 |
למיטב הבנתי, ניתן לבחון את בעיית הבעלות על הקרקע משני היבטים;
הראשון, והמועדף עלי, הוא ההיבט העקרוני/הסטורי. כלומר ,בעולם "מושלם" רצוי שכל עם יחיה על שטח, שכרונולוגית, עם זה היה הראשון, מבין העמים הקיימים כיום, אשר לו זיקה מוכחת לכברת ארץ זו. עם כל הכבוד לצ'רקסים באשר הם, למיטב ידיעתי אין עדויות הסטוריות להיותם צאצאיהם של החיתים.
השני, אותו אכנה לצורך העניין "המעשי", מכתיב התחשבות במצב הקיים היום. רובם המכריע של הצ'רקסים מרוכזים באיזור הקווקז. מדוע ירצו הם לעקור (או להעקר) משם? רוב היהודים, לעומת זאת, מרוכזים במדינת ישראל. אין זה מעשי להעבירם למקום אחר (אני אישית לא הייתי מתנגד, להעברת המדינה לשטח שיוקצה לשם כך באירופה, נגיד). אבל בהתחשב בעובדה שאנחנו כבר כאן, והזכות המוסרית על הארץ, שלנו היא, אין מקום להעביר שטחים (ירושלים, חולות חלוצה וכו') שאינם נחוצים לחיים נורמליים של עם אחר. במיוחד לכזה אשר מעולם לא הייתה לו, לא שליטה, ולא זכות אבות אוריגינלית על השטח.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש