|
||||
|
||||
לא תוציא ממני מילה טובה על משטר עריצות. גם במשטרים דמוקרטיים אני חושב כי מנהיגים פועלים פעמים רבות בציניות ובאכזריות על חשבון אנשים רבים אשר לא הרעו להם במאומה, וקל וחומר בדיקטטורה. אולי אכן מוטלת על דמוקרטיות האחריות לתקן את העולם, אולם לא מדובר בכך. אינני חושב כי ארה''ב מעוניינת לתקן את העולם בצפון קוריאה - לא טמון בכך כל רווח. הזכרתי רק את העובדה כי הרעב שם נגרם בחלקו הגדול משום הסנקציות האמריקאיות, ולכן אין זה נכון להציג את ארה''ב כצד נייטרלי בעניין. |
|
||||
|
||||
ואני מסכים שארה"ב אינה צד ניטרלי, אך העוול שלה אינו הסנקציות נגד צפון קוריאה אלא הבחירה שלה לתקוף את עיראק לפני צפון קוריאה. "אינני חושב כי ארה"ב מעוניינת לתקן את העולם בצפון קוריאה" אתה לא חושב על העם האמריקאי כשאתה אומר משפט שכזה. אמנם ארה"ב מונעת ע"י תאגידים במידה רבה אבל אל תתן לזה לרגע להמעיט מהחשיבות שהאמריקאים רואים בעצמם כשריפים של העולם. צריך רק להסתכל על הנשיא הנוכחי שלהם כדי לראות שאני צודק במידה רבה. ואם כבר בהכללות מוגזמות עסקינן אז הינה אחת: אנשים מאשימים את ארה"ב בציניות, אבל אני בספק אם האמריקאי הממוצע אינטיליגנטי מספיק לשם כך. הם יותר כמו עדר המונע ע"י שלטון מסואב וחזק. אך מה שצרוב להם בראש, וזו במידה רבה הרוח האמריקאית, זה הזכויות שלהם כפרט - מה שמגיע להם כאינדיבידואלים. לא סתם מטפטפים להם את ה"פרידום" הזה עכשיו ולא סתם זה עובד - זה בדיוק מה שגורם להם לתקתק. לא הייתה מעולם אימפריה שכזו ומכל האיפריות את זו אני מעדיף. |
|
||||
|
||||
המסקנה המתבקשת מדבריך היא בדיוק זו שאתה לא מגיע אליה: הממשל האמריקאי יכול למכור לאזרחיו כל מדיניות אם הוא רק משווק אותה כ"חופש" ואת עצמו כ"שריף של העולם". זוהי בדיוק הציניות האמריקאית (מצד הממשל) שעליה מדובר, וזו בדיוק הסיבה למה למניעי "העם האמריקאי" אין רלוונטיות לנכונות טענות כמו "אינני חושב כי ארה"ב מעוניינת לתקן את העולם בצפון קוריאה". |
|
||||
|
||||
את הציניות האמריקאית יש לייחס לממשל האמריקאי ולא לאמריקאים כעם. השניים הולכים יחדיו ומסיבה זו אי אפשר להכליל ולאמר שאמריקה מונעת רק על ידי צרכים ציניים או רק על ידי הרצון להפיץ את הדמוקרטיה. לא אמרתי שניתן למכור לאמריקאים ''כל דבר'', להיפך, מדברי משתמע שהדברים אשר קל למכור להם הם חופש, בטחון, שוויון וכל מה שיש לו יסודות בערכים האמריקאים הבסיסיים. זה לא דבר חיובי לחלוטין כמובן, זו בדיוק הסיבה שקל למכור לאמריקאים רובים (תרתי משמע). העם האמריקאי לא יוכל להיגרר לכל דבר, שזו בעצם הטענה שעומדת מאחורי מה שכתבת. לא תוכל לגרור את האמריקאים למשל לכיבוש איזו ארץ תמימה ולא משנה כמה אינטרסים עיסקיים ידחפו לכך. שוב, את הדיון על הצורך בהפלת משטרים טוטליטריים יש להפריד מהדיון לגבי השוטר הנוכחי של העולם ומידותיו. |
|
||||
|
||||
תראה, בגדול אתה צודק. אנשים רגילים בארה"ב אינם רעים ואכזריים לכשעצמם. בזאת אינם שונים לדעתי מאנשים אשר חיים במקומות אחרים, מלבד אולי חריגים פסיכופתיים או פנאטיים דתיים מהקיצוניים ביותר. בעוד אני מתאר את מדיניות החוץ של ארה"ב, יש לציין כי מתוך העם האמריקאי עצמו קמים ועולים כוחות הנאבקים בכך. אפשר לציין את המאבק המוצלח בזמנו כנגד "סדנאות היזע" של חברות "נייקי" ו"גאפ", ונסיונות של סטודנטים להחרים חברות אשר לא מצטרפות לאמנה המבטיחה זכויות מינימליות לעובדים ואוסרות על עבודת ילדים (נכון לשעה זו ההצלחה מוגבלת למדי עד כמה שהבנתי - תאגידי האופנה והספורט הגדולים פשוט הצליחו להשתלט על הגוף אשר נועד לקבוע וליישם את הכללים). אנשים בארה"ב חשים באיום לא רק על מדינות העולם השלישי, אלא אף עליהם עצמם. ארה"ב היא לא רק מקדונלד'ס ואקסון, אלא גם המחאה בסיאטל. אלא מה? מהפכות מתחילות מלמטה, וקובעי המדיניות יושבים למעלה. ההתייחסות היא למדיניות החוץ -בפועל- של ארה"ב, וזו איננה נקבעת ע"י שוחרי איכות הסביבה או ע"י חומסקי מ MIT. אני מאמין כי יחס הכוחות בין המנהיגים של מדינה לבין העם עליו הם שולטים הוא תמיד לטובת המנהיגים, וביחסים עצומים. להם יש את המידע, בדרך כלל כמויות עצומות של כסף גדול, כלים בירוקרטיים, ושליטה מסוימת על התקשורת (אם ישירות ואם באמצעות תאגידי התקשורת העולמיים). לאזרח אין הרבה מלבד מודעותו לחוסר השוויון באמצעים, נכונותו להאבק, וחשדנות בריאה כנגד בעלי הון ושררה. מכל משטר. רוב האנשים מעדיפים לחיות מבלי להסתבך בקושיות שונות ומשונות על מדיניות הממשלה, וכפועל יוצא מכך לדעתי רוב המשטרים בעולם מסוגלים לגרור את עמיהם לאן שרק יחפצו (תוך מגבלות מן -החוץ- כמובן, אבל לא מבחינת דעת קהל). סיכם זאת יפה אדם נאלח במיוחד - מפקד הלופטוופה הרמן גרינג, אשר התאבד בנירנברג: "Why of course the people don't want war.Why should some poor slob on a farm want to risk his life in a war when the best he can get out of it is to come back to his farm in one piece? Naturally, the common people don't want war: neither in Russia, nor in England, nor for that matter in Germany. That is understood. But after all it is the leaders of the country who determine the policy, and it is always a simple matter to drag the people along, whether it is a democracy, or a fascist dictatorship, or a parliament, or a communist dictatorship ...Voice or no voice, the people can always be brought to the bidding of the leaders. That is easy. All you have to do is to tell them they are being attacked, and denounce the pacifists for lack of patriotism and exposing the country to danger."
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |