 |
נגה, דומני שיש הבדל בין מקור פחדך וקובלנתך.
את פוחדת מהמוות כיוון שאת "מתוכנתת" לפחוד ממנו. זה מולחם אל תוך תוכך כמו אצל כל אדם אחר (לא אכנס כאן לפסיכולוגיה בגרוש של מדוע את מציפה את הפחד לפני השטח ואחרים לא).
אבל קובלנתך העיקרית, נדמה לי, אינה על המות – שהוא הסוף הידוע מראש של כולנו – אלא על העובדה שאין לקיומך כל משמעות. כמו כולנו, את נולדת, את חיה עכשיו ואת תמותי אחר כך. מבחינה קוסמית וגלובלית אין לקיומך, כמו לקיומנו, כל משמעות.
העובדה הזו – שכל אדם רציונלי (היינו, אתאיסט) חייב לקבל אותה – היא כמעט בלתי אפשרית להכלה. קשה לקום בבוקר אם מודעים בו זמנית לכך שאין משמעות כלל לקימתנו זו.
הפתרונות שאנשים מציעים לבעיה הזו הם בדרך כלל:
א. המצאת משמעות גלובלית: אלוהים, רבנים, חייזרים, אוניברסלים נוסח אפלטון, והבלים דומים. האלוהויות השונות אמורות להתקיים באופן אמורפי וצוויהם או מהותם אמורים להעניק את המשמעות לקיום – למשל: אני קיים כדי למלא מצוות האל.
ב. המצאת משמעות פרטית: כלומר, בתוך ההקשר הפרטי שלי ושלך, אנחנו בעלי משמעות עבור אחרים (אנחנו עוזרים, אוהבים, מזיקים, וכו' להם) והם בעלי משמעות עבורנו. כל עוד אנחנו מסוגלים לעצום עיניים ולהעמיד פנים שההווה שלנו וסביבתנו הם נצחיים ובעלי משמעות אנחנו יכולים להמשיך לחיות את חיינו. בסוג כזה של הדחקה – איש איש כפי מידתו – חי כל אחד מאיתנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש