 |
לפני לא מעט שנים, מורה צעירה, בשנה השניה ששימשה כמורה, לימדה כתה א' בבית ספר קבוצי קטן, וזאת היתה לה הפעם הראשונה בה לימדה את מיומנות הקריאה. המורה אשר לימדה את הכתה המקבילה היתה מורה ותיקה, מנוסה בהוראה בכלל ובהוראת הקריאה בפרט, חברה מכובדת בצוות המורים ובקיבוץ. באופן טבעי (וגם פורמלי) אותה מורה ותיקה שימשה כחונכת, בעיקר בתחום הוראת הקריאה, ובפרט בשיטה הספציפית להוראת הקריאה, למורה הצעירה.
לקראת חופשת הפסח, הבחינה אותה מורה צעירה, כי שתיים מתלמידותיה לא רכשו את מיומנות הקריאה. היא החליטה לנסות לעבוד עם אותן תלמידות בשיטת לימוד אחרת(2). המורה הותיקה הזהירה אותה שלא לעשות כך, שכן לא מחליפים סוסים באמצע העליה, ולא משנים שיטת לימוד במהלך שנת הלימודים. המורה הצעירה הקשיבה לדברי עמיתתה המנוסה, שקלה אותם, והגיעה למסקנה שלאותן שתי ילדות אין מה להפסיד.
המצב בסוף שנת הלימודים היה כדלהלן:
שתי הילדות השתלטו על הקריאה.
המורה הותיקה מונתה למנהלת בית הספר.
המורה הצעירה נאלצה לחפש מקום עבודה אחר.
והמסקנות?
1. אין שיטת לימוד אחידה המתאימה לכולם.
2. אם איתרע מזלך, ושיטת לימוד הקריאה המשמשת בבית ספרך אינה מתאימה לך, עדיף שתלמד בכתה קטנה, בה למורה יש אפשרות לטפל בך פרטנית.
3. אם אתה מורה שמקום העבודה חשוב לך, עשה מה שימצא חן בעיני הקובעים, ולא מה שנראה לך נכון.
___
(1) אני יודע שאני ממחזר כותרות, אבל בגילי המתקדם, יש לי הרבה סיפורים מהחיים.
2) אותה מורה שהיתה אז מורה צעירה, והיום היא מורה ותיקה עם נסיון רב בהוראת הקריאה, טוענת שהשיטה בה למדה הכתה המדוברת היא הטובה ביותר להקנית הקריאה מכל השיטות אותן היא מכירה, ואילו השיטה החילופית בה השתמשה, היא שיטה משעממת, המדכאת את חדוות הלימוד אצל *רוב* הילדים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש