בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 05/07/03 21:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שאתה הופך את מיל על ראשו. מיל אכן טוען שצריך לחוש את אמיתות הטענות בחוזקה, אבל הוא אומר את זה בהקשר של ויכוח בין אמיתות שהן תוצר של התבונה (בסגנון לוק, שמזהה את התבונה עם החוק הטבעי) לבין אמיתות שהן תוצר של הניסיון. מיל בעד הניסיון. לדעתו, הכרה אמיתית מחייבת ''שיבוא הניסיון הפרטי ויכניסה לתוך הלב בחוזקה''. אחרת היא תהיה ''רק עוד אמונה תפלה אחת, שבמקרה קשורה היא באותן המילים שבהן מתבטאת האמת. ואז יתנוון כוחה, ולא תהיה לה עוד השפעה חיונית על האופי וההתנהגות''. בנוגע לדעה, מיל הרי טוען שאין אמיתות שלמות, ואין לאמת תכונות מיוחדות שעל פיהן אפשר לזהותה. תפיסת האמת של כל אדם נובעת ''מתוך חתך העולם שהוא נמצא אתו''. ההתקרבות לאמת היא תהליך מתמיד של תיקון סברות ושגיאות, תוך בחינה של סברות וטענות אמיתיות פחות ופסילתן. האמת ''תלויה כמין מאזן שצריך להקים בין שתי מערכות של סברות המתנגשות זו בזו''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאני הבנתי את מיל, הוא לא חשב שהאנשים צריכים להיות רגועים ושקולים לגבי הדעות שלהם. להפך; רק התנגשות בין שתי השקפות חזקות וטעונות רגשית תיצור, עבור מתבונן שלישי, סינתזה שתקרב אותו לאמת. לא ממש רציתי להפוך את ההערה שלי לעילה לפתוח בדיון על מיל, אבל אם כבר התאמצת והבאת ציטוטים מהטקסט, אני גם אשקיע ואתן לך מראה מקום. חכה בזמן שאפתח את העותק הבלוי של On Liberty שזרוק כאן איפשהו.. אוקיי, הפסקה האחרונה בפרק השני מדברת קצת על העניין הזה. תקרא, זה מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הזמן שולחים אותי לקרוא ספרים באייל. זה מתחיל לעצבן. לעצם העניין, פסקה אכן מעניינת, אבל לא רלוונטית לנושא. היא מתייחסת, כמו כל הפרק, לחירות הדיון והמחשבה ולא לסוגיית המידה הטובה לפי מיל. בלי להיכנס לעומק הסוגיה (כי היא בעייתית מאוד), הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד מיל רואה את האדם הטוב: האם זה שעושה מעשים שיוצרים את מירב האושר ("התועלתנות"), או זה שמעשיו משקפים בחירות בעלות-ערך בכך שהן עצמאיות ("על החירות"). במילים אחרות: האם מיל שם את הדגש על עצם מעשה הבחירה, או על הבחירה הנכונה. אף אחד לא טוען שמיל ממליץ על דרך מסוימת – רגועים ושקולים או לא – המלצה כזאת תסתור את כל הרעיון של "על החירות": "כל זמן שלא נמצאה דרך החיים המושלמת, יש ערך בקיום דרכים שונות וערכים שונים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הם נלחצים מהשימוש המוגזם מעט שאתה עושה בציטוטים, ומנסים להשתוות. לא בכדי אמרתי שלא היה בכוונתי להכנס לדיון על מיל. אנשים רבים, עם הרבה יותר זמן פנוי ממני, כבר הקדישו את מרצם לויכוחים הקשורים בו. לפי הפרשנות הקלאסית של ברלין, הוא היה ליברל ולא 'תועלתן' (תרגום מעצבן למונח utilitarian), בניגוד לאביו ולג'רמי בנטהם. אחרים נוטים לאחרונה לכיוון השני. האמת? זה לא ממש מעניין, בעיקר משום שמיל בעצמו לא היה עקבי. בכל מקרה, אני הבנתי שהוא סבור שדעות חזקות הן דבר חשוב. יכול להיות שאתה צודק ואני טועה, אבל זה לא כל כך משנה, משום שהדעות שהבעתי הן בסופו של דבר שלי ולא שלו. השימוש במיל סתם היווה נסיון (כושל) לפתוח את הפסקה בצורה אלגנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מחמיץ כאן משהו. העניין הוא לא שמיל לא אמר שדעות חזקות הן דבר חשוב, אלא שלדעתי הוא *לא היה יכול לומר* כזה דבר בהתחשב בדעתו על אופי האמת ועל תהליך מציאתה. ציטוטים, כמו כל סוגי האסמכתאות, נראים לי רלוונטים כשהשאלה היא "מה הוא אמר". אבל אתה צודק בכך שזה לא פתיל חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבעברית מוטב לומר ''דעות נחושות''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |