בתשובה לאליהו, 24/06/03 20:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא בטוחה שאפשר לייחס את הוויאגרה לממציא אחד. כזכור, היא התחילה כטיפול לבעיות לב, ורק בניסויים הקליניים גילו שיש לה תופעות לוואי נעימות. אז יש את מי שפיתח את החומר הפעיל, ויש את מי שערך ניסויים קליניים (בדרך כלל אלה רופאים בלתי תלויים)" ויש את כל האנשים שסייעו בידם. השאלה לגבי הבונוס קצת דמגוגית. קשה לצפות למשהו אחר אם אתה עובד בתאגיד ענק (כמו פייזר, שבו פותחה הגלולה, או כל תאגיד אחר). החברות הללו עושות המון כסף, וגם מפסידות הרבה כסף כשתרופה לא מגיעה לשוק בסופו של דבר. זה חלק מהסיכוי/סיכון. האם מישהו היה מציע לגרוע ממשכורתו של מפתח תרופה, במקרה שהחומר לא מגיע לשוק? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הערתך הלכתי ובדקתי 1. הנה פן אחד לנושא רישום הפטנט של הויאגרה 3: ואני מסכים לגבי הערתך בקשר לנשיאה בסיכון-סיכוי ורק הערה קטנה: מכיוון שאינני זוכר את הראיון/כתבה במלואה אינני יודע להגיד אם השאלה היתה דמגוגית, כפי שאת אומרת או שמא הנושא עלה תוך כדי. מכל מקום, הלוא זה טבע האנושי5 __________ 1 מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא2 2 זה בסתירה לכותרת המאמר? 3 וגם מתכון למי שרוצה להכין לבד4 4 לידיעת הגולשת בתיה עוזיאל 5 להיות דמגוגיים וצרי עין קטנוניים, הלוא כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב שתיזהר עם ביטויים כמו ''הנושא עלה תוך כדי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת יש קשר בין מידת הסיכוי/הסיכון שאליה חשוף כל עובד (בחברה גדולה כמו פייזר) לבין משכורתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לסיכוי/סיכון של החברה, לא של העובד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין דבר כזה, "חברה". יש בני אדם שמשתפים פעולה דרכה (עובדים, בעלי מניות, בעלי חוב, לקוחות, ספקים...) - אבל אין ישות עצמאית שנקראת "החברה". לא? הרי חברה לא יכולה להיות עצובה, היא אף פעם לא רעבה, וכשצובטים אותה, לא כואב לה. אז מי בעצם נושא בסיכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה היא ישות קיימת. ישות פיקטיבית, יציר החוק, אבל קיימת. במונחים משפטיים אומרים שהחברה היא אישיות משפטית. מה זה אישיות משפטית 1? אישיות משפטית פירושה גוף כלשהוא, בין אמיתי חי ונושם, כגון אדם ובין גוף וירטואלי פיקטיבי, כגון תאגיד, שהוא כשר לזכויות וחובות. אישיות תהא כשרה לזכויות וחובות רק אם הדין מכיר בה ככזה. נביא מספר דוגמאות להמחשה. אדם – הוא אישיות. מניין שהוא אישיות משפטית? ובכן חוק הכשרות והאפוטרופסות 2 קובע בסעיף 1 לחוק כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו" כלב – הוא אישיות אך הוא איננו אישיות משפטית, כי הדין איננו מכיר בו ככזה שכשר לזכויות וחובות. לכן, אם מישהו מוריש את כל רכושו בצוואה לכלבו האהוב, זה אולי שווה ידיעה בעמוד האחורי של העיתון, אבל מבחינה משפטית זה לא כלום, כי הכלב איננו כשר לקבל זכויות. כאשר מדברים על תאגידים 3 המקור החוקי שמעניק להם זכויות וחובות בדרך כלל קובע גם את ה"חיות" [VIVID ] דהיינו: כיצד יקום אותו תאגיד, כיצד יפעל וכיצד יחוסל. אם ניקח לדוגמא חברה, אזי חוק החברות 4 קובע בסעיף 4 כי "חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד". בסעיף 5 למשל נקבע זמן חיותה של החברה: "קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצוין בתעודת ההתאגדות ועד לפקיעת ההתאגדות, כתוצאה מחיסולה של החברה". יתר הוראות החוק מסדירות כיצד תפעל החברה 5. אחרי שאמרנו זאת וודאי תבין, שהעובדה שהחברה איננה עצובה או שמחה ואם צובטים אותה היא איננה מצטבתת, לא שייכת לשאלה האם חברה היא ייצור קיים. מן הבחינה המשפטית הוא קיים ולכן העבודה שחברה "פיזית" איננה קיימת לא רלוונטית. חברה יכולה להרוויח או להפסיד לשאת בסיכון או לזכות בסיכוי, בדיוק כמוך. אבל אז אתה אומר. רק רגע. למעשה החברה היא חבר בני אדם שמשתפים פעולה ולכן אי אפשר לראות בחברה כמשהו מוחשי (בכלל, אפילו לא וירטואלי) אלא יש לשים את הדגש על אותו חבר אנשים: "עובדים, בעלי מניות, בעלי חוב, לקוחות, ספקים...". לצורך הדיון בוא ניקח את משה שיש לו חנות מכולת. את החנות הוא קנה בהלוואה מהבנק. בבוקר באה המשאית של החלב והוא קונה חלב בהקפה. בחנות עובדת זהבה. עכשיו נניח שהחנות נהרסה כליל בלי שמשה מכר אף לא קרטון חלב אחד. האם גם כאן תגיד שאין ישות עצמאית ושמה "משה" רק בגלל שיש חבר בני אדם ששיתפו פעולה (הבנק, ספק החלב וזהבה)? אני מניח שתסכים שיש ישות ששמה "משה". כך גם כשמדובר ב"חברה". העובדה שיש אנשים שפועלים בשבילה איננה מוציאה אותה מתחולה של "ישות". בוא נמקד אפוא את השאלה: אצל משה אם נהרסה החנות אני הולך אצל משה ומבקש הכסף ואצל החברה? אנה אני בא? ובזוית אחרת. כשמשה מחליט לקנות חלב אז "משה" החליט לקנות חלב. אבל כשהחברה החליטה לקנות חלב, זו לא החברה החליטה אלא, למשל, דוד המנהל או בכלל המזכירה שהלכה לקנות חלב. ובכן כאן אנחנו נכנסים לשאלה מתי פעולה הפיזית שבוצעה על ידי אחר תשויך לתאגיד6 – ורק לתאגיד. על מנת שפעולה פיזית תשויך לתאגיד ולא למי שביצע אותה בפועל, יש לבצע את אותה פעולה בהתאם להוראות ההפעלה המיוחדות, בהתאם לתאגיד . ניתן לומר על דרך הכלל כי אם פעלו לפי הוראות הפעלה אזי החברה היא זו שתוכר כמי שביצעה את הפעולה, למרות שדוד, מהבחינה הפיזית הוא זה שביצע ואילו דוד לא יוכר, מהבחינה המשפטית, כמי שביצע את הפעולה. אם לא קויימו הוראות ההפעלה אזי הפעולה לא תשויך לחברה אלא למבצע הפעולה. בנוסף, ישנם מקרים בהם החוק קובע כי למרות שיש הבדל בין החברה לבין בעלי המניות שלה הרי שזכויות החברה וחובותיה ייוחסו לבעל המניות ולהיפך – זכויות בעל המניות וחובותיו יכול וייוחסו לחברה. למשל, כאשר הקמת החברה נועדה לעקוף חוק. למשל כאשר הקמת החברה נועדה לרמות. לפעולה הזו קוראים הרמת מסך ההתאגדות7 ההערה שלך כי בחברה יש גורמים נוספים, כמו בעלי חוב היא הערה חשובה. מכיוון שהסיכון של בעלי המניות הוא נמוך יותר, לכאורה, מספקים, מעובדים וכיוצא באלה, מתעוררות שאלות קשות בנושא ניהול החברה. למי חייבים המנהלים חובות אמון: לבעלי המניות, אשר מינו אותם או שמא לבעלי החוב של החברה שלמעשה מממנים את החברה? אבל זה כבר לפעם אחרת. _________ 1 קרוב הייתי לומר, אישיות אתה יודע מה זה ומשפטית אני בטח לא צריך להסביר לך. 3 תאגיד הוא שם המשפחה של כל צורות ההתאגדות המוכרות: חברה, עמותה, שותפות אגודה שיתופית וכיוצא באלה, אשר כשרים לחובות וזכויות [3א]. המילה "אדם" לעומת זאת פירושה (אלא אם הקשר הדברים אומר אחרת) גם אדם בשר ודם וגם חבר בני אדם, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד [3א]. [3א] סעיף 3 לחוק הפרשנות: הגדרת תאגיד והגדרת אדם - http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/explain_l... 5 דוגמאות נוספות: עמותה, מפלגה, אגודה שיתופית, שותפות. חוקים אלה יוצרים את המסגרת שבמסגרתה פועל אותו גוף. בנוסף יש תאגידים על פי חוק. למשל עירייה, מועצות וגופים סטטוטוריים (רשות השידור, רשות הדואר רשות ניי"ע). יש תאגידים שמוכרים רק לשם עשיית מספר פעולות משפטיות מצומצם, למשל וועד בית. 6 יש מקרים בהם פעולה של אחד מיוחסת לאחר. למשל שליח [6א] . [6א] לא לערבב עם כזה על ווספה, למרות שהרבה פעמים הוא גם "שליח" מן הבחינה המשפטית. 7 סעיף 6 לחוק החברות4 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם לא LG, אך בכל זאת אני רוצה להודות לך על התשובה המפורטת והיפה: תודה. וחוצמזה, אם אפשר, שאלה קטנה: כתבת שאם אדם השייך לתאגיד פועל לפי הוראות התאגיד, אז פעולתו משוייכת לתאגיד מהבחינה המשפטית. האם התאגיד, פנימית, רשאי לשייך את הפעולה לעובד שביצע אותה? תרחיש דמיוני לדוגמא: נניח ונפצעתי, והלכתי למכולת של משה לקנות תחבושת. זהבה, שאיישה משמרת בדיוק באותו הזמן, סירבה למכור לי את התחבושת על סמך סעיף בתקנון המכולת שקובע שעובד רשאי לסרב למכור ללקוח שהופעתו מרושלת (ואני הגעתי עם כפכפים). בעקבות זאת נאלצתי להרחיק לעיר הסמוכה ולקנות שם את התחבושת, אך היה זה מאוחר מידי - הפציעה החמירה - ונאלצתי להתאשפז. לאחר שחרורי מבית החולים תבעתי את המכולת של משה. השופט מצא שהיה על המכולת למכור לי תחבושת, ומאחר שזהבה פעלה על פי התקנון, פעולתה שוייכה למכולת (כתאגיד). האם משה יכול לפטר את זהבה, בתואנה כי הפעילה שיקול דעת לא סביר? הרי פעולתה שוייכה לתאגיד, מהבחינה המשפטית, ולא לה-עצמה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נדייק. כתבתי: " על מנת שפעולה פיזית תשויך לתאגיד ולא למי שביצע אותה בפועל, יש לבצע את אותה פעולה בהתאם להוראות ההפעלה המיוחדות, בהתאם לתאגיד" לא כתבתי כפי שהנחת בשאלתך, כי "שאם אדם השייך לתאגיד פועל לפי הוראות התאגיד, אז פעולתו משוייכת לתאגיד מהבחינה המשפטית". "הוראות ההפעלה" אליהן התייחסתי הן בראש ובראשונה החוק. נכון, בהרבה מקרים החוק עצמו מציע הסדר מסוים אולם החברה רשאית לשנות ממנו. לעיתים החוק עצמו קובע כי החברה תקבע את אותו הסדר. עדיין מקור "הוראות ההפעלה"1 הן בחוק. אדרבא. הוראות התאגיד כפופות לחוק. באופן עקרוני השאלה אם משה 2 יכול לפטר את זהבה איננה רלונטית לשאלה האם פעולותיה יוחסו לחברה - כן או לא 3. שאלת הפיטורין נגזרת מדיני העבודה ולא מדיני התאגידים. במישור של דיני העבודה נבדקת מערכת היחסים חברה-עובד, בעוד שהשאלה האם לייחס פעולה של עובד לחברה נגזרת מתורת התאגידים ובהכללה נבדקת על מישור חברה-צד שלישי(במקרה זה: אתה). ____________ 1 המקור הוא הסמכות שמוענקת בחוק לחברה למלא תוכן את אותו ההסדר. אך גם זאת יש לעשות בהתאם לחוק. ממילא, אם אופן קביעתה הוראה על ידי תאגיד נעשה שלא על פי החוק - הוא אינו תקף (בהכללה, כמובן) 2למען הדיוק אם זהבה עובדת המכולת (התאגיד) מי שיכול לפטרה הוא התאגיד ולא משה. 3 למרות שלעיתים קרובות תהיה זהות או דמיון בין השאלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על התשובה הממצה. מה בעצם הסיבה שחברה נחשבת "אישיות משפטית"? על פניו, נראה מוזר לשים באותה קטגוריה משפטית אדם חי ונושם וחברה מסחרית, שכל המילים האנתרופומורפיות לגביה ("סיכון", "עסק חי") הן רק מטאפורות, בכל זאת, הדוגמאות שהבאת מראות שזה קורה. בהקשר של סיכון, כשחברה (או חבר אנשים כלשהו) "לוקח סיכון", מה שקורה בעצם הוא שהסיכון מתחלק בין כל החברים. באופן דומה, גם הרווח מתחלק בין כל החברים. השאלה היא כיצד בדיוק הוא מתחלק ואם יש קשר בין התרומה של כל אחד לבין הסיכוי (תגמול כספי) והסיכון (סכנת הפיטורים) שעומדים בפניו, *בתוך* החברה. ובתוך חברות גדולות, כידוע, לא תמיד התגמול מגיע למי שאחראי להצלחה, ולא תמיד האחראים לכשלון משלמים עליו. האם החוק מתייחס גם לאספקט הפנים-חברתי, או שההנחה היא שההסדרים בתוך החברה הם הוגנים מטבעם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ממש ''סיבה'' - יש תקדים שנקבע בפסיקת בית משפט בארה''ב בשנות העשרים, נדמה לי, לפיו תאגיד הוא ישות משפטית. מאז כל התאגידים נכנסים למגירה זו וטוענים לפי אותו סעיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי פקודת השותפויות, שותפות רשומה הינה תאגיד. האם נובע ששותפות שאינה רשומה אינה תאגיד? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |