בתשובה לאדון חרדון, 08/07/03 18:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נהוג לסיים צרורי בדיחות ויולה בספור אמיתי עד כאב שארע בפנימיה בה למדתי (יסלחו לי האנשים שמכירים את הסיפור, אני ודאי הורס אותו לגמרי): שני יודניקים פוגשים י"בניק במסדרון ורואים כתם סגלגל-אדמדם על צווארו. אחד היודניקים שואל אותו מה זה, והי"בניק אומר לו "עזוב..." היודניק דוחק בו, והוא בשלו "עזוב, לא נעים, באמת..." מגיע הצלצול והי"ב מתחמק באלגנטיות. אז אומר היודניק הנודניק ברצינות תהומית לחברו: "ויולה..." זהו. שוב סליחה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנה היה בתזמורת שלי ויולן ממש גרוע, ולכן אמרנו שבויולה יש טרנספוזיציה: מנגנים סי, וזה נשמע סי במול. בכל אופן, הויולן עזב זמן קצר לאחר מכן, למרבה ההקלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו באמת שתצטרך להזדהות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |