בתשובה לדב אנשלוביץ, 05/06/03 22:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהמתונים. ההצהרה שלו היא נקודת פתיחה טקטית לדבר שפיתרונו ידוע מראש - איחוד משפחות סימלי וקליטת רוב הפליטים בשטחי הגדה והרצועה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מניין לך ? הגם אתה בלבן ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה. ממש כמוך גם עלי לא מקובלות תיאוריות פילוסופיות מבית מדרשו של מרצה זה או אחר המבטלות את גורם האידיאולוגיה והשקפת העולם ומנסות לנתח פוליטיקאים בצורה ''נייטרלית''. אבו-מאזן תלוי בעזרה בינלאומית ולכן הוא מוכן לבצע את התהליך המדיני, כמו סאדאת בזמנו (שגם לו לא האמינו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני *כן* מאמין לאבו מאזן. אבל אתה וכולם *לא* מאמינים לו. אני רוצה לצטט את תחילת מאמרי הישן "ערפאת מאיר את טפשות אוסלו": בידיעה קצרה בחדשות שעה עשר בבוקר, ביום 1 ביוני 2000, נמסרים דברי ערפאת: לעולם לא נסכים לפתרון אחר עבור פליטי 48' מלבד החזרתם לבתיהם, ולעולם לא ישררו שלום ויציבות באזורנו כל עוד לא נקבל לידנו את ירושלים. דברים אלה של ערפאת, שמושמעים כיום, לאחר שרוב שטחי יו"ש הועברו לידיו ולמעלה מתשעים אחוז מתושבי יו"ש הערביים נמצאים תחת שליטתו, וכאשר למעשה קיימת בשטח מדינה פלשתינית, אינם מעוררים אצלנו תכונה מיוחדת. "אז הוא אמר", אומר לי חבר לעבודה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |