בתשובה לג. שמעון, 07/07/03 21:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנקודה הזאת כל כך מרגיזה שאיני יכול להירגע ומכאן הודעותיי התכופות. הרי זה עתה קבלנו את מפת הדרכים ואת ההתחיבות להקים מדינה פלשתינית, וראה לאן הדרדרנו כבר עכשיו. הינה הויכוח עתה הוא לא על כך שנחזיר שטחים שהחזרנו לאחריות פלשתינית חזרה לידנו בעקבות מעשי רצח שלהם שהם בפרוש הפרות בוטות של המפה, אלא אם נשחרר אסירים "קלים" או "כבדים". זה למרות שבמפת הדרכים הכואבת שאותה קבלנו לא התחייבנו כלל לשחרר שום סוג של אסירים. אנחנו בעמדה של פחד ורעדה פן ייפגע התהליך "השביר" בדיוק כמו באוסלו, והם "משחקים אותה": "אנחנו נפוצץ הכל". יש כמה דברים שאפשר ללמוד מהם. (גם שחמטאים אומנים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את גודל האבסורד הצליחה לנסח יפה צפי לבני (שעליה אני כועס בגלל סיבות אחרות) כרגע, בדברים שאמרה ברדיו, בערך כך: "לפי מפת הדרכים על הפלשתינים להילחם באירגוני הטרור ולהכניס את הטרוריסטים לכלא. והנה לא רק שאין הם עושים זאת אלא שאנו נדרשים לשחרר את האסירים שבידינו . . ." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קורא רק את הכתבות שמרגיזות אותך, אבל לא את אלה שיכולות להראות לך שאולי מתרחש כאן תהליך אחר? תעזוב כבר את המפה המחורבנת. כיום היא מהווה עלה תאנה או כלי ניגוח לתהליך אחר לגמרי שקורה ממש מתחת לאפך. כמו שכתבת בעצמך, שחרור האסירים הוא בכלל לא חלק מהמפה. זהו עוד חלק מתוכנית שנרקמה בין שרון לעבאס. תוכנית זו מנוגדת מאוד לקו של ערפאת, ולכן מתרחש המשבר החריף הנוכחי ברשות (אבל כנראה לדברים כאלה אתה לא מייחס משקל. כנראה שהם עושים לנו עוד פעם הצגות, הערבים האלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאתה בעניינים. אולי תסביר לי ולכולם פעם אחת ולתמיד מה מתרחש ''ממש מתחת לאפנו'', ולאלו גדולות ונצורות עלינו לצפות. אני, אישית לא רואה שום דבר מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה להוסיף על מה שכתבתי בתגובה 156035. עפ"י ההכרות עם תוכניות המגירה של שרון, והאופן בו אושה מאזן עושה כל מה שהוא יכול כדי להשתחרר מערפאת ולהמשיך בפגישות עם שרון - אנחנו בדרך לשם, עקב בצד אגודל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה תופעת טבע ייחודית באייל שעוד לא היתה כמוה. ראה מה כתבת באחת התגובות הראשונות (אולי הראשונה) בחילופי הדברים בינינו בקשר למפת הדרכים: "ולכן התהליך מסרב להתחיל (אין שקט ולא נראה שאבו מאזן מבצע אפילו את ה"מאה אחוז מאמץ" המפורסם) ומהצד שלנו - אפילו ישיבת העדכון של שרון עם הממשלה על נושא ועידת עקבה נדחתה ליום רביעי (סימפטום, לדעתי, לסחבת התהליכית שתמשיך עד לסוף הקדנציה של הטקסני, שכמו בהרבה מקומות אחרים בעולם, מצא גם אצלנו את הדרך הכי פחות מוצלחת להתערב)." אתה מדבר על דחיות אין סופיות וסחבת עד סוף כהונתו של בוש. נראה שאתה לא מאמין כלל אפילו שתהיה בכלל ועידת עקבה. מי זוכר היום בכלל את דחית ועידת עקבה ? הועידה הזאת הייתה ועוד איך ובעקבותיה בפרוש התחיל תהליך "מפת הדרכים" אפילו במהירות ובצורה דרמטית. איני חושב שמלבדך יימצא כאן עוד מישהו בעולם, שיטען שה"הודנה" ונסיגות צה"ל מעזה ומבית לחם אינן חלק מתהליך מפת הדרכים שבפרוש החל ובנמרצות הרבה יותר גדולה ממה שצפו האוטפמיסטים ביותר. נכון שלא היה "פרוק החמס מנשקו", אבל לי זה היה ברור מהתחלה וגם כתבתי זאת כמה פעמים, ואיני חושב שמישהו באמת האמין שתפרוץ מלחמה בין החמס ואבו מאזן (אולי חוץ מהטיפש גרנות שאמר זאת בפרוש). גם בתגובה זו ועוד יותר בתגובות אחרות טענת שהירידה באלימות שאני מדבר עליה כלל לא תקרה, ואפילו קפצת בתקופה שבה עלו הפיגועים ושאלת היכן השקט. עכשיו, כשקרה בדיוק ההפך מכל מה שחשבת. אתה מתחיל להסביר שזה לא מפת הדרכים אלא משהו אחר, ובתגובה שאליה שלחת אותי אליה ישנם בדיוק חלומות אוסלו. גם אז הם היו מטופשים, אבל היום אחרי שעלו בעשן, לחלום את אותם חלומות זה מטופש שבעתיים. אגב, אבו מאזן אמר שאין כל קשר בין "המשבר החריף" וישראל או ה"הודנה" (שמעתי דווח על כך היום ברדיו) וגם הוא אמר עוד לפני שה"תהליך" התחיל לרוץ שלעולם לא יוותר על זכות השיבה. כדאי לשמוע מה שהוא אומר ולא להאזין רק לרחשי הלב העצמיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חייב לקרוא את דברי, אבל כשאינך עושה זאת, אל תתיימר להבינם. אנסה שוב לסכם, ולאט: תהליך מפת הדרכים עדיין מסרב להתחיל. היחיד שיכול לחדש את הלחץ להתחילו הוא בוש, ואם זה יקרה, "נזכה" בעוד מרחץ דמים כמו זה שקטע את ההתחלה בעודה באיבה. במקומו, עם פעולות שחלקן מוגדרות באופן מסויים ב"מפה" וחלקן לא, מתחיל באופן איטי מאוד (עקב בצד אגודל) תהליך אחר בין שרון לאבו מאזן. מובן שגם תהליך זה מכונה באותו שם (כי צריך להראות לדוד סם הלוחץ ש"משהו" קורה בהתאם לתכתיביו), אבל כל קשר בינו לבין המפה מקרי לחלוטין, הן מבחינת הכתבת ההתקדמות והן מבחינת התוצאה הסופית. אחת הראיות החשובות לכך היא המשבר המתמשך בין ערפאת לאבו מאזן. ערפאת, כזכור אימץ את מפת הדרכים מהיום הראשון, כי היא מזכירה לו את אוסלו, וצורח חדשות לבקרים על אי מימושה, בעוד אבו מאזן מאבד אט אט את התמיכה הזעומה שיש לו ברחוב הפלסטיני בשל פשרות ותהליכים שהוא מבצע *ישירות* עם שרון. אתה יכול להמשיך לפרש כל דבר כדי שיתאים לתבנית שלך, זה בסדר מבחינתי, אבל אני מוכרח לציין שההנאה שאני מפיק מידי פעם מלהתווכח איתך, נגמרת כשאתה מתחיל להתבטא בצורה הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החדשות האחרונות ( לא מ ynet ): הן שישראל שוקלת לשחרר גם אסירי חמס וג'יהד איסלאמי כתוצאה מלחץ אמריקאי. כלומר, לא רק שהפלשתינים לא מושיבים את הברנשים האלה בבית סוהר כפי שנדרש מהם במפת הדרכים אלא שארצות הברית לוחצת עלינו לשחרר את אלה שנמצאים אצלנו. והחדשות האחרות מהבוקר הן שבאותם שטחים שצה"ל פינה בעזה במסגרת ה "לא מפת הדרכים", במקום שהחמס יפורק מנשקו הוא משקם את בתי המלאכה לקסאמים ומגביר את הייצור, בדיוק כפי שהסביר בזמנו אבו מאזן: "עלינו לבנות מחדש את כל מה שנהרס". אתה צודק. זה באמת לא נראה כמו "מפת הדרכים". הנחמה היחידה היא שיש בצד שלנו מישהו בודד שמתעקש להנות מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור, שאומר את ההיפך ממה שאתה רשמת כפירוט לאחריו: הרשות החדשה רודפת את המפגעים באופן אמיתי בפעם הראשונה, ישראל רק *שוקלת* שחרור אסירי חמאס וג'יהאד (נחיה ונראה), ואולמרט נפגש עם סלאם פיאד לדון בשיתוף פעולה כלכלי (בכלל לא מפת הדרכים - אבל סימן לאופטימיות לכל התומכים בדו קיום). לגבי יציאת צה"ל כבר כתבתי בעבר: איך תיתן צ'אנס לממשל החדש להוכיח את עצמו (או להכשיל את עצמו) אם לא תיתן לו פיסת שטח מינימלית לשליטה עצמית? וכן, דברים כאלה עושים אותי מאושר. אני יודע שהפסימיזם שלך מופתע מזה, אבל לא נורא. אני מקווה ששנינו יחד נראה בהצלחת התהליך האלטרנטיבי החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרדיפה אחרי מפגעים "פעם ראשונה" היא ידיעה שראינו כמותה רבות בזמן תהליך אוסלו. שם אחר לכך הוא "הדלת המסתובבת". אין מדובר כלל בשבירת החמס (שהוא בכלל חלק מההסכם) ופרוק נשקו. בקשר ל"צ'נס" שצריך לתת. נניח. אבל מה צריך לעשות כשתחת החסות הזאת משוקמים בתי המלאכה לקסאמים ומעבדות הנפץ, כפי ששמענו הבוקר בחדשות, ואנחנו יודעים על כך וגם מדווחים על כך בפומבי ? להגיד שזה גשם, ולהמשיך לישון ? אגב, איזה דבר הפוך אמרתי ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר ההפוך שכתבת היה "לא רק שהפלסטינים לא מושיבים את הברנשים האלה בבית סוהר". וכנראה שדווקא יש פעילות לרדוף אחרי המפגעים. לא כל חמאסניק באשר הוא, כפי שאתה רוצה, כי זה יצור מלחמת אחים כללית שתפיל את אבו-מאזן מייד, אלא רק את האחראים לפעילות טרור. לגבי המעבדות שאתה מציין כל פעם, אני מניח (ומקווה) שגם תורן יגיע, ושאם לא - נגיב בהתאם. אתה צודק לגבי הדימיון בידיעה לגבי אוסלו, אבל כבר דנו ב"מעטפת החיצונית": זה שאומרים א' הוא בחור טוב וב' הוא בחור טוב לא מייצר א' זהה ל-ב'. שים לב למאבקים העקרוניים בין עבס לערפאת, ואולי תבין למה אני נוטה להאמין יותר לידיה כזו כשאבו מאזן הוא זה המבצע עם דחלאן את הרדיפה אחר הטרוריסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב. כשדובר על ''פרוק החמס מנשקו'' אני התכוונתי למעצר ראשיו ולא לרדיפה אחרי כמה דגי רקק שפועלים כנגד הפסקת האש שעליה הכריזו גם ראשי החמס והג'יהד, אבל שיהיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, פעם כתבת בשמחה שאבו מאזן "אפילו לא עושה מאה אחוז מאמץ" תגובה 150112 עכשיו אתה מספר לנו בשמחה שהוא כן עושה מאה אחוז מאמץ. פעם כתבת שהפלשתינים לא יצליחו להביא להפסקת אש והעולם יוקיע אותם לשמחתנו הגדולה. עכשיו אתה שמח בגלל שקרה ההפך ממה שאמרת. מה שלא קורה משמח אותך. אפילו דבר והיפוכו. והודאה בטעות היא דבר שכלל לא יעלה על דעתך . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב, נראה שאתה חושב שתמיד צריך להחזיק באותן דוגמות, גם כשהתנאים משתנים. מובן שלא הייתי בעד מאה אחוז מאמץ של אבו מאזן טרם קריסתו הסופית של תהליך "המפה". היה צורך לערער את השקט, כדי לחסל תהליך זה בעודו באיבו, ורק אח"כ להתחיל מחדש בכיוון אחר. אבו מאזן, שכנראה גם צפה את הר הגעש כתוצאה מהמאבק הקצר בין ישראל לחמאס, לא התחיל בשום פעילות. סיבה נוספת לכך היתה כמובן, שהוא היה חסר כוח לחלוטין, ובינתיים כנראה צבר השפעה מסויימת. מאחר ואני סבור שהתהליך הנוכחי משוחרר ברובו ממתווה המפה, אני מצדד בפעילות שמתרחשת עכשיו, של רדיפה אחרי מפגעים, ולא כמוך - שולל כל תהליך רק בגלל שקוראים לו תהליך מדיני עם הפלסטינים. העולם אכן הוקיע את הפלסטינים בעקבות ההתפרצות האחרונה, עד כדי קריאה אמריקנית לחסל לחלוטין את הג'יהאד והחמאס, וזו היתה הסיבה העיקרית לביטול המומנטום של תהליך ה"מפה". עכשיו לכולם ברור (עד לפעם הבאה...), שהתהליך חייב להיות זהיר יותר וטורי, ולא בעל אופי מקבילי. אתה מבין, ברגע שנותנים לעובדות לבלבל אותך, זה דווקא פשוט :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת להתיש אותי. להתראות בינתיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |