בתשובה לדב אנשלוביץ, 08/07/03 6:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוקר טוב למשכים הקבוע באייל (חוץ מאלה שאף פעם לא יושנים). אני חושש שאם המצב הוא כמו שאתה מתאר, שום תהליך מדיני לא יוכל למצוא חן בעיניך עם שכנינו הפלסטינים. הסיבה היא, שהסוף של תהליך זה כמעט אף פעם לא יחשף לציבור עד שיהפוך כמעט לעובדה מוגמרת. הסיבה לכך היא פשוטה: מאחר וברוב סוגי הפיתרונות קיים קונפליקט עז בין האינטרסים השונים, ותמיד היכן ש"ירוויח" צד אחד, יראה כאילו השני מפסיד, יש צורך להגיע בהדרגה, תחת ערפל כבד, אל הסיום. לדוגמה: נניח שאני צודק, ואבו מאזן באמת מסכים לשלום נוסח תוכנית המחוזות האוטונומיים הפלסטיניים של שרון. הוא לא יכול לחזור ולהציג מפה כזו לפלסטינים (גם ככה הם רוצים להרוג אותו על הויתורים שהוא עושה, ועל מלחמת האחים שהוא כופה עליהם בשקט). הוא צריך להכין את התושבים בהדרגה למהלכים כאלה, ורק כשיראו שעם ה"רע" מגיע גם הרבה טוב, שלום ושגשוג, אולי יתרצו. מהצד של שרון המצב דומה: הוא רוצה לפנות לא מעט יישובי קבע יהודיים כחלק מהתהליך הנוכחי (אל תדאג, לא מייד. זה יקרה רק כשבוש וערפת יסולקו מהזירה סופית). למשל רוב ישובי הרצועה (למעט הצפוניים אולי) ומורסות אחרות דוגמת קרית ארבע והיישוב היהודי בחברון. הוא לא יכול לעשות את זה מייד ולהכריז על כך מראש - סיעות שמהוות חלק ניכר מהקואליציה שלו יפרשו מיד, והוא בדרך למלחמת אחים, ואולי גם לניסיון התנקשות. גם הוא צריך לעבוד על קונצנזוס, ולמכור את הרעיון של "שיתוף פעולה ארוך טווח עם הפלסטינים ושגשוג לשני העמים תמורת פינוי חלקי". אתה יכול, כמובן, להמשיך לטעון שאין הבדל, אבל זה לדעתי משום שאתה נאחז בסממנים חיצוניים ולא מייגע את עצמך למצוא הבדלים בין פלסטיני אחד למשנהו. אצלך, אם אומרים על אבו מאזן דברים טובים וגם על ערפאת דברים טובים, אז זו עוד סיבה לכתוב ערפאת=אבו מאזן. נו, טוף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מנסה להבין מה עמד מאחורי מחשבתם של ממציאי שיטת אוסלו אני יכול לחשוב על שתי כוונות. כוונה אחת היא שהפלשתינים אחרי שתהיה להם ישות ריבונית ויטעמו את טעם החופש, כל כך ישישו יגילו וישמחו שיהיו מוכנים אחר כך ללכת לקראתנו וכך נוכל בסופו של דבר להגיע לשלום, שבהווה נראה כמשימה בלתי אפשרית. זו הכוונה הטהורה. הכוונה השנייה היא שהציבור הישראלי שבהווה אינו מוכן לאותם ויתורים שלהם מוכנים הממציאים השמאלנים, כשהתהליך יתקדם יוכלו להראות לו שממילא כבר ויתר על המון, ונשאר רק עוד מעט מאד ואם יתעקש רק יפסיד את מה שכבר ויתר עליו ולא ירויח כלום, ולכן כדאי לו לותר כדי שגם יצא לו משהו מכל העסק הזה. (משום מה זה מזכיר לי בדיחה מסויימת על יועץ הימורי סוסים) זו ההונאה. הכוונה הבלתי טהורה. בצורה זו, פחות או יותר אני מבין את דבריך. על ההונאה איני רוצה לדבר. אבל הכוונה הראשונה, הטהורה, היא בעיני תמימות מושלמת, ואחרי שכבר עברנו את אוסלו פשוט מדהים שאנו נופלים שוב לפח הזה. אני חוזר שוב על דעתי: צריך להיכנס למו"מ על שלום עם נציגי הפלשתינים (כולל החמס והג'יהד, אם הם מייצגים חלקים מהציבור הזה) ולהגיע להסכמה. זה קשה. זה נראה כמשימה בלתי אפשרית, אך אין דרך אחרת. אחרי שתושג הסכמה אפשר יהיה לישמה מיד או בשלבים או איך שימצאו שני הצדדים לנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב חוזר לדוגמה של "שיטת אוסלו" = הונאה. בדברי בכלל לא התעסקתי בזה. מה שכתבתי הוא שפיזור ערפל קרב (הונאת הציבור הפלסטיני והישראלי, אם אתה מתעקש) הוא חלק מכל תהליך, ולא משנה אם הוא דמוי אוסלו או הפוך לו, ולכן לא ייתכן מצב שבו יתקיים מה שאתה רוצה: שיניחו לך את ההסכם הסופי על שלביו, והכל יקרה לפיו. מה שקורה (ויקרה) הוא רק חלק ממה שאתה מתאר: כבר היום יש מו"מ בכל הדרגים עם כל הפלגים הפלסטיניים השותפים להודנה (כולל החמאס והג'יהאד), אולם מה קורה באמת שם אפשר לבדוק רק ע"י מחווה קטנה בדרך או הצהרות של אנשי מפתח שיש להם משמעות בתהליך, ולא ע"י הסכם חתום מראש וריק מתוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה להוסיף למה שאמרתי בעניין זה אלא רק להוציא משהו שלא אמרתי. איני יודע מה זה ''הסכם חתום מראש וריק מתוכן'', ומעולם לא דברתי על דבר כזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |