 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה נסבל. אבל החמצות שמתרחשות לנגד עיניך וכשהמפסידים בינתיים זה כולם, ממש גורמות לי לתלוש את השערות מתסכול. אני לא יכולה לפרט, כי אני לא יודעת מה סוד ומה פטנט וכו' אבל לנגד עיני התרחש בשנים האחרונות מעשה שאולי הוא החמצה בסדר גודל עולמי. למדען חכם היתה המצאה מבריקה שיכולה היתה להביא להתפתחות תרופות להרבה חוליים, החל מקרחת, עבור באיחוי עצמות, סוכרת, וגמור בסרטן מסוגים שונים. לאחר תוצאות ראשוניות מבטיחות הוא קיבל מימון של עשרות מיליוני דולרים. יחד עם המימון, הגיע גם צוות ניהול, שהחליט לשחוט את התרנגולת במקום לחכות שהיא תתחיל להטיל את ביצי הזהב. ביהירות האופיינית לבורים, השתלט על החברה, פיטר את כל "הגוורדיה הישנה" כולל את המפתחים הראשונים של הפטנט, תוך שהוא לוקח משכורות נדיבות לעצמו. כיון שביוטכנולוגיה הוא שטח בו לא מספיק הידע העקרוני, אלא צריך הרבה אינטואיציה וניסיון בשלבים הראשונים של הפיתוח, וכיון שהחבורה שהתקבצה שם התעניינה בעיקר ב"כסף עכשיו", החברה לא הצליחה להרים שום פרוייקט, וקרסה. הרעיון המדליק הזה נזרק לעת עתה לאשפת ההסטוריה. כיון שהוא מוגן על ידי הרבה פטנטים, אין סיכוי שאפילו יגנבו אותו בזמן הקרוב. מבחינת האנושות, אני מרגישה שהחמצנו בגדול. המדען עצמו לא קבל התקף לב, הוא ממשיך באופטימיות להמציא את הפטנט הבא. הוא כבר עבר חוויה דומה בעבר: הוא פרסם פרוטוקול חכם בעיתון מדעי, מתוך אמונה תמימה שמדענים צריכים לחלוק את הידע שלהם עם העולם. ואז, חברה מסחרית רשמה עליו פטנט, קראה לו בשם אחר, וגרפה ממנו הרבה מאוד כסף. היום אף אחד אפילו לא יודע שהקרדיט לשיטה הזאת שייך למדען הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, עד כמה שאני מבין, אי אפשר לרשום פטנט על פרוטוקול שכבר פורסם ונהפך לנחלת הכלל (אליהו?). שנית, הדבר הזה שעוזר לקרחות, עצמות שבורות סוכרת וסרטן זה איכשהו קשור לדיון על החמסה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אתה צודק. אחד התנאים לרישום פטנט הוא שהאמצאה היא "חדשה". בחוק הפטנטים נקבע, כי: "אמצאה חדשה - מהי? אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה - (1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור; (2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו". יתכן שדברי ניצה: "חברה מסחרית רשמה עליו פטנט, קראה לו בשם אחר.." מכוונים לכך שאותה חברה מסחרית רק ניצלה את הפרסום לצורך רישום פטנט בענין שמבוסס על הפרסום, אך לא על מה שפורסם בדיוק1. ניצה? ___________ 1 ראה בענין זה דברים שכבר כתבתי לך ב תגובה 151157 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מדברת במשלים. ההמצאה הגאונית - כיבוש ארץ ישראל השלמה, צעד בדרך לימות המשיח. אז, ברור מן הסתם שיירפאו החוליים שהיא מנתה "החל מקרחת, עבור באיחוי בעצמות, סוכרת וגמור בסרטן מסוגים שונים". לא יהיו עוד חוליים, בכלל. המימון בעשרות מיליוני דולארים בא בעיקרו מהדוד ס. צוות הניהול - ממשלת אוסלו, כל מאמיני השלום וכלום לא ברור השימוש במילה "עכשיו"? רק החליפו את "כסף" במילה אחרת - כלומר, כל מה שאמור לבוא בתום חבלי המשיח ויסורי הגאולה הכוללים איזה אינתיפאדונת קטנה פה ושם, לא משהו, אבל לדעתה תומכי אוסלו הם שחיים במשיחיות, ולפיכך "שחטו את התרנגולת" קרי השטחים של ארץ ישראל, שעשויים להביא לנו פעם את הגאולה, אבל לא עכשיו. איכשהו המדען האופטימי שהיא תיארה, דווקא מזכיר לי את שמעון פרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע, אבל אולי המדען זה זה שכתב את התורה ובאו הנוצרים ימ"ש ונכסו אותה לעצמם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפטנט הראשון הוא המונוטאיזם היהודי, הפרוטוקול הוא התנ''ך, החברה המסחרית זה הנצרות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלא, לא חשבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם חסר טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה סתם רוצה להריץ דאחקה, אז אני מצטרף לברקת, אבל מילא - עניין של טעם. אבל אם המחשבה שלך או של אחרים היא "לא יכול להיות שניצה מספרת את זה באמת, מה למתנחלת עם תשעה ילדים ונכד ולפיתוח תרופות", אז אולי לא קראתם (וקשה להאשים אתכם) את הדיון הראשון(?) על ניסויים בבע"ח. זה היה בתחילת דרכה של ניצה באייל, ושם היא היתה בכלל על תקן אחר: של עובדת מעבדה ביו(טכנו?)לוגית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שקראתי את הדיון על הניסויים, וידעתי על עבודתה של ניצה, הפירוש השני מתאים יותר מכל תרחיש מעשי למה שהיא כתבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשרה, בלי עין רע (ולא כפי שנכתב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, במחשבה שניה הייתי צריך להביא את הלינק בעצמי ולא להטריח אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתמצאת בכל העניינים המשפטיים. מה שברור הוא שזמן מה לאחר שהשיטה פורסמה, חברה מסויימת יצאה עם ''קיט'', שעליו יש פטנט, המבוסס בדיוק על השיטה. מאז, כל המשתמש בשיטה (נפוצה) זו, אינו מצטט את המאמר המדעי, אלא מפנה אל הקיט של החברה. המדען לא ראה מזה גרוש. אילו המדען דנן היה עם חושים פיננסיים יותר מחודדים, הוא כבר לא היה צריך לחפש משקיעים כדי לפתח את הרעיונות החדשים שלו. אבל כנראה שזה לא הוגן שאחד יקבל את הכל, אז נותנים לאחד גאונות, ולשני חושים פיננסים. חבל רק שהעולם מפסיד מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת את עקרון החלוקה (גאונות מול חושים פניננסיות) אז אציין, כי למיטב תחושותיי, מבלי שערכתי מחקר מסודר בעניין 1, מה שמניע בדרך כלל ממציא "אמיתי" זה לא כסף אלא עצם ההמצאה או הגילוי. זה לא שממציאים חסרי אגו או רדיפת כבוד אבל בדרך כלל כסף ופרסום הוא עניין משני. כמובן שכמו בכל מקום יש יוצאים מהכלל. הסיפור שלך הזכיר לי את ענין הויאגרה. עד כמה שידיעתי משגת 2 ממציא הויאגרה לא קיבל כל תמורה על המצאתו כיוון שהיה שכיר בחברה ולפיכך המצאה שייכת לחברה. בראיון שהתפרסם עימו הוא אמר שהוא קיבל איזה בונוס קטן3 אבל הוא אמר שהוא נשאר בחברה ואפילו ימשיך לערוך מחקרים ולחפש תרופות נוספות, גם אם פעם נוספת החברה היא אשר תגזור את הקופון. ____ 1 ובהחלט יתכן שאני טועה. 2 ואשמח אם מישהו יאשש או יפריך את העניין 3 אפילו פצפון בהשוואה לקופון שגזרה החברה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו העקרון הבסיסי בעולם העסקים. מצד אחד, המפתח המוכשר שמתעניין בעבודתו ושמח אם נותנים לו משכורת 100K או 200K בשנה. אבל את המוצר צריך למכור, ושיווק עולה כסף, הרבה כסף וגם ידע. ואז, הסוחר גורף 10M או 20M. כך זה עובד כמעט בכל תחום. אם המפתח היה יודע למכור הוא לא היה מפתח מוצר לפי *כשרונו* אלא מוצר ש*ימכר*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני חושב על זה, גם רוב אנשי העסקים שאני מכיר לא מונעים ע''י כסף. הם אוהבים את העשייה, ההתלהבות, העבודה עם אנשים, המשוב המהיר יחסית למעשים וכדומה. כסף הוא דרך לבחון את ההצלחה שלך (ולפני שמישהו קופץ, אני לא טוען שאנשי-עסקים רוצים כסף פחות מאחרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה שאפשר לייחס את הוויאגרה לממציא אחד. כזכור, היא התחילה כטיפול לבעיות לב, ורק בניסויים הקליניים גילו שיש לה תופעות לוואי נעימות. אז יש את מי שפיתח את החומר הפעיל, ויש את מי שערך ניסויים קליניים (בדרך כלל אלה רופאים בלתי תלויים)" ויש את כל האנשים שסייעו בידם. השאלה לגבי הבונוס קצת דמגוגית. קשה לצפות למשהו אחר אם אתה עובד בתאגיד ענק (כמו פייזר, שבו פותחה הגלולה, או כל תאגיד אחר). החברות הללו עושות המון כסף, וגם מפסידות הרבה כסף כשתרופה לא מגיעה לשוק בסופו של דבר. זה חלק מהסיכוי/סיכון. האם מישהו היה מציע לגרוע ממשכורתו של מפתח תרופה, במקרה שהחומר לא מגיע לשוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הערתך הלכתי ובדקתי 1. הנה פן אחד לנושא רישום הפטנט של הויאגרה 3: ואני מסכים לגבי הערתך בקשר לנשיאה בסיכון-סיכוי ורק הערה קטנה: מכיוון שאינני זוכר את הראיון/כתבה במלואה אינני יודע להגיד אם השאלה היתה דמגוגית, כפי שאת אומרת או שמא הנושא עלה תוך כדי. מכל מקום, הלוא זה טבע האנושי5 __________ 1 מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא2 2 זה בסתירה לכותרת המאמר? 3 וגם מתכון למי שרוצה להכין לבד4 4 לידיעת הגולשת בתיה עוזיאל 5 להיות דמגוגיים וצרי עין קטנוניים, הלוא כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב שתיזהר עם ביטויים כמו ''הנושא עלה תוך כדי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת יש קשר בין מידת הסיכוי/הסיכון שאליה חשוף כל עובד (בחברה גדולה כמו פייזר) לבין משכורתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לסיכוי/סיכון של החברה, לא של העובד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין דבר כזה, "חברה". יש בני אדם שמשתפים פעולה דרכה (עובדים, בעלי מניות, בעלי חוב, לקוחות, ספקים...) - אבל אין ישות עצמאית שנקראת "החברה". לא? הרי חברה לא יכולה להיות עצובה, היא אף פעם לא רעבה, וכשצובטים אותה, לא כואב לה. אז מי בעצם נושא בסיכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה היא ישות קיימת. ישות פיקטיבית, יציר החוק, אבל קיימת. במונחים משפטיים אומרים שהחברה היא אישיות משפטית. מה זה אישיות משפטית 1? אישיות משפטית פירושה גוף כלשהוא, בין אמיתי חי ונושם, כגון אדם ובין גוף וירטואלי פיקטיבי, כגון תאגיד, שהוא כשר לזכויות וחובות. אישיות תהא כשרה לזכויות וחובות רק אם הדין מכיר בה ככזה. נביא מספר דוגמאות להמחשה. אדם – הוא אישיות. מניין שהוא אישיות משפטית? ובכן חוק הכשרות והאפוטרופסות 2 קובע בסעיף 1 לחוק כי "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו" כלב – הוא אישיות אך הוא איננו אישיות משפטית, כי הדין איננו מכיר בו ככזה שכשר לזכויות וחובות. לכן, אם מישהו מוריש את כל רכושו בצוואה לכלבו האהוב, זה אולי שווה ידיעה בעמוד האחורי של העיתון, אבל מבחינה משפטית זה לא כלום, כי הכלב איננו כשר לקבל זכויות. כאשר מדברים על תאגידים 3 המקור החוקי שמעניק להם זכויות וחובות בדרך כלל קובע גם את ה"חיות" [VIVID ] דהיינו: כיצד יקום אותו תאגיד, כיצד יפעל וכיצד יחוסל. אם ניקח לדוגמא חברה, אזי חוק החברות 4 קובע בסעיף 4 כי "חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד". בסעיף 5 למשל נקבע זמן חיותה של החברה: "קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצוין בתעודת ההתאגדות ועד לפקיעת ההתאגדות, כתוצאה מחיסולה של החברה". יתר הוראות החוק מסדירות כיצד תפעל החברה 5. אחרי שאמרנו זאת וודאי תבין, שהעובדה שהחברה איננה עצובה או שמחה ואם צובטים אותה היא איננה מצטבתת, לא שייכת לשאלה האם חברה היא ייצור קיים. מן הבחינה המשפטית הוא קיים ולכן העבודה שחברה "פיזית" איננה קיימת לא רלוונטית. חברה יכולה להרוויח או להפסיד לשאת בסיכון או לזכות בסיכוי, בדיוק כמוך. אבל אז אתה אומר. רק רגע. למעשה החברה היא חבר בני אדם שמשתפים פעולה ולכן אי אפשר לראות בחברה כמשהו מוחשי (בכלל, אפילו לא וירטואלי) אלא יש לשים את הדגש על אותו חבר אנשים: "עובדים, בעלי מניות, בעלי חוב, לקוחות, ספקים...". לצורך הדיון בוא ניקח את משה שיש לו חנות מכולת. את החנות הוא קנה בהלוואה מהבנק. בבוקר באה המשאית של החלב והוא קונה חלב בהקפה. בחנות עובדת זהבה. עכשיו נניח שהחנות נהרסה כליל בלי שמשה מכר אף לא קרטון חלב אחד. האם גם כאן תגיד שאין ישות עצמאית ושמה "משה" רק בגלל שיש חבר בני אדם ששיתפו פעולה (הבנק, ספק החלב וזהבה)? אני מניח שתסכים שיש ישות ששמה "משה". כך גם כשמדובר ב"חברה". העובדה שיש אנשים שפועלים בשבילה איננה מוציאה אותה מתחולה של "ישות". בוא נמקד אפוא את השאלה: אצל משה אם נהרסה החנות אני הולך אצל משה ומבקש הכסף ואצל החברה? אנה אני בא? ובזוית אחרת. כשמשה מחליט לקנות חלב אז "משה" החליט לקנות חלב. אבל כשהחברה החליטה לקנות חלב, זו לא החברה החליטה אלא, למשל, דוד המנהל או בכלל המזכירה שהלכה לקנות חלב. ובכן כאן אנחנו נכנסים לשאלה מתי פעולה הפיזית שבוצעה על ידי אחר תשויך לתאגיד6 – ורק לתאגיד. על מנת שפעולה פיזית תשויך לתאגיד ולא למי שביצע אותה בפועל, יש לבצע את אותה פעולה בהתאם להוראות ההפעלה המיוחדות, בהתאם לתאגיד . ניתן לומר על דרך הכלל כי אם פעלו לפי הוראות הפעלה אזי החברה היא זו שתוכר כמי שביצעה את הפעולה, למרות שדוד, מהבחינה הפיזית הוא זה שביצע ואילו דוד לא יוכר, מהבחינה המשפטית, כמי שביצע את הפעולה. אם לא קויימו הוראות ההפעלה אזי הפעולה לא תשויך לחברה אלא למבצע הפעולה. בנוסף, ישנם מקרים בהם החוק קובע כי למרות שיש הבדל בין החברה לבין בעלי המניות שלה הרי שזכויות החברה וחובותיה ייוחסו לבעל המניות ולהיפך – זכויות בעל המניות וחובותיו יכול וייוחסו לחברה. למשל, כאשר הקמת החברה נועדה לעקוף חוק. למשל כאשר הקמת החברה נועדה לרמות. לפעולה הזו קוראים הרמת מסך ההתאגדות7 ההערה שלך כי בחברה יש גורמים נוספים, כמו בעלי חוב היא הערה חשובה. מכיוון שהסיכון של בעלי המניות הוא נמוך יותר, לכאורה, מספקים, מעובדים וכיוצא באלה, מתעוררות שאלות קשות בנושא ניהול החברה. למי חייבים המנהלים חובות אמון: לבעלי המניות, אשר מינו אותם או שמא לבעלי החוב של החברה שלמעשה מממנים את החברה? אבל זה כבר לפעם אחרת. _________ 1 קרוב הייתי לומר, אישיות אתה יודע מה זה ומשפטית אני בטח לא צריך להסביר לך. 3 תאגיד הוא שם המשפחה של כל צורות ההתאגדות המוכרות: חברה, עמותה, שותפות אגודה שיתופית וכיוצא באלה, אשר כשרים לחובות וזכויות [3א]. המילה "אדם" לעומת זאת פירושה (אלא אם הקשר הדברים אומר אחרת) גם אדם בשר ודם וגם חבר בני אדם, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד [3א]. [3א] סעיף 3 לחוק הפרשנות: הגדרת תאגיד והגדרת אדם - http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/explain_l... 5 דוגמאות נוספות: עמותה, מפלגה, אגודה שיתופית, שותפות. חוקים אלה יוצרים את המסגרת שבמסגרתה פועל אותו גוף. בנוסף יש תאגידים על פי חוק. למשל עירייה, מועצות וגופים סטטוטוריים (רשות השידור, רשות הדואר רשות ניי"ע). יש תאגידים שמוכרים רק לשם עשיית מספר פעולות משפטיות מצומצם, למשל וועד בית. 6 יש מקרים בהם פעולה של אחד מיוחסת לאחר. למשל שליח [6א] . [6א] לא לערבב עם כזה על ווספה, למרות שהרבה פעמים הוא גם "שליח" מן הבחינה המשפטית. 7 סעיף 6 לחוק החברות4 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם לא LG, אך בכל זאת אני רוצה להודות לך על התשובה המפורטת והיפה: תודה. וחוצמזה, אם אפשר, שאלה קטנה: כתבת שאם אדם השייך לתאגיד פועל לפי הוראות התאגיד, אז פעולתו משוייכת לתאגיד מהבחינה המשפטית. האם התאגיד, פנימית, רשאי לשייך את הפעולה לעובד שביצע אותה? תרחיש דמיוני לדוגמא: נניח ונפצעתי, והלכתי למכולת של משה לקנות תחבושת. זהבה, שאיישה משמרת בדיוק באותו הזמן, סירבה למכור לי את התחבושת על סמך סעיף בתקנון המכולת שקובע שעובד רשאי לסרב למכור ללקוח שהופעתו מרושלת (ואני הגעתי עם כפכפים). בעקבות זאת נאלצתי להרחיק לעיר הסמוכה ולקנות שם את התחבושת, אך היה זה מאוחר מידי - הפציעה החמירה - ונאלצתי להתאשפז. לאחר שחרורי מבית החולים תבעתי את המכולת של משה. השופט מצא שהיה על המכולת למכור לי תחבושת, ומאחר שזהבה פעלה על פי התקנון, פעולתה שוייכה למכולת (כתאגיד). האם משה יכול לפטר את זהבה, בתואנה כי הפעילה שיקול דעת לא סביר? הרי פעולתה שוייכה לתאגיד, מהבחינה המשפטית, ולא לה-עצמה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נדייק. כתבתי: " על מנת שפעולה פיזית תשויך לתאגיד ולא למי שביצע אותה בפועל, יש לבצע את אותה פעולה בהתאם להוראות ההפעלה המיוחדות, בהתאם לתאגיד" לא כתבתי כפי שהנחת בשאלתך, כי "שאם אדם השייך לתאגיד פועל לפי הוראות התאגיד, אז פעולתו משוייכת לתאגיד מהבחינה המשפטית". "הוראות ההפעלה" אליהן התייחסתי הן בראש ובראשונה החוק. נכון, בהרבה מקרים החוק עצמו מציע הסדר מסוים אולם החברה רשאית לשנות ממנו. לעיתים החוק עצמו קובע כי החברה תקבע את אותו הסדר. עדיין מקור "הוראות ההפעלה"1 הן בחוק. אדרבא. הוראות התאגיד כפופות לחוק. באופן עקרוני השאלה אם משה 2 יכול לפטר את זהבה איננה רלונטית לשאלה האם פעולותיה יוחסו לחברה - כן או לא 3. שאלת הפיטורין נגזרת מדיני העבודה ולא מדיני התאגידים. במישור של דיני העבודה נבדקת מערכת היחסים חברה-עובד, בעוד שהשאלה האם לייחס פעולה של עובד לחברה נגזרת מתורת התאגידים ובהכללה נבדקת על מישור חברה-צד שלישי(במקרה זה: אתה). ____________ 1 המקור הוא הסמכות שמוענקת בחוק לחברה למלא תוכן את אותו ההסדר. אך גם זאת יש לעשות בהתאם לחוק. ממילא, אם אופן קביעתה הוראה על ידי תאגיד נעשה שלא על פי החוק - הוא אינו תקף (בהכללה, כמובן) 2למען הדיוק אם זהבה עובדת המכולת (התאגיד) מי שיכול לפטרה הוא התאגיד ולא משה. 3 למרות שלעיתים קרובות תהיה זהות או דמיון בין השאלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על התשובה הממצה. מה בעצם הסיבה שחברה נחשבת "אישיות משפטית"? על פניו, נראה מוזר לשים באותה קטגוריה משפטית אדם חי ונושם וחברה מסחרית, שכל המילים האנתרופומורפיות לגביה ("סיכון", "עסק חי") הן רק מטאפורות, בכל זאת, הדוגמאות שהבאת מראות שזה קורה. בהקשר של סיכון, כשחברה (או חבר אנשים כלשהו) "לוקח סיכון", מה שקורה בעצם הוא שהסיכון מתחלק בין כל החברים. באופן דומה, גם הרווח מתחלק בין כל החברים. השאלה היא כיצד בדיוק הוא מתחלק ואם יש קשר בין התרומה של כל אחד לבין הסיכוי (תגמול כספי) והסיכון (סכנת הפיטורים) שעומדים בפניו, *בתוך* החברה. ובתוך חברות גדולות, כידוע, לא תמיד התגמול מגיע למי שאחראי להצלחה, ולא תמיד האחראים לכשלון משלמים עליו. האם החוק מתייחס גם לאספקט הפנים-חברתי, או שההנחה היא שההסדרים בתוך החברה הם הוגנים מטבעם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ממש ''סיבה'' - יש תקדים שנקבע בפסיקת בית משפט בארה''ב בשנות העשרים, נדמה לי, לפיו תאגיד הוא ישות משפטית. מאז כל התאגידים נכנסים למגירה זו וטוענים לפי אותו סעיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי פקודת השותפויות, שותפות רשומה הינה תאגיד. האם נובע ששותפות שאינה רשומה אינה תאגיד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייבת לומר שזה נשמע קצת מוגזם. אין גופים ''בורים'' שמשקיעים עשרות מיליוני דולרים בפיתוחי ביוטכנולוגיה - יש או משקיעים פרטיים ''בורים'', ואז הם משקיעים מאות אלפי דולרים, מקסימום מיליון אחד בודד. או שיש קרנות וחברות ענק, ואז הן בהחלט לא בורות (טוב, אולי יהירות, אבל הן בדרך כלל יודעות מה הן עושות). ובמאמר מוסגר אגיד, שגם אם היה פיתוח שיכול לרפא הכל, מקרחת ועד סרטן, אין היגיון עסקי בפיתוח מקביל ובו-זמני של כל האפליקציות יחד - זו פשוט מסחטת כסף אדירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שבמקרה הזה הן לא ידעו מה הן עושות. גם אני לא הייתי מאמינה, אם הדברים לא היו מתרחשים ממש מתחת לאפי. אני מכירה אישית את המפתחים המקוריים (ואפילו שיתפנו פעולה בדבר צדדי). ליוויתי (מרחוק) את תהליך גיוס הכסף, את תהליך הפיטורין ואת הקריסה. חלק מהמפוטרים הם ידידי הטובים ביותר.... הגוף המשקיע (האמריקאי, וזה היה באמת עשרות מליוני דולרים!) לא היה בור ויהיר, אלא צוות הניהול שהוא מינה. היתה להם כמובן השכלה רישמית, אולם שום הבנה ב"נפש" הרעיון. בתוך המאבק הכוחני על השליטה בחברה, הם זרקו לפח פרוייקט שהיה שלב לפני המעבר לבדיקה בבני אדם, כי "הם ידעו לנהל את זה טוב יותר". נכון שאין הגיון עיסקי לפתח את הכל, ואמנם הם התמקדו במספר אפיקים מצומצם, אולם כיון שהרעיון היה התערבות בתהליך "הובלת האיתות" בתוך התאים, וכיון שתהליך זה מעורב כמעט בכל דבר המתרחש באורגניזם, אז ניתן היה לפי אותם עקרונות, להשפיע כמעט על כל דבר שקורה בגוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם את יכולה להפנות לפירסום המקורי (מכיוון שזה כבר נחלת הכלל)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר ההוא שפורסם לא היה על העברת האיתות (כאן כבר הלקח נלמד, והרעיון מוגן בהרבה פטנטים), אלא על נושא אחר. אני לא רוצה לתת יותר פרטים, מפני שאני לא בטוחה שכל הנוגעים בדבר מעוניינים בכך. אם אתה רוצה אפשר בדוא''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כשקראתי את דברייך, רציתי לשאול אם זהו מין משל-אוסלו כזה, אבל כשהגעתי לתגובה 153491, ראיתי שכבר שאלו (ועדיין מתבקשת תשובתך). ב. ניצה יקרה, אנא ממך, אל תתלשי את שערותייך. לא חבל? מצאי איזו דרך פחות אלימה להעביר את הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משל, זה על אמת. אבל העובדה הזו לא צריכה להפריע לאף אחד להסיק את המסקנות הנכונות לגבי תהליך אוסלו... לגבי השערות זה היה כן משל. במערכת היחסים שלי עם הזמן אין מקום לאלימות, אנחנו בקושי נפגשים. הוא בורח לי כל הזמן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |