אירוע חשוב במסגרת התפתחות ה"קריירה" של כל צעיר או צעירה ישראלים המגיעים לגולה לצורך לימודים או מגורים, הוא הקשר שיפתח עם הקהילה היהודית במקום מגוריו, ודבר זה הנו על פי רוב האות לפתיחת מערכת יחסים חדשה עם אלמנט, איתו עפ"ר כמעט ולא פותח שום קשר במקום המגורים הקודם בישראל. בגרמניה, בה אני מתגורר, מתרחשת פגישה שכזו לעיתים על רקע חיפוש ג'וב או כל דבר אחר בכוון יצירת קשרים, ומשם נפתחת הדרך להיכרות עמוקה יותר. החילוני, שמעודו לא ביקר בבית כנסת בישראל, מגלה עצמו הולך לבניין הקהילה בחגים ובימים טובים, ולעיתים אף כמועמד טבעי בקהילות מסויימות לסוג של שידוך. אני, לדוגמא, מצאתי עבודה כאיש המשלים מניין למען תפילת הבוקר, והחזקתי בג'וב זה קרוב ל-15 חודש, בהם עקבתי אחרי החיים הדתיים היהודיים בחו"ל. כל זה אינו תמיד קשור, ואולי כן, לנושא הנדון במאמר זה הקשור בהסברה ישראלית - נושא אשר בראיון עם הרטוגזון עלה גם כן על הפרק, בכל האמור להתמודדותו עם טענות השמאל האירופאי. זהו כמובן סיפור מורכב הרבה יותר שאינו קשור ישירות לדת, ואשמח לפרט עליו מעט יותר במידה ואתה או אחרים יהיו מעוניינים לשמוע על נסיוני בתחום זה. בברכה אלכסנדר מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך שובך לאייל, אלכס. שתי הערות בנוגע לדבריך: א. דומני שהמילה "כל" במשפט "...כל צעיר או צעירה ישראלים המגיעים לגולה לצורך לימודים..." אינה במקומה; אני, למשל, יוצא מכלל זה. למעשה, לאור התרשמותי מהמתרחש סביבי, סבורני שגם ניסוחים חילופיים המשתמשים ב"רוב" או "חלק ניכר מ-" יהיו לא מדוייקים. ב. הסטטיסטיקאי שבי מבקש להעיר שגם אם תופעות נוסח זו שחווה עידו הרטוגזון אכן "קיימות לעתים", כדבריך, עדיין נשאלת השאלה האם שכיחותן בגולה היא גבוהה משכיחותן בארץ. בהעדר נתונים, אין לי תשובה לשאלה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ברכתך. אני בהחלט שמח לשוב לאייל. באשר לנקודות הנוספות: א. יתכן והמילה 'כל' אינה במקומה, אך אנא שים לב כי דאגתי מראש לציין משפט זה ב-Particle 'דומה כי'. במילים אחרות: התבוננות זו אינה מדעית-תצפיתית, אלא תחושתית מעצם טבעה. הצעיר הישראלי (ואני משער שגם הצעירה) המגיעים לחו"ל, ואשר הולך לגור 'בעיר הגדולה', יווכח תוך פרק זמן סביר בקיומה של קהילה יהודית לכל המאוחר לאחר שישאל על ידי גויים שוחרי טוב אם כבר ביקר שם בחגים. הקהילות המקומיות משתדלות מצידן להציע דבר אחד או שניים לישראלים באשר הם, אולם לא בהתלהבות ייתרה - כנראה שלא ליצור את הרושם שהן 'שמחות' על עזיבת הישראלי את קן תפילותיו הציוני בארץ ישן-חדש. ב. אני מאמין ששכיחותן בישראל בוודאי גבוהה יותר סטטיסטית, אולם בחו"ל עשויות תופעות אלו להגיע לקהל-יעד ישראלי אחר לגמרי, אשר ספק אם בישראל היה מבלה או מתרוצץ בסביבת בית הכנסת, ומכאן ההבדל הרב לשיטתי - ממש כפי שמסביר הרטוגזון עצמו מדוע לא היה יכול לחוות חוויות מסוג זה בהרצליה עירו, או מדוע עמד באופוזיציה חריפה לדת, בלשון ההמעטה. ואולי אסיים תגובה זו בשאלה אליך, שמיועדת כמובן גם לישראלים נוספים הגרים/שוהים בגולה הדווייה: האם אתה ביקרת בבית הכנסת המקומי במקום מגוריך? האם באת בדין ודברים עם יהודים מקומים לגבי דא והא, כמו לגבי מדיניות הארץ המובטחת...? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא ביקרתי בבית הכנסת המקומי במקום מגורי. מבין חברי הלא-ישראלים יש אמנם כמה יהודים, אבל לא הייתי קורא להם ''מקומיים'' - הם סטודנטים כמוני, שבאו לאזור על מנת ללמוד באוניברסיטה. מכל מקום, שיחותי איתם אינן שונות באופן מהותי משיחותי עם הלא-יהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל מראש על העיסוק החטטני- אך מה לגבי חבריך הישראלים-ממוצא-יהודי? האם גם הם לא מבקרים בבית הכנסת במקום מגוריכם? האם אתה נמנע מלחגוג את חגי ומועדי ישראל בצוותא עם חברים יהודים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבין חברי הישראלים ידוע לי רק על אחד המבקר באופן קבוע בבית-כנסת, אבל אותו אני במקרה מכיר כחובש כיפה עוד מהארץ. לגבי מנהגי שלי בחגי ישראל - ברשותך, ולמרות הכבוד הרב שאני רוחש לפורום זה (בכל הרצינות), הייתי מעדיף שלא לדון בהם בפומבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא גר בחו''ל כרגע, אך גרתי בארה''ב למשך שנה בהיותי בגיל העשרה המוקדם,. הייתי שם במחיצת הורי, ושם לא התקרבנו כלל לכל קהילה יהודית שהיא, אלא רק לכמה ישראלים שמצאנו שם - רוב מכרינו לא היו לא יהודים ולא ישראלים. לא ניכרה כל התקרבות לדת באותו הזמן, לא אצל הורי, לא אצלי, ולא אצל אחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ביקרתי בבית-כנסת ולא פגשתי יהודים מקומיים. מבין החברים שלי כאן רק מעטים הם ישראלים, וגם הם לא מבקרים בבית הכנסת. בקיצור, דבר לא השתנה. החג היחיד שאנחנו חוגגים הוא ליל הסדר - כל החברים מגיעים אלינו הביתה, ומעבירים ערב של אכילה, שתיה וקריאה בהגדה (באנגלית). אף אחד מהם אינו יהודי, אבל זה לא מפריע. אתה שאלת את יובל ''האם אתה נמנע מלחגוג את חגי ומועדי ישראל בצוותא עם חברים יהודים אחרים'' - התשובה שלי היא ש''נמנעת'' זה לא מדוייק, פשוט רוב החברים שלי הם לא יהודים (באופן טבעי, כיוון שרוב האנשים בסביבה שלי הם לא יהודים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור נציג האחרים, אני מעוניין מאוד לשמוע על נסיונך בתחום זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקרונית ההסברה הישראלית הרישמית בחו"ל לוקה בחסר, כנראה כפועל יוצא של מה שכונה בזמנו על ידי כבעיית "המוסר הכפול והמוסר המשולש", שבמסגרתו ישראל ממשיכה להטיף מוסר מתוך רפלקס שמקורו באתוס שעוצב על ידי תקופת שלטון בגין ואילך - שפירושו העלאת נושא השואה לדרגת עיצוב-מדיניות 1. בתחום הפרטי הדבר משתנה בהתאם למוטיבציה ולדיעה הפוליטית בה אוחז כל ישראלי המצוי בחו"ל, שעל פי רוב נחלץ להגנת העניין הישראל כמעט תמיד - עם קושי אחד אדיר: איש אינו יכול להסביר את מטרותיה הכלליות של מדיניות ההתנחלות הישראלית בשטחי כיבושי 67, ובוודאי לא את התופעה הדתית המתחוללת שם. יחד עם זאת דומה כי בשנתיים שלוש האחרונות, על רקע מעשי הטרור המוסלמים בישראל ובעולם "קל" יותר להסביר עמדות ישראליות, אולם גם במצב זה מהווים השטחים וההתנחלויות "מכשול" טבעי לכל סוג של הסברה שהוא. ההסברה היחידה העובדת פועלת על דרך השלילה, שפירושה להראות שישראל היתה מוכנה באמת ובתמים לוותר על שטחים אלו על ידי ברק, והינה כל הצעותיה נדחו ונענו בגל טרור חסר תקדים. זהו המצב נכון לעכשיו, וזהו המסר היחידי ה"עובר" את דעת הקהל בהסברות סמי-רשמיות. בשיחות פרטיות כלליות המצב נראה מעט אחרת, היות ושם ניתן לצייר תמונה מדוייקת מעט של המתרחש, ולהחליף דיעות על האפשרויות השונות הקיימות במצב עניינים נתון. צריך גם להבין שכל דיספוטאצייה (ויכוח ערכי) עם הצד הנגדי בשאלות פוליטיות נראה כקשה מתמיד - אולי בגלל חוסר הרצון הפלסטינאי לביקורת עצמית, או הוכנות לביקורת זו בחדרי חדרים בלבד. אסור גם לשכוח שהזירה העיתונאית באירופה בכללותה מלאה באגיטטורים (תועמלנים) בעלי נטייה אנטי ישראלית, ככל הנראה מסיבות שונות ומגוונות, שההסבר התקף תחת הערה 1 יפה גם במקרה זה. ___________ 1 ראה מאמרי "על מוסר כפול ומוסר משולש" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לכל מילה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |