|
||||
|
||||
כשראיתי הבוקר את http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... נזכרתי בעוד דבר: לפני כמה ימים כתב מישהו במדור המכתבים של "הארץ" (לצערי אינני יודע איך לשמור קישורים לשם) כי החלטת בג"ץ למעשה לא רק שלא שיפרה את המצב המשפטי – הממשלה הרי מחוייבת ממילא ומלכתחילה לפי החוק לעשות את מה שהוחלט – אלא אף נתנה לממשלה רשיון בעל תוקף משפטי להמשיך להפר את החוק במשך השנה הקרובה. קשה לי להאמין שאילו העתירה הייתה מוגשת ע"י עציר בודד ולא ע"י עותרים מקצועיים, היא הייתה מניבה לממשלה כזה רשיון נרחב, הן מבחינת היקפו והן מבחינת תוקפו. |
|
||||
|
||||
מצד שני יתכן כי עתירת עציר בודד הייתה פותרת את המקרה שלו, במובחן מפתרון כולל. גם אם בסופו של דבר היו מגיעים לאותו פתרון כולל, הרי שניתן בהחלט להניח כי הוא לא היה שונה מהפתרון הנוכחי. במילים אחרות: עתירה של עציר אחד היתה משפרת את מצבו, אך לא של האחרים. עתירה של שני עצירים הייתה משפרת את מצבם אך לא של אחרים.. עתירה של שלשה.... עתירה של ארבעה... וכו' . באיזה שהוא מספר העתירה היתה הופכת לעניין כללי ואז היה מושג הפתרון הנוכחי. |
|
||||
|
||||
לדעתי לא היו מגיעים כלל ל"פתרון כולל" בביהמ"ש, אלא מטפלים פרטנית בבעיותיהם של העצירים. בכל מקרה לא נראה לי שבעתירה של עציר בודד, בין שהוא העותר הראשון או העותר המאה, ביהמ"ש היה לפתע מנפק רשיון לממשלה לא לקיים את החוק למשך שנה וביחס לכל העצירים והאסירים. מי שאולי היה מנסה למצוא פתרון כולל הוא הממשלה, שהייתה מוצאת את עצמה בבעיה רצינית מאד (הזכרת את ביהמ"ש כקטליזטור. לדעתי במקרה של עתירות בודדות הוא אכן היה מהווה קטליזטור יעיל, ולעומת זאת בעתירה התאגידית הנוכחית, הוא מילא תפקיד הפוך, והרי נוכחנו כבר שביהמ"ש ידו קלה במתן ארכות, כך שניתן בהחלט להניח שביוני 2004 הוא יאריך את תוקף הרשיון להפר חוק). במילים אחרות: גם אם באיזה שהוא מספר העתירה הייתה הופכת לעניין כללי (מדוע שזה יקרה?), לפחות הייתה נפתרת קודם בעייתם של כמה עצירים. הפתרון הנוכחי לא הועיל לאף עציר נוכחי (וסביר שגם לא יועיל, כי הבעיה היא ממילא לא של עצירים לתקופות ארוכות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |