 |
שר המשפטים יוסף לפיד כינס מסיבת עיתונאים ואמר כי "דבריו של יו"ר הכנסת, נגד בית המשפט העליון אינם מקובלים עלי. זוהי הפרה חמורה של האיזון בין הרשויות ואיום על בית המשפט העליון. לא היה תקדים כזה בתולדות המדינה".
כנראה ששר המשפטים לא התכונן מספיק לתפקידו. כדאי שהוא יפתח ספרי לימוד לבגרות באזרחות, שם הוא ימצא שהפרדת הרשויות אינה השיטה הנוהגת בישראל אלא עיקרון "איזונים ובלמים". עיקרון זה הוא בדיוק הטענה של ריבלין הטוען כי בית המשפט העליון מפר את האיזון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.
ולעצם הענין:
הביקורת של ריבלין לא היתה על בית המשפט כבית משפט, אלא על בית המשפט בו עומד בראשו אהרן ברק. אם נשתמש בהשאלה בדימוייו של ריבלין אז הטענה שלו היא ש- 12 שופטים בעלי אג'נדה משותפת ותפיסת חיים זהה המתמנים לכל חייהם ומערבים את דעתם הפרטית בפסיקתם, מסוכנים יותר לדמוקרטיה מ- 120 פוליטיקאים אינטרסנטים או טיפשים המתחלפים כל 4 שנים.
אני מסכים לטענה זו. האם חשבם על כך שלא משנה במי נבחר לרשות המחוקקת (כנסת) או לראשות הרשות המבצעת (ראש הממשלה), קיים אדם שעומד כבר כ-12 שנה בראש הרשות השופטת והוא גם לא מסוגל לקבל ביקורת כפי שראינו מתגובתו בבית הנשיא או מהתנגדותו למשוב השופטים. האם לבית המשפט לא היתה ביקורת חריפה על מעשי הממשלה ובעקבות כך היא ביטלה את החלטותיה? זה לגטימי בעיני ובאותה מידה זה גם לגיטימי שיו"ר הכנסת יבקר את הרשות השופטת.
ברק ב"מהפכה החוקתית" שלו לא תרם רבות. האם בית המשפט העליון של שמגר, למשל, לא שמר על זכויות הפרט בישראל? האם שופטי העבר כמו זילברג, חשין ואגרנט היו צריכים חוקי יסוד כדי להצר את כוחה של הרשות המבצעת מול האזרח הקטן?
מעשי ברק גרמו לכך שבמקום לתת סעד לאזרח הפרטי ניתן סעד לתפיסות העולם של שופטי בג"ץ, שרובם חיים באותו רחוב מבחינה רעיונית.
דיברתי עם מישהו המתעסק במשפטים והוא טען באזני שמאז ברק כמעט לא מתעסקים במשפטים בשאלות של ראיות, והוכחות הפכו לדבר משני. כל עו"ד ישר קופץ על איזה עקרון חוקתי והרבה משפטים הופכים מבירור בין אזרחים למשפט חוקתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש