בתשובה לברקת, 11/06/03 19:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''כוונתו של המשורר אינה מעלה ואינה מורידה במבחן התוצאה הסופית'' - אני לגמרי לא מסכים. אם משורר כתב שיר עצב וגעגועים, ואני מבין ממנו עליצות אינסופית, משהו ביצירה שלו פגום, אפילו אם היא באמת מצחיקה אותי. ראי הקטע על שיר ההיתולים של הר שלוסן-בוסן ב''שלושה בסירה אחת''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבחן התוצאה הסופית = מה שעובר לקורא. אתה דווקא מחזק את דבריי - אם משורר התכוון לכתוב על מאורע מצער ויצא לו שיר מצחיק, זו בעיה שלו - הקורא יבין שהשיר מצחיק. כל דברי ההסבר לא יעזרו כאן. נכון שזה פועל גם ההפך - אם משורר מתכוון לכתוב שיר היתולי קטן, והקורא סבור שזו יצירת מופת. גם זו תהיה בעיה של מישהו 1. אבל מה לעשות, זה קורה. והשאלה המרכזית הוא לא אם "משהו פגום" ביצירה, אלא אם היא מצליחה לעבור אל הקורא וליצור בו משהו חדש. אשר שכטר היה אומר שהיצירה אמורה לחתוך בבשרו של הקורא, מישהו אחר היה אומר שהיצירה אמורה להעביר לקורא מסר לאומי. כך או כך, המשורר כותב בהנחה שכוונתו תעבור לקורא, וזו גם ההנחה שהקורא צריך להתבסס עליה. 1 תחשוב על שונסי גרדינר מ"להיות שם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין. אם, כדברייך, "המשורר כותב בהנחה שכוונתו תעבור לקורא", והקורא הבין כוונה אחרת לגמרי, מה הטעם ב"אני את שלי אמרתי"? אם מה שעבר אלי ויצר בי משהו חדש לא קשור למה שהמשורר התכוון ליצור בי, לא כדאי שאדע את זה? אם הוא רצה לכתוב שיר לאומי שמהלל את הציונות, ואני הבנתי שזה שיר אנטישמי שמהלל את שיך יאסין, לא תצמח תועלת לי ולמשורר אם נברר את אי-ההבנה הקטנה הזאת? חוץ מזה, בהחלט ייתכן שאחרי שהמשורר יסביר לי, פתאום יצירתו אכן תחתוך בבשר החי. היתה כאן דוגמא טובה פעם, שיר בשם "דוצ" שהתהלכו כמה תיאוריות בקשר למשמעות שמו, עד שבא המשורר והסביר שזה שם חיבה של איזו ידידה שלו. בלי המידע הזה אולי השיר חתך בבשר של מישהו, אבל חתך לו ברגל בעוד המשורר התכוון לחתוך לו ביד. אני, לפחות, מוצא טעם לפגם במקרה כזה. אמנם לא באותה מידה כמו אם כירורג יחתוך לי ברגל במקום ביד, אבל בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאני לא מסכימה עם עמוס עוז. לדעתי השאלה "למה התכוון המשורר" אינה מעליבה - היא פשוט לא רלוונטית. אני יכולה להתרגש משיר של רחל גם אם אין לי מושג על מה ולמה היא כתבה אותו, או מיהי בכלל. יש תמיד מתח בין הרצון לדעת יותר על המשורר וחייו, כדי להעמיק את הבנת היצירה, לבין העמידה מול היצירה עצמה. אם היא לא עוברת, שום הסבר לא יעזור. והרי אחד הקריטריונים לבחינת יצירה טובה הוא, אם היא מסוגלת (לבד מקיומה בזמן, במקום ובאישיות) לחצות גבולות של זמן, מקום ואישיות, ולהגיע למאות ואלפי אנשים. אני זוכרת את המקרה של "דוצ", מקרה הפוך לזה של רחל - שם באמת לא הבינו את השיר, ואף לא אהבו אותו, ולכן גם ההסבר לא עזר. מה איכפת לי אם הוא כתב לידידה כזו או לידידה אחרת, אם גם המידע הזה לא קידם אותי לשום מקום? אם השיר לא יצר בי חוויה חדשה? (יותר מדי שאלות רטוריות זה לא טוב, זה תמיד מזכיר לי את שמעון פרס). אני כן עשויה ליהנות משיר שמצורף אליו הסבר של המשורר על נסיבות הכתיבה. אבל זה - רק בדיעבד, אחרי שקראתי ואהבתי את השיר. באותו אופן, לשירה אשורית עתיקה, למשל, יעזרו מאוד הסברים כאלה. אבל אז חלק מהחוויה הוא בכלל היסטורי או אנתרופולוגי, וקשור להנאה מצבירת ידע על חייהם ואמונותיהם של האשורים העתיקים. כשמשורר ישראלי בן זמננו כותב משהו, אני מצפה שלא אצטרך כרך היסטוריה שלם כדי להבין. ואתה מדבר על אותן אי-הבנות שמסיטות לגמרי את כוונת המשורר ממסלולה. כאמור, זה קורה. הרבה אנשים כתבו, והקהל פירש אותם באופן אחר, או הפוך. ככה זה קהל. מי שלא יכול לסבול את החום, שלא ייכנס למטבח. או לחלופין, שיכתוב מאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את דברייך, ואהבתי את ברק הברקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לומר שאני מסכים עם כל מילה בתגובתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב הציונות ושייח יאסין - הרבה יצירות גונו משום שלא הובנו כיאות. את חנוך לוין, למשל, ניתן להבין בשני אופנים הפוכים - כפשוטו (החיים הם כאלה) או באופן ביקורתי (אסור שהחיים יהיו כאלה). לצפות שחנוך לוין יוציא דיסקליימר שמצהיר ''אני לא באמת חושב שהחיים הם חרא, אני רק רוצה שאנשים ישימו לב למה שרע ויתקנו את זה'', זה לנהוג כקומיסר של תרבות. זה להפוך את היצירה לפלקט. חנוך לוין כתב, תבין מה שתבין. לא רוצה, לא מתחבר לזה - אל תיקח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שאני באמת צריך לצאת מהמטבח, אבל זה לא בגלל החום אלא בגלל הריח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע,אתה שנון שזה פשוט... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטובת קהל הקוראים שעלול לא להבין מאיפה היציאה הזאת, מר גורדין פיתח אלרגיה מסויימת אלי במקום אחר, פורום מכובד ותרבותי שזיהמתי בשטויות שלי. למרות שהבטחתי להדיר רגלי מאותו פורום אחרי מספר הודעות זעום, נראה שהמשורר החביב עוד לא מיצה את החימה והזעם כלפי על מה הפגיעה שפגעתי בקודש הקודשים, ומכאן הביקורת הנוקבת לה אתם עדים. אלוהים עדי שלא התכוונתי למשוך אחרי הנה את עדת אנשי הרוח מהפורום ההוא, שהרי יש לנו מספיק משלנו, ולא נותר לי אלא לקוות שהסנונית הזאת אינה מבשרת את בוא הביב. קבלו את התנצלותי הכנה. אני גוזר על עצמי חצי שעה של העדרות מהפורום, ו''אווה מריה'' אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חימה וזעם?נהפוך הוא, אהוב ליבי אתה מה לך כי תכעס? שוטה הכפר אתה - תיהנה מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המשורר נכשל בכוונתו, והשיר הצחיק אותך, האם השיר יהיה מצחיק פחות? השיפוט הוא בהחלט על פי התוצאה הסופית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |