 |
הדיון הזה נוטה לשוב ולהתעורר בתדירות שלא הייתה מביישת כל מחלה כרונית, וזה רק מראה כמה הוא מהותי.
נראה לי שעצם הויכוח נשען בראש ובראשונה על תפיסה חלקית אולי של פעולת התקשורת שבשיר.
אולי אני, רק בתור מי שמעולם לא התחבט בהתלבטות הזאת בעצמו, אצליח להבהיר קצת.
שירים מורכבים ממילים, ולכן אנחנו מייחסים להם את אותה פונקציה שאנו מייחסים לכל שימוש במילה: תקשורת בין-אישית. באופן אוטומטי אנו מניחים כי מאחורי כל שימוש במילים ישנה כוונה שהיא העיקר והמילים רק משמשות ככלי להעביר אותה לעולם. לכן אנו שואלים למה כיוון המשורר כפי שנשאל כל אדם שדיבר בפה מלא ולא הובן למה התכוון.
אולם זה העניין. אם העיקר בשיר היה התקשורת, הרי שלא היה צורך בכל אמצעי אחר המיוחד לשיר, כמו חריזה או סטייה תחבירית או תיאור שמפליא את מה שמתואר. המטענים ה"עודפים" של השיר מבטלים את הכוונה שמאחוריו או לפחות מפחיתים מחשיבותה לטובת השיר עצמו. השיר הוא אוטונומי באופן שאינו מאפיין תקשורת מילולית רגילה. שיר אינו קטע משיחה גם אם יש בו דיאלוג ואין דין תיאור נוף כדין שרטוט מפה או מסירת עדות בבית משפט. שיר הוא אכן תקשורת, אולם כזאת שעיקרה במה שמועבר ולא במה שרצה הדובר להעביר.
כמו כן, כאשר אנו מדברים על דובר שירי אנו מדברים על הדובר שמכונן מתוך הטקסט ולא כזה שניתן לשאול אותו למה כוונתו. כך גם לגבי נמען מובלע. הטקסט הוא העיקר והוא זה שיוצר את הנמען והדובר מתוכו ולא ההפך. כל זה מוכתב בעצם התקשורת עצמה שנוטה להיות "פגומה", שיוצרת "קצרים". אם המטרה הייתה תקשורת נטו, לא היה צורך בכל מה שמיוחד לשיר ורק מפריע לפעולת התקשורת. לא סביר לטעון כי מטרת השיר היא יצירת תקשורת והעברת מידע בין דובר לנמען, כאשר השיר עושה כל שביכולתו להפריע לפעולות אלה שמאפיינות כמעט כל שימוש אחר בשפה.
במילים אחרות, שיר לא קוראים כמו שקוראים כתבה בעיתון. הטקסט עצמו מכתיב לנו את אופני הקריאה המיוחדים לו, ואלה שונים בצורה ניכרת מקריאה אחרת אשר מכתיבה גם היא את צורת הקריאה שלה. לא נקרא שיר ככתבה כפי שלא נקרא כתבה כשיר. בשני המקרים, צורת הקריאה הלא נכונה תיצור קצרים ואי הבנות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש