בתשובה להאייל האלמוני, 06/07/03 9:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, אבל בתגובת הסבתא נסוגתי מהכרעה עפ"י מטרה, ועברתי להכריע עפ"י "מהות" הפקודה, ה"לב" שלה. אחד הרעיונות הראשונים שעולים על הדעת הוא להבדיל כפי שאתה מציע, לפי הודאות בפגיעה באזרחים, אבל אני לא רוצה את זה: לדעתי, ולדעת רבים כנראה, מותר לפגוע (אם ניקח מקרה קצה) בפלוגה של חיילי אויב שעומדת לעבור את הגבול, גם אם נמצא ביניהם אזרח שבכלל לא קשור אליהם, וזאת גם במקרה ש*ודאי* שהאזרח יהרג. מקרה יותר גבולי (שרבים חושבים אולי שהוא אכן בלתי חוקי, או בלתי חוקי בעליל) הוא ההתנקשויות בראשי הארגונים הפלשתיניים, שלעתים סיכויי הפגיעה באזרחים בהם גבוהים מאוד. אם אתה אוסר זאת, אתה נותן לאויבים אינטרס להשתמש באזרחים כמגן חי. אבל אני לא רוצה להתווכח על מעמדה של פקודה כזו. רוצה? (נגיד שאתה המחוקק) הכנס לחוק את הגרסה שלך, ותאסור מצדי גם על מקרה הקצה שלי. זה לא משנה לנקודה המרכזית שלי כאן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי האפשרות היחידה לנסח בצורה חד חד ערכית את חוק הפקודה הבלתי חוקית בעליל היא לנסח אוסף של מקרי קצה. אם תיתווסף פקודה בלתי חוקית בעליל, ניתן יהיה להרחיב את החוק. המפקד (והחייל) הממוצע לא יצטרך לזכור את כל הרשימה בעל פה כי למרביתנו זיהוי ''דגל שחור'' ושאר המליצות בא בטבעיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אתה איתי או נגדי? (-: אני לא יודע מה זה "בצורה חד חד ערכית", אבל אני מניח שכוונתך פשוט לניסוח מדויק. אני תומך בחוקים כמה שיותר מדויקים, אבל אני חושב שיש גבול למידת הדיוק שאפשרית בכל חוק, ובחוק לפקודות אסורות בציות נדמה לי שעמימות במידה רבה (יחסית לחוקים אחרים) היא בלתי נמנעת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |