|
האמת, יכול להיות שלימוד הערבית בשיטת "המלה כמכלול" יהיה יותר מוצלח מאשר בעברית, אם כי בשני המקרים לא מדובר בכלי ה_יחיד_ שיש להשתמש בו.
הערבית היא שפה, שכנראה התפתחה בעיקר בתקופה שבה נכתבה בכתב יד, שלא כמו העברית, שכנראה התפתחה בעיקר בתקופה שבה נכתבה על גבי לוחות אבן.
(עד כאן השערות שלי. מכאן, אבחנות מן השטח)
הערבית נכתבת תמיד במחובר, כשיש הפרדה בין כל זוג מלים, ואחרי שש מתוך כלל האותיות. בספר בסיסי בערבית ספרותית, יופיעו X צורות לכל אות: תחילית, אמצעית כשלפניה אות מתחברת, אמצעית כשלפניה אות בלתי-מתחברת, סופית כשלפניה אות מתחברת, סופית כשלפניה אות בלתי- מתחברת.
אבל כאן לא נגמר הסיפור. ספר כזה גם יכיל את הצירוף "לאם-אליף," לו יש צורה מיוחדת, דומה ל"ע" עברית בדפוס.
וספר ערבי מקורי יכיל צורות מיוחדות, למשל כאשר "מים" מופיעה לאחר "חא" ואחיותיה הדיאקריטיות, או "לאם," וגם הקו המחבר בין אותיות יכול להתארך לצורך הנוחיות הפסקתית, דבר הדומה להארכת אותיות בעברית, בספרי תנ"ך שנכתבו על ידי סופרי סת"ם.
לסיכום, ייתכן כי התופעות האלה, קרי, השתנות הכתב בגלל צירופי-אותיות שונים, יגרמו לכך ש"המלה כמכלול" תהיה שיטה טובה ללימוד הערבית, כמובן כתוספת ללימוד הפונטי, שצריך להיות די סטנדרטי.
|
|