|
||||
|
||||
אני לא בטוח גם שהשאלה על שרון מנוסחת היטב: אם במקרה של שרון יש זהות בין כוונות-אמת לבין מעשים, הנוסח "באמת מתכוון" הוא התרסה ותו לא. אבל החליטו השואלים לשאול על כוונות, לא על מעשים, ועניין אותי לדעת מה חושבים קוראי האייל אפילו על כוונותיו של עבאס, שהרי הן תנאי הכרחי למעשים (דווקא במקרה של שרון, יש מי שיאמרו שהוא פעל "בניגוד לכוונותיו" בגלל "לחץ אמריקאי"). תגובה מתבקשת מצד הצופה הנאיבי היא לשאול מה הטעם במו"מ אם הנושא ונותן הפלסטיני לא מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו, או לטעון שהפסקת ההסתה צריכה לשמש אבן-בוחן ליכולתו זו. |
|
||||
|
||||
ההבדל בעיני, הוא שלגבי אריאל שרון, אין מחלוקת על היכולת אלא רק על הנכונות או הרצון לבצע. לגבי מחמוד עבאס, יש אולי מחלוקת על הנכונות, אבל אין לה שום משמעות אם הוא לא מסוגל. כפי שאמרו לי בגולני, אין לא יכול יש רק לא רוצה. (גרגורי אומר, אין לא יכול יש רק לא נושם) לגבי הצופה הנאיבי: א. הטעם במו"מ בלי שהצד השני מסוגל לעמוד בהתחיבויותיו, הוא שככה האמריקאים רוצים. (גרגורי אומר, שרון עושה. אין לא יכול יש רק לא נושם) ב. ישראל יכולה לטעון שההסתה צריכה להפסיק לפני שתבוא התקדמות נוספת מצידה. אני מאוד מקווה שגרגורי, סליחה, ג'ורג' בוש ישתכנע. |
|
||||
|
||||
צודק במאה אחוז. רק שלגבי גרגורי, אני בכלל לא בטוח שזה מעניין אותו מה עושה הצד האחר, אלא רק כמה מהר אנחנו מתפנים. הדרך היחידה שנראית אפשרית היום כדי להוריד את גרגורי מהצוואר שלנו היום היא, לצערי, להפסיק לנשום. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |