בתשובה לארז לנדוור, 18/06/03 23:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אידאלים אינם מרכיב נדיר ב"אינטרסים" של מדינה. שאלת הפתיחה במלחמה היא רק דוגמא אחת למקום בו יש להם לא פעם משקל מכריע. הנסיון הקומוניסטי לכבוש את העולם, הונע, לפחות מצד ההמונים, גם ע"י האמונה בדרך הקומוניסטית. זה נכון גם למלחמה בספרד, מלחמתו של העולם המוסלמי נגד המערב, התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל, מלחמות הדת בימי הביניים ועוד... אז נכון שלבדם, אידאלים בד"כ אינם גוררים מלחמה, אך לרוב הם מרכיב חיוני לה. מה לעשות, גישות פשטניות, המבקשות להבין את הפעילות האנושית במונחי רווח והפסד חומריים או אישיים בלבד, תוך התעלמות ממורכבות עולם המניעים של הנפש האנושית, זו הפרטית וזו הקולקטיבית, הן כושלות ומסתבכות, גם אם הן מספקות צרכים אנושיים מסויימים*. דוגמא יפה מן העת האחרונה היא מלחמת המפרץ הראשונה. ללא כל אחד משני מניעי ההחלטה האמריקאית לפתוח במלחמה, קרי נפט+שיחרור עם מכיבוש, דעתי היא שלא היתה משוחררת כווית (ללא הנפט היא אולי גם לא היתה נכבשת מלכתחילה). ב. בכל מדינה מתוקנת בעולם ישנם קומוניסטים ובצבאה בפרט, כך שטענתי, בניסוחה דלעיל, מופרכת בעליל. הניסוח צריך היה להיות שונה ומסורבל יותר - למשל שמאז אמצע המאה הקודמת, לא היו הערבים או הקומוניסטים הצד הטוב או חלקו הדומיננטי. מובלעת כאן דעתי שברבות מן המלחמות היה צד אותו אני רואה כטוב, לפחות באופן יחסי. מה לעשות, קשה לנסח בזמן קצר טענה החסינה את עינו של אייל עירני. * למשל עצלות, ציניקניות, התנשאות והצדקת האגואיזם הפרטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פשוט לא עושה הפרדה בין המנהיגות לעם. המנהיגים יכולים להצדיק מלחמה בכל תיאור יפה שיחפצו בו. מי יסתור אותם? בידם כל המידע. בייחוד כשמדובר בשלטון דיקטטורי או קוואזי-דיקטטורי, השולט על רוב התקשורת (כן, גם אמריקה במלחמת המפרץ 2 ולאחר 11 בספטמבר), יכול זה לתאר כאוות נפשו "מלחמת אין ברירה", "מלחמת בני אור בבני חושך", וההמון יצעד לקרב. צריך לימוד מעמיק יותר, שלעיתים אפשרי רק בפרספקטיבה מחוץ לאיזור או לתקופה, כדי לבחון את המניעים האמיתיים. הדוגמאות שציינת אינן מחזיקות מים: הקומוניזם לא היה עסוק בלכבוש את העולם. רוב הזמן הוא היה עסוק באיך לא קורסים, ולקראת הסוף באיך נפטרים מצורת שלטון זו במהירות. ברה"מ הרשתה לעצמה, בדיוק כמו ארה"ב, ואולי פחות, התגוששויות בנקודות מסויימות בעולם, מאינטרסים שונים ומשונים, ולפעמים הפוכים זה לזה (תלוי מי היה ה"חבר" הבכיר באותה תקופה). גם ארה"ב עשתה בדיוק כך - במשך שנים רבות שפכה כסף ודם על סיוע לטאליבן נגד הקומוניסטים, ואז פתאום נזכרה שאולי לא היה צריך טאליבן (ולפתע הם לא "לוחמים אמיצים מגיני החופש" אלא "שלטון איסלמי חשוך התומך בארגוני טרור"), והעיפה אותם... עד הפעם הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין ההפרדה: למשל בנושא הקומוניזם הזכרתי את ההמונים ולא את השילטון. במקרה "סופה במדבר", העובדה היא שהממשל טרח לא מעט להציג את הפן המשחרר של המלחמה, שאגב היה אמת לאמיתה. זאת מכיוון שלדעת הקהל פן זה חשוב ולממשל חשובה דעת הקהל. בעניין הדיקטטורה: בשום מדינה במערב אין משטר כזה ולא כזה המתקרב אליו. תמיד ישנם ערוצי תקשורת חילופיים חוקיים ונודניקים המביאים מידע ודעות אחרות. מאז פרוץ האינטרנט זה גם נכון בחלק מן המדינות הפחות דמוקרטיות. בכל מקרה, אני מסכים שהממשל מכר ועודו מוכר לא מעט שטויות לעמו, אך גם לזה יש גבול. בסופו של דבר האמת מתגלה וכיום זה די מהיר בדרך כלל. מדוע למשל לא זייף הממשל עד כה "אקדח עשן" בעיראק עד כה? האמת היא שיש כמעט אינסוף דוגמאות לכך, אך אף לא אחת שתעמוד במבחן הקונספירציה. בעניין הטאליבן: כשהקומוניזם היה הסכנה העיקרית, היה זה נבון לתמוך בטליבאן. לכשתם איום זה והתברר שהשלטון לא מיתן את האידאולוגיה האפלה של הטליבאן, לא נוסף על המניע המוסרי (שיחרור העם האפגני) מניע תועלתי (במקרה זה - שרידה) ולכן לא פעלה ארה"ב - עד שהוא נוסף. חלק משמעותי מן פוליטיקה בעולם מכיל מרכיבים אידאליסטיים חיוניים. אך מי שמודה בזאת נחשד בתמימות והוא יקבל ציון רע על העבודה וקיתונות לעג בעיתונות ולכן, גם כשמרכיבים אלו ברורים כשמש, הם יוצנעו עד כלות. זה גם מאוד מסבך את העניינים. הרבה יותר קל להבין ולשקלל אינטרסים, כדי לחזות את ההיסטוריה - בדיעבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההמונים שהזכרת אינם ה"רעים". הם לא יכולים להיות הרעים (חוץ מאינדיבידואלים ביניהם, אבל לא ככלל). להאשים את כל תושבי ברה"מ, סין וכל יתר ה"קומוניסטיות" בכך שהם "רעים" זה לא רציני, לכן הינחתי שאתה מתכוון לשלטון. אם התכוונת לאנשים - אני חושש שאיבדתי אותך. לגבי ארה"ב - זה אולי ידהים אותך, אבל פרט לכמה קומיקאים "חתרנים" ופורומים באינטרנט, הרוב המכריע כאן עדיין שומע את הערוצים המרכזיים כמקור האמין היחיד, ולכן זוהי שטיפת מוח יעילה. זו אינה דיקטטורה פר סיי, אך השליטה של הממשל במדיום זה מעורר יראה (והערכה). לגבי האקדח המעשן - זו אינה ראיה לכלום, מאחר ואין ביקורת כיום משום צד כמעט על העדרו, וממילא הוא אינו רלוונטי כבר (המלחמה נגמרה. אז מה אם לא מצאו כלום. מי יכול לעשות משהו מול השריף?) טאליבאן: גם כאן אני לא מסכים. ממשל "נאור" שכולו "טוב" לא מחליף "רע" אחד באחר. לשיטתך, האמריקאים היו צריכים לראות בטרור המוסלמי כמו גם באיום הקומונסטי את ה"רע" המוחלט תמיד (כי הרי זו ה"אידיאולוגיה"), אבל מסתבר שאין זה כך. היו רבים וטובים בארה"ב שחשבו לאורך שנים שהטליבן "מספיק טוב" כדי לשרת את ה*אינטרסים* שלהם. לגבי המרכיב האידיאולוגי (וכאן אני נוגע בדיון שנטחן עד דק במקום אחר): אם קיים הסבר פשוט של אינטרסים הניתנים לזיהוי, שניתן להוכיח ברמה כזו אחרת, לפעולה פוליטית כלשהי, כל הוספה של אידיאולוגיה, שאינה ניתנת להוכחה או הפרכה, לא תועיל בכלום לניתוח מניעים, ולכן מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמובן הייתי אני כ"אייל העצוב".. גדול הבאג הזה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין ההמונים: כפי שהזכרתי בעבר 1, אני מטיל, גם על ההמונים, לפחות בחלק מן המקרים, את האחריות למעשי מדינתם. לא ייתן למשל שמשטר דיקטטורי ייצא להשמיד עם אחר - באמצעות בני עמו למשל בעזרת המיסים שהם משלמים ובניהם שהם שולחים לקרב - ולא ניתן יהיה להשית על עם זה אחריות לפשעי שלטונו. אז כן, מבחינתי ההמונים כן יכולים, לכל הפחות בנקודת זמן מסויימת, להיות "רעים", או יותר נכון הצד הרע. כשהשלטון שלך מבצע פשעים מעבר לקנה מידה מסויים, גם אי-מאבק בו הוא פשע. מבחינה זו אני רואה בפאציפיזם, במקרים מסויימים (ונדירים, יש לציין), פשע בר ענישה. לגבי ערוצי המידע: מה שחשוב הוא היכולת לבחור. ברוב התחומים הרוב מעדיף דברים דומים - במזון, בבידור, ברכישת עיתון ועוד... מה הקשר בין זה לבין חופש המידע? או שלא הבנתי למה אתה רומז. לגבי האקדח המעשן, שטרם נמצא גם אם לי ברור שהאקדח קיים, חשיבותו גדולה מאוד, לפי רוב הפרשנים ששמעתי. יש לו משמעות גדולה לגבי הצלחת הטרנספורמציה שמנסה ארה"ב לעשות בעירק והתמיכה שתקבל ארה"ב בהמשך מאבקה כנגד האיום הערבי על שלום העולם. לגבי הטליבאן: לא הבנתי את טענתך. בכל מקרה, אני מעדיף רע על רע מאוד, ויש המון דרגות. לגבי האינטרסים, דעתי היא, כפי שטענתי בתגובתי הקודמת: חלק משמעותי מן פוליטיקה בעולם מכיל מרכיבים אידאליסטיים מרכזיים, אך הרבה יותר קל להבין ולשקלל אינטרסים, כדי לחזות את ההיסטוריה - *בדיעבד*. אבל זה דורש כנראה דיון רחב יותר. 1 תגובה 114686 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת הפתיע אותי המשך הפתיל הזה מעל 3 חודשים אחרי התגובה האחרונה. אתה מבצע פרוייקט חיפוש פתילי אפופידס באתר, בהם לא היתה לך את המילה האחרונה, ומתקן את המצב? :) אני יכול לענות בצורת סעיפים או פסקאות שוב, אבל מאז שראיתי את הפתיל האינסופי (ולדעתי חסר התוחלת, ועם כותביו הסליחה) של טל כהן וניצה כהנא, קצת יצאה לי הרוח מהמפרשים של התנצחויות על בסיס אידיאולוגי (באופן זמני, אני מקווה). אני מנסה להתרכז רק בדברים שנראים לי חדשים, ולכן יש לך כאן את המילה האחרונה כרגע. צפה פגיעה, בתהליך ההתאוששות, בהמשך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד"כ אני דווקא נוהג שלא לומר את המילה האחרונה. די לי שאמרתי את עיקר דבריי ומכאן שהעם ישפוט. פשוט ניקיתי את תיבת הדואר הנכנס לאחר כמה חודשים בהם היה לי מעט מאוד פנאי מנטלי לענות על תגובות מסויימות שרציתי לענות עליהן. אז בכ"ז אמרתי כאן את המילה האחרונה (: ניפגש... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |