בתשובה למאור גרינברג, 11/06/03 20:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם הן נוסעות לאט, הקול שלהן נעים לי ומרגיע אותי. והן יפות בעיני. ומצד שני, אם אני שומע או רואה אותן זה רק בגלל שיצאתי מריכוז, וזה אומר שהגיע הזמן לעוד קפה או עוד סיגריה או הביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, קולות מונוטונים, הגיוני למדי. אבל מה עם העשן? לא בעייתי במקצת? אני לעומת זאת, החלטתי לאחרונה לאמץ את החוף (הוא נמצא ממש מהצד של הכביש!) בתור מקום הקריאה המועדף עלי. כמובן, יותר מדי זמן (אמיתי ו/או נפשי) לקרוא כשאני בתל אביב אין לי, ככה שלרוב אני מוצאת את עצמי על הערסל בין הזית לעץ-שכל-פעם-אני-שוכחת-איך-קוראים-לו, עם חתול על הבטן, וציפורים (פסטורלי, ללא ספק.) מציצות מסביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לקרוא בחצר עם חתול וציפורים. משעמם1. כנראה שאני צריך קצת בלאגן עד שאני ממש יכול להתרכז, ואולי זה בגלל שהבלאגן דורש להתרכז. 1 אחרי שהחתול גמר את הציפורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא לא. בילבלת את הכל. אתה לא אמור לקרוא _עם_ החתול. תפקידו של החתול (הו ווסטלי!) הוא לקפץ בעליצות אל הערסל, לנחות באלגנטיות אל הבטן ולשחק תדיר עם החוט שאמור למלא את תפקיד הרוח שבדרך כלל לא ממלאת תפקידה כראוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין, כי לי יש כורסת קריאה (כחולה עם הדום) שנמצאת במרפסת שלי, ושם אני יושבת לקרא עם גרייסי בחיקי. אנחנו גם שותות מיים קרים (לפעמים אפילו מאותה הכוס), ומסתכלות לפעמים מהחלון על חתולים חולפים. כיף נורא. בעצם, למה אני מבזבזת זמן עליכם שכורסת הקריאה שלי קוראת לי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |