|
בינואר שנה זו - ינואר, התחלת כל ההתחלות. החודש הקר בשנה (בייחוד שזה קורה בקנדה) ואפשר לחוש ממש את ניחוחות הכפור של ארץ זרה. אולם הצימוד של הכללי והחוזר על עצמו "ינואר" לפרטי "שנה זו" רומז שמשהו עומד להשתנות. "שנה זו" - רומז על הבטחה גדולה, שמשהו יהיה אחרת. ביקרה האמנית דפנה - דפנה, שם מיתולוגי. אהובתו של אפולו, שהיא גם אמנית. האלה האמנית מושכת בחוטים. אפולו הוא אל השמש, בניגוד לקור ינואר המקפיא הפותח את השיר. ערוד אצל סוזן- ערוד הוא בעל חיים: חמור בר שוכן מדבר. ארץ ישראל? בביתה של סוזן, הקר בקנדה. העצמת ניחוחות ניגודיים השוברים את תמונת "ינואר" מתחילת השיר ונושאות אותנו לארץ אחרת ברגע שהשליח מארץ ישראל, הערוד שקשור מסיבה שאינה ברורה לשמה של דפנה, יגע בסוזן. סוזן-דפנה. דפנה-סוזן. כה מזרח תיכוני מצד אחד, כה קנדי קר מצד שני. בקנדה. אלמנט ההדגשה. ינואר וקנדה, מול שנה זו, שתהיה שונה, חמה, ותישא אותנו אל ארץ אחרת. ואיזה תיאור נפלא לצירוף הארצות הרחוקות: יחד הן כתבו את השיר. ינואר, דפנה והערוד. סוזן ושנה זו. השיר כיצירה שבין הרחוק לקרוב, בין הכללי לפרטי. למעשה דומה שכל מה שנכתב עד כה לא היה אלא תיאור דימויי לתהליך של כתיבת שיר. אומר לנו המשורר: ככה רבותי כותבים שיר. מצירוף ניגודים ומרחקים. "ישראל שמע" כמו תפילה בהיפוך. פריצת דרך. או שמא: עד למרחקים, מקנדה הרחוקה לישראל, כבר הגיע ניחוח השיר. ואולי הפוך יש לקרוא זאת: שמע (את) ישראל בקנדה הרחוקה, בגולה הדוויה. זוכרים אנו את שירו של ביאליק שנכתב בגולה: "שלום רב שובך ציפורה נחמדת". זו בדיוק ההרגשה המתוארת כאן! סוזאן ופראן הקליטו - כאן חברה אל סוזאן המסתורית מקנדה רעותה המסתורית אף היא, פראן, להעצמת הפעולה שתחילתה בכתיבת השיר ושיאה במבצע הירואי. קליפורניה - עלייה בסולם החום הכללי של השיר, אך עדיין זה לא העיקר. "שושנים". ערב של שושנים, שושנה בין החוחים, שושנה שושנה שושנה ירח נישא אל ענן. כל זה מבשר לנו שאנחנו מתקרבים לארץ ישראל בצעדים מהירים. כמוהו אליך שושנה (לא עוד סוזאן, השם הלועזי הקר, היא הופכת לשושנה הארץ ישראלית כלכך והחמה) בים עוד יפליג קפיטן - והוא מפליג! הוא "עתה בישראל!" מקנדה לישראל - עשינו זאת! את השיר אפשר לשמוע באתר וגו' - מחווה לעידן האינטרנט, לא נותקה עוד השלשלת בין ישראל לגולה, והיא נמשכת גם בין העבר לבין העתיד האינטרנטי!
|
|