|
כשאני מנסה להבין מה עמד מאחורי מחשבתם של ממציאי שיטת אוסלו אני יכול לחשוב על שתי כוונות. כוונה אחת היא שהפלשתינים אחרי שתהיה להם ישות ריבונית ויטעמו את טעם החופש, כל כך ישישו יגילו וישמחו שיהיו מוכנים אחר כך ללכת לקראתנו וכך נוכל בסופו של דבר להגיע לשלום, שבהווה נראה כמשימה בלתי אפשרית. זו הכוונה הטהורה. הכוונה השנייה היא שהציבור הישראלי שבהווה אינו מוכן לאותם ויתורים שלהם מוכנים הממציאים השמאלנים, כשהתהליך יתקדם יוכלו להראות לו שממילא כבר ויתר על המון, ונשאר רק עוד מעט מאד ואם יתעקש רק יפסיד את מה שכבר ויתר עליו ולא ירויח כלום, ולכן כדאי לו לותר כדי שגם יצא לו משהו מכל העסק הזה. (משום מה זה מזכיר לי בדיחה מסויימת על יועץ הימורי סוסים) זו ההונאה. הכוונה הבלתי טהורה. בצורה זו, פחות או יותר אני מבין את דבריך. על ההונאה איני רוצה לדבר. אבל הכוונה הראשונה, הטהורה, היא בעיני תמימות מושלמת, ואחרי שכבר עברנו את אוסלו פשוט מדהים שאנו נופלים שוב לפח הזה. אני חוזר שוב על דעתי: צריך להיכנס למו"מ על שלום עם נציגי הפלשתינים (כולל החמס והג'יהד, אם הם מייצגים חלקים מהציבור הזה) ולהגיע להסכמה. זה קשה. זה נראה כמשימה בלתי אפשרית, אך אין דרך אחרת. אחרי שתושג הסכמה אפשר יהיה לישמה מיד או בשלבים או איך שימצאו שני הצדדים לנכון.
|
|