בתשובה לגידי אהרונוביץ, 18/06/02 15:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכימה עם חלק מהדברים, חלק נבחר ביותר. גם אני חושבת שראפ, ברובו, הוא באמת ז'אנר מוסיקלי מאוס, שטחי ודי מחורבן. במיוחד כשאדם חסר השכלה ינימלית עולה על במה ומתחיל לצעוק כמה שהוא חרמן, עצבני, או סתם חושב שכל העולם שונא אותו. ואף על פי כן, אמינם לא נכלל בתיאור הנ''ל (ולא, לא בגלל שהוא לבן). אמינם יוצר ראפ עם תוכן - הגיוון המוסיקלי אולי לא יוצא מגדרו (כשם שיהיה למצוא ראפר שר אופרה), אך הגיוון הוא במילים. המילים שצועקות, וצועקות נכון. המילים שצועקות את האמת שמעטים בוחרים לשמוע. אז נכון, שמרבית מעריצי אמינים נסחפים דוקא אחרי המקצבים הקליטים וה''מאוסים'' של הראפ (כך גם בכל סגנון מוזיקה שהוא) אבל מספיקים המעטים שיבינו את המשמעות שמאחורי הצעקות (הוא צועק כי זו הדרך היחידה להשמיע)ובהם טמונה הצלחתו האמיתית. אולם אם הינך מעדיף אלבום המבוסס על סמים, כנראה שהוויכוח הזה חסר טעם עוד בטרם התחיל... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שכשאני מסתכל על כל התגובות שלי במאמר הזה אני נזכר שזה אחד המאמרים הראשונים שהגבתי בהם באייל וכאן ההיזדמנות להתנצל על כל השטויות וההתחכמות הרדודה שלי במאמר הזה. דעתי לא השתנתה בנוגע לרטף אבל אני לא מחפש רק מוסיקת סמים. לגבי הקשבה היתה טקופה שמאיר אריאל זל הופיע במרכזי כניות וכניונים שאלו אותו ברדיו איך לא לפריע לו לשיר שירים כל כך אישיים בכניון הוא אמר שהוא מאמין שבכל מקום כזה יש אחד שמקשיב לתוכן. ואני מקווה שזה נכון אולי בגלל שאני מוסיקאי אני מסתכל קודם כל על המוסיקה למרות שגם תקסטים חשובים לי מאד אגב האם בארץ איין אנשים שעומדים על הבמה וצועקים רע לי אני לבד אני מכופך אני לבד? האם שם במוסיקה המיזרחית את מוצאת רמה טקסטואלית שוב עולה לי בראש הדוגמא של אתה טותך ושל כשאת איתי את לא לבד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולם אם הינך מעדיף אלבום המבוסס על סמים"... אז אולי נמחק כבר את שנות הששים הנפלאות האלה, לתפארת מדינת ישראל! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |