|
נניח דוגמא כזו - החברה [לא] מאורגנת ב[אי]שילטון אבי-איזמי. ז"א, אין שלטון מרכזי או בכלל, ושני העקרונות המנחים שאמורים ליצב את המעכת הם "כל איש הישר בעיניו יעשה" לעומת "כל דאלים גבר".
ראשית, לפי דיון 1249 - "מוסר האדם מהבהמה" - אפשר לשער שבעצם כך הם הדברים. אבל, נרד מהרמה הזו ונסתכל על התפתחות אפשרית.
שמעון וראובן מחליטים להתאגד, לתועלתם הפרטית, ולהקים עסק משותף. כל אחד מתחייב לתרום לעסק מספר שעות עבודה בשבוע, וחלק יחסי של חלקו בהכנסות.
שלומית ורבקה, נשותיהם, לא מעוקבות ישירות בעסק. יום אחד, אמה של שלומית חולה וצריך לאשפז אותה, במחיר מפולפל. ראובן לא יכול להגיע לעבודה במשך כחודש. לשמעון יש שלוש אפשרויות, או לפרק את השותפות, או להכריח את ראובן לבוא לעבוד, או לעבוד במקומו.
אחרי זמן, העסק עולה ופורח והשנים מחליטים להוסיף עוד שותפים. עכשיו ישנם 10 שותפים והחוזה הפשוט בין ראובן לשמעון הפך לתקנון מסובך שנוסח על ידי עורכי דין מנוסים.
אחרי עוד כמה זמן, קבוצת ר"ש חותמת על חוזה הדדי עם קבוצה דומה ובו הם מסכימים על שותפיוית, ערבויות, התחייבויות וכיוב'. בינתיים, השותפים החוקיים בכל עסק ועסק עובדים, בעוד שכל בני משפחותיהם, לעשרותם, נהנים מעמל כפיהם של האבות או האמהות מבלי שיתרמו ולו אגורה שחוקה או טיפת זעה.
וכך, אחרי שנים - נעשתה להם קפיצת הדרך - עומדת לפנינו חברה שלמה שיחידיה מאורגנים במערכת מסועפת של הסכמים, וכולם החליטו - "כולם" פרושו בעלי המניות או אלה שאכפת להם או אלה שיש להם זמן באותו בוקר - החליטו לקרוא לכל המערכת שלהם בשם "פרידוניה".
|
|