בתשובה לליאור, 05/06/03 0:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שהסברתי פעמים רבות, איני חושש שהתהליך הנוכחי יביא להסדר ובו פינוי ממשי של ישובים. (זה יקרה אם נמשיך לנהל את ענייננו במורך לב כמו היום, עוד כעשרים או שלושים שנה, אבל אז ההתנחלויות המפונות יכללו גם למשל את ההתנחלות הכי גדולה: תל אביב). החשש שלי הוא מהתפרצות של מרחץ דמים דוגמת זה שהביאה אוסלו. הרי מדובר ממש בחזרה על אותו מודל. חוזרים שוב "אויבי השלום" ההתקפלות ממלחמה ממשית בטרור שהייתה הדגל הראשי ההתחלתי (אז זה היה כזכור בלי בג"ץ ובצלם) והתגברות הלחץ עלינו ככל שאנו נסוגים. מי שעבר את חווית אוסלו ורואה את התמונות, איך הוא יכול בכלל לחשוב שיקרה משהו אחר ? רק בגלל מישהו שיושב רחוק וקובע בצורה שרירותית: "זה לא הולך להיות . . .", ללא שום הנמקה רצינית ? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מרחץ דמים אינו קשור בהכרח לקיום תהליך דמוי אוסלו. לעיתים הוא מתרחש כי אין אוסלו, לעיתים כדי למנוע תהליך דוגמת אוסלו (כמו בתקופה זו), ולעיתים בשל קיום תהליך אחר. הנחת המוצא שלך, כפי שאני מבין אותה (ותקן אותי אם אני טועה), היא שיש זהות בין כל הארגונים הפלשתיניים. אבל אין כזו. מסיבה זו בדיוק אנחנו סובלים מגלי פיגועים המגיעים לפעמים מהסיבות ההפוכות. ניתן לזהות בבירור מתי זה גל פיגועים של חמאס-ג'יהאד, ומתי של פתח-תנזים. כמעט אף פעם לא היה מצב בו שניהם תקפו יחד, מאחר ולרוב הם מגיעים מאינטרסים מנוגדים. כך שלמרות כל הצער שבדבר, תהליך כזה או אחר (רע כמו מפת הדרכים או טוב כמו האלטרנטיבה הנרקמת בין שרון לאבו-מאזן) לא צריך להימדד בהכרח ע"י כמות הפיגועים לאורכו, אלא בהערכת המהירות בה יגיע למצב יציב שיאפשר דו קיום שלו של שני העמים. לגבי הנמקתי של: "זה לא הולך להיות" - כבר היינו בוויכוח הממושך הזה בדיון אחר. החלטתי להישאר בקו של "תמתין ותיווכח בעצמך", כי מסתבר שאתה בוחר באופן עקבי לא להבין ששרון מנסה לטרפד את התהליך הנוכחי שהגיע מבוש. ומה הקשר לזה שאני יושב רחוק? אתה ניזון ממקורות שלי אין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאני רואה את הדברים, כל הפלגים הפלשתיניים רואים את האינטרס שלהם בצורה דומה ופועלים בצורה דומה. אם כי לפעמים יש "שוטר טוב ושוטר רע". זה חלק מהמשחק. תקופת האלימות הנוכחית פרצה אחרי פסגת קמפ דויד, והתבטאה בשחרור כל המנהיגות הצבאית של החמס מכלאה (הם היו שם בהקפאה מתוכננת עד יום הפקודה) ע"י ערפאת, כשכולם מבצעים טרור ביחד. עד לנקודה הזאת פעלו רק הגופים "הקיצוניים" כשערפאת מציג הצגה כאילו הוא מנסה לרסן אותם (תקופת ה"מאה אחוז מאמץ" כמו אבו מאזן היום) אך כשיש ריסון מדובר בהסכם ביניהם שנובע מאינטרסים משותפים. מודל תהליך אוסלו וגם מפת הדרכים הוא בגדול כזה: א. ראיית הדברים של שני הצדדים לגבי תנאי הסדר הקבע שונים באופן שאי אפשר לראות צורה של הסכם שלום שמקובל על שני הצדדים. ב. לכן מתחיל "תהליך" שפרושו צעידה לעבר נקודה בלתי ידועה, אך מהותו היא הטבת תנאי הצד הערבי, העברת טריטוריות לשליטתו, בצורה שאין לנו דריסת רגל בהם, עד לנקודה שבה הוסכם שללא ההסכמי קבע הם לא מקבלים יותר. ג. את התקופה הזאת הם מנצלים לבניית מעבדות רצח והסתה. (אבו מאזן אומר היום שדרושה להם תקופת שקט כדי להתחזק ולבנות את מה שנהרס), ומתכוננים היטב לשלב הבא. ד. תקופת "המתנות" נגמרת כשהועבר להם כל מה שהוסכם, מבלי שהוסכם לגבי לב הסכסוך על שום דבר. עכשיו מבחינתו היינו רוצים שגם אם אין הסכם הם ימשיכו לשמור על השקט, והמצב ימשיך כפי שהוא, אך מבחינתם זו כניעה בלתי מתקבלת על הדעת (ואני יכול להבין אותם בנקודה זאת). ואז באה ההתפרצות שאותה הכינו ולה התכוננו גם נפשית. לגבי ישיבתך רחוק. הבנתי זאת מכך שאינך יכול להתחבר ל ynet בגלל שאתה לא בארץ, כלומר רחוק. אבל אתה יכול למחוק את ההערה הזאת מהפרוטוקול. זה באמת לא שייך לעניין, וסתם נפלט לי איני יודע מדוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, גם אם אתה צודק ושוב חוזר על עצמו מודל אוסלו המתעתע, אולי זה בעצם לא כל כך נורא, כי לפחות זה יכול להביא לסוג מסוים של הפוגה בלחימה, או לפחות מיתונה לזמן מה (אחרת "מפת הדרכים" הזאת עולה בלהבות השמימה עוד לפני שיבש הדיו שבה נכתבה). וזה הזכיר לי תגובה ישנה שלי אליך שכותרתה "ישראל-פלסטין והקשר הקוולנטי": תגובה 21052 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכורה לי הרצאה של מאיר פעיל ששמעתי לפני שנים רבות. הוא דבר בהרצאה הזאת על ההפוגות במלחמת השחרור, ואמר שמההפוגות האלה לא הפסדנו. כשאמר "לא הפסדנו" הבנתי אז מטון דבריו שהוא מתכוון למילים האלה בהמעטה, כלומר שהרווחנו אז מאד מההפוגות. איני זוכר הרבה מהנימוקים שהביא, כי זה היה מזמן, אך ככל הנראה התכוון לכך שבגלל חולשתנו ומיעוט נשקנו, היינו זקוקים להפוגות האלה כדי לנשום אוויר ולהתאושש. מאותן סיבות, הפוגות היום תשרתנה דווקא את הצד הפלשתיני (אני מסכים אתך, וכתבתי זאת יותר מפעם אחת, שכנראה תהיה תקופה של רגיעה, ודווקא זה מפחיד אותי). היום הוא מצוי בלחץ, ולמרות מאמציו הצלחותיו מועטות ורוב מזימותיו מטורפדות. אני חושב שאבו מאזן הסביר זאת היטב בדברים שאותם צטטתי כבר מספר פעמים כאן: "אנחנו זקוקים לתקופה של שקט כדי להתחזק ולשקם את כל מה שנהרס". הם זקוקים, ומזה נובע שאנו לא זקוקים, ועדיף לנו לשמור על המומנטום וגם להעצימו. אני חושב שמו"מ על שלום, כדאי לנו שיערך כשהם במצב הכי נחות. אם ניתן להם תקופה של רגיעה, הדבר יפעל נגד האינטרס שלנו, מכל נקודת ראייה, והתפרצות האלימות שתבוא אחר תקופת הרגיעה תהיה כה גדולה שהרגיעה בתקופת הביניים תתבטל בששים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |