בתשובה לדובי קננגיסר, 28/01/01 23:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איני טוען שבמציאות פוליטיקאים לא טועים. אני טוען שכבסיס לתיאוריה אפשר להניח את ההנחה כי פוליטיקאים לא טועים, כמו שאנו מניחים שהטבע חוזר על עצמו ולכן מותר לנו לקבוע חוקים. הרשה לי לחדש לך, הטבע לא באמת חוזר על עצמו, זו פיקציה שהתרגלנו אליה במסגרת המדע המודרני. כבר היה יווני אחד שאמר ש"אינך יכול לטבול פעמיים באותו נהר" (היה יווני אחר שאמר שאינך יכול אפילו לטבול פעם אחת באותו נהר, אבל בא נעזוב את היוונים כרגע). כעת נשאלת שאלת המינון, האם הם יותר טועים או יותר צודקים. האם אתה *ברוב* המקרים טועה או לא? נראה לי שלא. אני רוצה להחיל את אותו דין על פוליטיקאים. אם ניתן לומר על פוליטיקאים שהם בדרך כלל לא טועים אז ניתן להניח במסגרת תיאוריה מדעית (שאין לבלבל בינה לבין המציאות – אל תהיה לי משה קרוי פתאום – "החיים על פי השכל") כי פוליטיקאים לא טועים וכל מעשה שלהם מוכוון להשגת מטרה. זה לא שונה בהרבה מלומר כי הכוח הפועל על גוף שווה למסתו מוכפלת בתאוצתו כיוון ששניהם *קירוב* למציאות. ההבדל ביני ובינך ואחרים שאני טוען כי הקירוב שלי טוב יותר כיון שהבסיס שלו מוצק יותר ולכן הוא משקף את המציאות בצורה נכונה יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, על פי התאוריה שלך, כדאי לצאת מנקודת הנחה שלפוליטיקאי יש מטרה נסתרת, ולנסות לחפש אותה. והיה ולא נמצא כזאת, נוכל בכל זאת להסיק שהוא טעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, התכוונתי (במקומות אחרים) לכך שעלינו לצאת מנקודת הנחה שמניחה כמה שפחות הנחות לגבי הפוליטיקה של פוליטיקאי ולנסות לבחון בעין אובייקטיבית-חיצונית את הפוליטיקה שלו. פתאום המילה ''טעות'' נעלמת כיוון שממילא לא הנחנו מראש מה הפוליטיקה של הפוליטיקאי ולכן אין לנו שום סיבה לקטלג פעולה שלו כטעות, אלא כצעד מכוון להשגת מטרה. הרי ההכרעה שפעולה מסויימת היא טעות תמיד תלויה במטרה שאותו צעד בא לשרת, ואם איננו מניחים מראש את המטרה (הנחת המבוקש) אזי הפרשנות שלנו לא כבולה להנחות א-פריוריות שבדרך כלל נובעות מהאידאולוגיה שהפוליטיקאי משווק לציבור. הבנה של המטרה אותה משרת מעשה תוביל אותנו לחשיפת הפוליטיקה של אותו פוליטיקאי מבעד למעטה האידאולוגיה שמסתיר אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן עדיין חייב לי תשובה לשאלה הפשוטה: ומה אם, כשנבחן כמה פעולות או התבטאויות של אותו פוליטיקאי, נגלה אי התוצאה (או המטרה הנדמית) של אחת הפעולות שונה מהותית מכל השאר? האם אז נוכל לומר כי טעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלי היא מדוע תמיד המטרות צריכות להיות פרקטיות ולא אידיאולוגיות. למשל, מטרה אידיאולוגית: לא יורים על אזרחים. אז פוליטיקאי היפותטי א' ידאג שצה"ל לא ירה על אזרחים, וכך תגרם החרפה של ההתפרעויות (שלא יזכו לתגובה ישראלית). אתה תטען שהפוליטיקאי *רצה* את ההחרפה הזו. אני אטען שהפוליטיקאי פשוט פעל בתוך מגבלות האידיאולוגיה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? כי פוליטיקה היא עיסוק מעשי, וזה ההבדל בינה לבין פילוסופיה או ספרות ושירה ובלט. פוליטיקה מתעסקת בהשגת מטרות מעשיות, שנובעות מערכים לא רציונליים. הרי זה לא רציונלי לא לירות על מי שבא להורגך (בהנחה שערך החיים חשוב לך), האם היית מצפה מאותו פוליטיקאי גם שיורה (יורה?) לא לירות על אזרחים אפילו אם נאמר הם מסכנים קבוצה אחרת של אזרחים, או אותו עצמו? מה, הוא צריך "למות מות קדושים על מזבח האידאולוגיה שלו"? זה מה שיוסי גורביץ קרא לו פעם דיסוננס קוגניטיבי וטען שפוליטיקאים סובלים ממנו אך אני מכחיש זאת בכל תוקף. האידאולוגיה, אגב, בדרך כלל לא מהווה מכשול. כולם "טובלים ושרץ בידם" ומבצעים מניפולציות על הציבור כדוגמת "הנסיבות השתנו" או "הם המפלגה השלישית בגודלה ואי-אפשר להתעלם מציבור של 450,000 איש" (אבל מ550,000 מצביעי ליכוד מסתבר שאפשר להתעלם...) וכדומה. אתה רוצה דוגמאות נוספות? ארה"ב בשם החופש תומכת גם במדינות המגבילות אותו בטענות שונות ומשונות "אנו בעצם גורמים להקטנת הפגיעה בחופש" למשל, ועכשיו לך תוכיח. רוצה עוד? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |