בתשובה לג. שמעון, 31/05/03 14:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם כל מה שאינו יוצר מסר חדש הוא פאסטיש? ניקח למשל את ז'אנר סרטי האקשן: האם "מצור ימי" חידש במשהו מהותי על סרטים קלאסיים בז'אנר דוגמת "רמבו"? קשה לי להאמין. האם בכך הוא הופך לפאסטיש? או בז'אנר הזוועתונים, שהסרט "צעקה" מנה באופן כה יפה את הסטנדרטים המקובלים בהם. האם "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" היווה חידוש לעומת, נגיד, "יום שישי ה-13"? אם כל אלו הם פאסטישים רק משום שהם לא יותר מאשר מיחזור מסוגנן, האם המילה פאסטיש אינה מרוקנת מתוכן? בשביל מה יש לנו את המילה "מיחזור"? אגב, סדרת "יום שישי ה-13" עומדת לפגוש בקרוב את סדרת "הסיוט ברחוב אלם" בסרט "פרדי נגד ג'ייסון". האם גם זהו פאסטיש? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, ראשית, אני מקווה ששמת לב להערה שלי שהמונח פסטיש ומונחים אחרים שמפתח ג'יימסון אינם הגדרה בפיסיקה, ראה: תגובה 149452 פסקה 3. ועכשיו לעניין הערתך: הדיון של ג'יימסון עוסק במה שנהוג לכנות תרבות גבוהה, שאמורה להיות מקורית, לפחות ע"פ התפיסה המודרניסטית המשמשת לג'יימסון נקודת מוצא לדיון. הדוגמאות שאתה מביא הם של תרבות פופלארית ירודה במיוחד, שהיא מלכתחילה מוצר ולא יצירת אמנות. המהלך של ג'יימסון הוא כזה: הוא מנתח בעזרת סדרת המושגים שבנה יצירות מהעידן הפוסטמודרני שיש להן לפחות היומרה להיות יצירות אומנות או יצירות מקוריות בתחום כזה או אחר, ובהמשך טוען את הטענה שמצויינת במאמר: "היעדר העומק, הפסטיש, מות הסובייקט והמאפיינים האחרים של התרבות הפוסטמודרנית מעמידים בסימן שאלה את עצם אפשרות קיומה של "תרבות גבוהה" דוגמת תנועת האמנות המודרנית העילית, שבשעתה הציבה עצמה במוצהר כנגד התרבות הפופולארית. כיום היטשטשו הגבולות בין התרבות הגבוהה ותרבות ההמונים, טוען ג'יימסון. הקיטש והתרבות הפופולארית השתלבו בצורות של התרבות הגבוהה והם יוצרים תרבות המונים אחת, גדולה ומגוונת. כלומר, בעזרת המונחים שפיתח ג'יימסון, ובהם הפסטיש, יש טעם לבדוק יצירות שעדיין יש להן יומרה להיות משהו מעבר למוצר מסחרי גרידא. כשמדובר במוצרי תרבות ירודים בעליל, כמו אלו שבחרת להביא בתגובתך (ואני מניח שלא במקרה), הרי שבאמת אפשר לדבר רק על ייצור, מיחזור, סחורה וכו', ואין צורך ממשי להפעיל ביחס אליהם כלי ניתוח תרבותיים מורכבים או להשתמש במונחים מופשטים מסובכים (גם אם המוצרים הללו מתאימים באופן עקרוני להגדרה כזו או אחרת שמעלה ג'יימסון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש הבדל בין סרטי ז'אנר לסרטי פאסטיש. בשנות השלושים והארבעים הוליווד, כל מחזמר היה סרט ז'אנר. בשנות האלפיים, המחזמר הוא לא ז'אנר מקובל - והעשייה שלו, תוך שחזור וקריצה לעבר, היא פאסטיש. 2. אימה זה ז'אנר. אבל בתוך הז'אנר הזה, סרט אימה שמשחזר בחוזקה אלמנטים מסרטי פרדי קרוגר, הוא פאסטיש. 3. ולמה ההגדרה "מיחזור מסוגנן" אינה הגדרה בעיניך? בניגוד לשמעון, אני לא חושבת שהתרבות ה"נמוכה" נקייה מפאסטישים, וגם לא שאי אפשר לנתח אותה על בסיס זה (נהפוכו, ז'אנר סרטי האימה ממש קורא לניתוח כזה, כמו המערבונים וכמו הסלאפסטיק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת, איני מתנגד לניתוח ז'אנרים של סרטי אימה וסרטים ירודים, כפי שאולי השתמע מדברי, ואף קראתי מאמרים מלומדים אחדים שמנתחים ז'אנרים אלה. וכפי שציינתי בהערת הסוגריים האחרונה בתשובתי לדובי, אין זה שסרטים ירודים ''נקיים מפסטישים'', אלא שמכיוון שהם הולמים את ההגדרה בלי צורך לניתוח כמעט, אפשר לדבר עליהם כמחזור, מוצר וכו' בלי לגבות זאת בניתוח מעמיק. בקצרה, אין לי שום התנגדות עקרונית להשתמש במילה פסטיש גם בהקשר זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |