בתשובה ליוסי גורביץ, 23/01/01 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יוסי ידידי, הצעתך מקובלת עלי במלוא מאת האחוזים. ברוך בואך למועדון ההפרדה הגדולה. שאלה לי אליך: מה לגבי נושא הפליטים? להזכירך - הנני שולל מכל וכל הכנסתם של פליטים פלסטינאים לתוך שטחי הקו הירוק, היות והדבר גובל מבחינת כמעט כל קריטריון מערבי-ערכי כלשהו בהתאבדות גרידא. שים נא לב לעובדה כי באירופה אין כל ביסוס והבנה לרעיון ה'פליטים' - מקומיים וחיצוניים כאחד. שלך אלכסנדר |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, בזמן האחרון התבטאת רבות בנוגע לפיתרונך לסכסוך הישראלי-פלסטינאי, כאשר במרכז התבטאויותייך עמדו תמיד מספר הנחות מוקדמות עימן אני מתקשה, באופן סובייקטיבי לחלוטין כמובן, להשלים. הייתי רוצה לנסות לברר חלק מן הנקודות הנ"ל: ראשית - בכל פתרונותייך אתה מתנגד באופן נחרץ להשבת פליטים ולהכרה בזכויותיהן, לא מתוך נימוק מוסרי זה או אחר, אלא מתוך הקביעה החד-משמעית כי (בניסוח שלי) "עמי ערב אינם מסוגלים להתנהל באורח דמוקרטי, ותכונה זו שלהם היא אינהרנטית וקבועה", וכי הפיכת ישראל למדינת כלל-אזרחיה תמוטט את המערך השלטוני הדמוקרטי שלה. האמנם ניסחתי נכון את דעתך בעניין? האם אתה חושב כי חברה ערבית לא מסוגלת להקים מבנה דמוקרטי ולתחזק אותו לאורך זמן? שנית - אתה חוזר וטוען כי רב-תרבותיות הינה הרסנית, וכי מדינת ישראל ניצבת בפני חורבן תרבותי ופיזי באם תמנע מהפרדה מוחלטת מעם שכניה. רב-תרבותיות אומנם נוטה לעורר רגשות לאומניים ריאקציונריים, אבל היא נחשבת להיות גורם חיובי ובסופו של תהליך מחזק בקרב השמאל האירופאי והאמריקאי על שלל גווניו (החל מן הסוציאליסטי ועד לאנרכיסטי). כיצד אדם שערכי ההומניות והליברליות עומדים לנגד עיניו יכול לעמוד מאחורי הדברים הנ"ל? שלישית - כאשר אני קורא את פירוט הצעותייך אני נתקף בכל פעם מחדש בתחושה שהסיבה העיקרית להן היא השורה האחרונה; השורה שמתארת את מה שייעשה לכל אויב פוטנציאלי (ואתה חוזר ומדגיש כי לדעתך אכן תותקף ישראל במצב שכזה) לאחר שישראל הגיעה למצב של הכרה בינלאומית ותזכה לתמיכתן השקטה של אומות העולם. אשמח אם תוכל להבהיר עבורי חלק מן הנקודות הנ"ל, בין אם מדובר בחילוקי דעות ערכיים בינינו ובין אם בחוסר הבנה משווע שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יפה אמרת, ראוי לדרוש שבני תרבויות רבות, מכל הסוגים והמינים, יחיו יחדיו ובקרבה זה לזה. ברצוני להרחיב מעט את הרעיון. מה דעתך על רב מיניות ? כוונתי היא שיש לעודד מגורים משותפים של בני מינים שונים (של בעלי חיים): כבשים וזאבים. חתולים ועכברים. צפעונים ובני אדם. בצעד ראשון הייתי ממליץ להעביר אותך לכלוב האריות בגן החיות התנכ"י. איני רואה שום סיבה, שהבדלים גנטיים פעוטים יימנעו את התפתחותה של אחווה נהדרת בינך לביניהם. ומי שסובר אחרת הוא סתם שובניסט נוסח המין האנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב-מיניות היא המקבילה הלא-נכונה הגדרתית של רב-מגדריות. מה שאתה מתאר הוא רב-סוגנות. את כל השאר אשאיר לקוראי האייל הנבונים לשפוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד, אפתח אף כלפיך בהתנצלות בעיכוב תגובה זו. עליך ועל קוראים ומגיבים אחרים לתת דעתם כי לא קל הדבר בידי לספק נימוקים ותשובות לנושאים, אשר בהכרח כמעט כל איש שמאל מצוי מעדיף להמלט מהם בעור שיניו. בשיחות התייעצות שונות אשר קיימתי בישראל ובחו"ל כלפי הנושא למדתי לדעת על בשרי עד כמה טעון ורגיש העניין, ועד כמה אינם מוכנים אנשי שמאל שונים לומר ולהביע דעתם בפומבי כיצד יהיה על ישראל לנהוג ולהגיב במידה ותמשיך להיות היא מטרה לירי ולטרור לאומי ואישי מגבולותיה החדשים - גבולות 67 המפורסמים. מרבית אנשי השמאל אשר עימם מנהל אנוכי שיחות רגועות בסוגיה זו, נתקפים על פי רוב באין אונים כללי, ובוחרים כמעט תמיד שלא להגיב ואף לא לחשוב על אפשרות כי מדינת ישראל אף בתחומי קווי 67 לא תוכל להינות מסוג זה או אחר של 'שלום' - אפשרות אשר לצערי אינה ריאלית פחות מכל אפשרות אחרת במשחק סכום האפס העומד מול אזרחי מדינת ישראל. חמורה אף יותר היתה תגובתם של הללו למשמע שאלותיי בסוגיית הפליטים; דומה כי איש אינו חושב למעשה במושגים ממשיים על חזרת פליטים המונית לתוככי ישראל בגבולות הקו הירוק, ועל המשתמע מכך כלפי ישראל במתכונתה הנוכחית וכלפי האיזור כולו. ניתן בהחלט להבחין כי מלכודת המחשבה הראשונה מצוייה במטבע הלשון 'מדינת כל אזרחיה', וזאת מהסיבה הפשוטה כי אין זה בטוח כלל כי חלקים נכבדים בקרב אוכלוסיית ערביי ישראל רוצים ומעוניינים להשתלב בחוקי המשחק המערביים והדמוקרטיים כאזרחים שווי זכויות במרקם - האומנם מלאכותי - המכונה מדינת ישראל, היות ודומה כי לשיטתם חשובה לה השתייכותם האתנית פי כמה מהטמעות רבתית במדינה אשר יחסם אליה הינו דו ערכי בעליל. מדינת 'כל אזרחיה' חייבת לקבוע ולקבע חוקים מסויימים למשחק הדמוקרטי, אך ברור ומובן מאליו כי אף מדינת 'כל אזרחיה' אינה יכולה להתעלם מסכסוך איזורי עם קרוביהם האתניים של אנשים היושבים בתחומה, והמזוהים רגשית ומוראלית עם הצד היריב למדינת 'כל אזרחיה' זו. שובם של פליטים שונים אלו אלי מדינת ישראל הינו רעיון דיקטאטיבי-פוליטי בעליל, היות ואף בחברות תרבותיות מערביות אחרות - להוציא גרמניה - בוחרות מדינות האם השונות את המהגרים אליהן לפי קריטריונים מסויימים של השכלה וידע, וזאת מעבר לרצונם הטוב בנתינת וחלוקת מיכסת הגירה קונטיגנטית בנוסף. אך האם על המדינה המארחת להזרים אל שטחה רבבות אנשים אשר ברובם המכריע אינם יכולים ומסוגלים לתרום לה דבר של ממש, מלבד רצונם לגור ולהסתופף סביב שולחן הכיבוד ההומאניסטי-הסוציאלי - אשר בערכיו ספק אם אי פעם יאמינו? חמור מכך - האם רשאית המדינה להזרים אל תוכה רבבות מהגרים לא מיומנים, אשר בנוסף לבעיתיות אי היכולת לשלבם במארג הטכנולוגי הקיים במדינה, טוענים אלו - בצדק או שלא בצדק - לזכויות מקובעות במקום אליו הגיעו, היות ולטענתם גורשו משם? האם תוכל קבוצה שכזו להשתלב במדינה אשר לדעתם ולטענתם נבנתה על חורבנם שלהם? האם יוכלו הללו שלא לרצות בחורבנה ובביטולה של מדינה זו, אשר מסיפורים אשר ינקו מדורות קודמים - אחראית היא לכאורה באופן הישיר ביותר למצב האומלל בו הם מצויים? האם מדינת ישראל זקוקה למהגרים שכאלו, מהגרים אשר אינם נושאים מלכתחילה את ערכיה הדמוקרטיים, ואף עשויים מן הסתם לחבור אל קבוצתם האתנית המקורית, המתעבת את המדינה ואושיותיה מימים ימימה? התשובה אינה קלה, ובנקודה זו רבות ההתפתלויות על הכסא. הפחד והאי נעימות הכרוכים במחשבה כי דיעה מסויימת עשויה להיות גזענית בעליל, משתקת ומכה בכל חלקה טובה של אנשים חביבים ומשכילים מהשמאל הנאור באירופה ובישראל כאחת, וזאת ללא כל יכולת של ממש לדון על בעייתיות הדברים לכשעצמה, נטולת כל סטיגמה זו או אחרת. דומה לעיתים כי רעיון החברה הרב תרבותית הינו על פי רוב מקסם שווא, אשר יכול לצאת במידה מסויימת אל הפועל אך ורק במידה וקבלת ערכי המערב והדמוקרטיה מקובל ומלא על כל הקבוצות השונות המשתתפות במרקם חיים משותף במקום מסויים. חברה רב תרבותית אידאולוגית, מבטלת למעשה את עיקרון ההירארכיה בין התרבויות השונות, ועל כן יכולה היא להיות בנוייה על רצון טוב ותקווה בלבד, כי פלוני - לדוגמא - חלילה לא ימול את בנותיו, וזאת למרות שפעולה מעין זו במרקם תרבותו הינה נכונה וצודקת מאין כמוה. בעייה רצינית. או לדוגמא שיעורים עיוניים במסגרת החלתו הכללית של חוק לימוד חובה בכיתות משותפות לילדים ולילדות, 'עירוב' אשר תרבויות מסויימות שוללות בכל תוקף, בטענה כי שיעורים אלו אינם 'מוסריים'. כיצד אמורה המדינה המארחת, אליה הגיעו פליטים מהגרים אלו - אשר זה לא מכבר התאזרחו - להתנהג? האם אין על אדם לציית לחוקי המקום בו הוא גר, במידה והגיע הוא אל מקום זה כמהגר או פליט? האם רשאי הוא לערער על מוסכמות תרבותיות מקומיות, היות והללו 'מודרניות' ואינן דתיות-מסורתיות ומוסריות דיין עבורו? האם על אדם לכבד בכל מחיר את תרבותו של האחר, אשר בא למדינתו כאורח-פליט-מהגר - וזאת על מנת להתאזרח בקרבו - בה בשעה שברור לכל מתבונן אובייקטיבי מהצד כי תרבותו זו רחוקה כרחוק מזרח ממערב מרעיונות דמוקרטיים אזרחיים כלשהם, מה גם שאינו יכול ומעוניין כלל להשתלב בתרבות המארחת, לא כל שכן אשר לה הוא בז? האם הינך באמת חושב כי הדברים הינם כה פשוטים, כפי שלעיתים מעוניינים אנשים שונים לראות? האם תוכל אף להעביר ביקורת מכל סוג כלפי אלו, אשר המילה 'ביקורת' אינה מצוייה בלקסיקון התרבות ממנה באו, כי אם פאראמטרים של 'כבוד' 'בושה' ו'גאווה'? האם אינך מצליח להבחין בשנאה העצמית המרה המאפיינת קבוצות פאציפיסטיות שונות בבואן להגדיר את הקבוצה ממנה באו? האינך חש ורואה את הפרוייקציה הדי עלובה ומגמתית שעושים באי קבוצות אלו כלפי התרבות ממנה באו ואשר הודות לה מסוגלים ורשאים הם לבקר ולזלזל בתרבותם הם? האם אינך חש בגזענות הסמוייה המאפיינת קבוצות אלו, המבינות לאשורו את רצחנותו של בן התרבות האחר, ואשר מוכנות לסלוח לכל היגד גזעני ואנטי הומאני הבא מפיו, ובלבד שלא להימנות על קבוצת האם שנואת נפשם, הדורשת הדדיות ואחריות פוליטית מכל אדם באשר הוא, והמנסה לקיים זאת ללא כל הבדל גזע לאום דת ומין? האם הדבר מוסרי, נכון וסימטרי להשתלח באופן הבוטא ביותר במפלגות ובזרמים מסוגם של ש"ס וקבוצות חרדיות נוספות, מבלי לקעקע לחלוטין את השחיתות הקלריקאלית והלאומנית המצוייה והרווחת ברשות הפלסטינאית? מדוע לא, בעצם? אנא שים לב לכך, כי אינני בטוח כלל שהצדק מצוי תדירות עימי ועם באיה השונים של בני ובנות קבוצתי, אך אינני בטוח אף כלל כי יריביה ואויביה של הקבוצה אשר ממה באתי צודקים אף הם באופן אוטומאטי לחלוטין. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס ידידי, גם תגובתי שלי התעכבה לה, בעיקר לנוכח היקפה ועושרה של תגובתך שלך - אשתדל להשיב באותו האופן. כפי שיכולת להתרשם עד כה מתגובותיי השונות, אינני חושב כי אני נופל תחת הקטגוריה של "איש שמאל מצוי" (זאת מתוך ההנחה שיש בינינו הסכמה בסיסית בנוגע למושג 'שמאל') - אני מקבל את זכות השיבה של העם הפלסטינאי וקורא למימושה המלא; תומך בפירוק המגדיר היהודי במדינת ישראל והגדרתה כמדינת כלל-אזרחיה; קורא להקמת חוקה דמוקרטית-ליברלית מתקדמת נוסח ארצות צפון-מערב אירופה או קנדה; תומך בהפרדה כוללת ומוחלטת של הדת מהמדינה; ועוד. כמו כן, אינני נוהג להתחמק מהתייחסות לנושאים כה אקוטיים כמו רב-תרבותיות, חוקי הגירה, מבנה המדינה, זכותה להגנה-עצמית וכו' - במיוחד לאחר שקיבלתי מענה מקיף, אך שמותיר עוד סוגיות פתוחות לטעמי. ראשית, עניין ההגנה העצמית. כאשר מדובר בנושא כגון זה תמיד יש להביא בחשבון את הנסיבות ואת הגורמים אשר מביאים גוף כלשהוא לכורח בשימוש בכוח. אני באופן אישי נוקט בעמדה כי כל סכסוך שהוא ניתן לפתור באמצעים של משא ומתן ושל פשרה, וכי שימוש באלימות הינו מפלטם של החלשים, זאת מכיוון שכל סכסוך נובע מניגוד אינטרסים ומדרך הסקה רציונלית של המציאות (גם אם העקרונות עליהם מתבססים בהסקה אינם רציונליים בפני עצמם) - הבדלים אשר ניתן לפתור במגוון של דרכים שונות ומגוונות וזאת מבלי להדרדר לשימוש בכוח הזרוע, או הברזל. ברור ונהיר לי כי מדינות בעולם של ימינו אינן נוקטות באותה השיטה בה אני נוקט ומשתמשות במקרים רבים בכוח מיותר ע"מ להגיע לפשרה (שמעצם מהותה אינה יציבה במיוחד, זאת לנוכח האמצעים בהם השתמשו להשגתה) - לכן בוא נניח את המצב הרדיקלי ביותר, לשם הדיון בלבד, כי מדינת ישראל מותקפת על לא עוול בכפה בידי המדינה הפלשטינאית שהוקמה בצידה, ע"פ שיטתך, באמצעים של טרור לאומי (שהרי טרור אישי אינו בשליחותה של המדינה, ולכן אין לה אחריות כוללת כלפיו - כפי שכאשר חייל בודד ממדינת ירדן יורה על אזרחים ישראלים והורג בהם, אין בכך הצהרת מלחמה מצד ממשלת ירדן). במקרה אבסורדי שכזה אני סובר כי הצעד בו תנקוט המדינה יהיה בלימת המתקפה, תוך שימוש בכוח מינימלי ככל האפשר, זאת תוך פנייה מיידית לגופים בינלאומיים ולארצות העולם המערבי והערבי בקריאה חד-משמעית להפעלת לחץ כלכלי, וצבאי במקרה הצורך, על המדינה הפלסטינאית להפסקת פעולותיה - והבהרה כי אם ייכשל לחץ זה תאלץ מדינת ישראל להשתמש בכוח נוסף *ואף בצעדים התקפיים*, זאת תוך הצהרה מראש כי כל שטח שייכבש יוחזר לאחר גמר הלוחמה. ברצוני לשוב ולהדגיש, תרחיש זה הינו בלתי-מציאותי, או לפחות ניתן למניעה, בעיני. אני תומך בפירוז מוחלט של האיזור לאחר הקמת הפדרציה הישראלית-פלסטינאית ולאחר חתימת הסכמי שלום עם שכנותיה והקמת מערכת גבולות מוסכמת ופתוחה ביניהן, כמו גם בהצהרה חד-משמעית משני הצדדים (בשלב המוקדם יותר של שתי מדינות-לאום שכנות) כי מבחינתם הסכסוך תם וכי כל צעד של אלימות מצד אזרחיהן יטופל באמצעים החוקיים המקומיים במלוא חומרתו, ובכל מקרה איננו מהווה חידוש הסכסוך. זאת היא בהחלט שאלה בעייתית ויש עוד פנים רבים לה שאפשר לדבר בהם עוד רבות וארוכות. הבעייה שלי הייתה כי התרשמתי מדברייך שאתה מעריך כי מדינת ישראל תקלע למצב שכזה *ללא קשר למעשיה*, והדטרמיניזם הזה הוא אשר הדליק אצלי נורה אדומה. כעת, לשאלת הרב-תרבותיות. כמוך, אינני שופט תרבות זו או אחרת במונחים של "טוב" או "רע" - לכל אדם ולכל קבוצה ישנה התרבות הסובייקטיבית שלהם, אשר זכותם המלאה לקיים אותה כרצונם. אולם, אני סובר שישנם כללים בסיסיים שכל אדם חייב לקבלם בתוך משטר דמוקרטי, *גם אם אלו מתנגשים עם תרבותו*. אם חש אדם כי איננו מסוגל לממש את ערכיו הסובייקטיביים בתוך משטר שכזה (ניקח למשל את דוגמת ברית המילה לקטינים שהצגת) הרי כל שעליו לעשות הוא לחפש מקום אחר בו שיטת המשטר מאפשרת לו לעשות כן (על-פי רוב במחיר של חירויות וזכויות) - זו בחירה פרטנית של כל אדם ואדם. מעבר לכך, אני חושב כי בכוחה של הדמוקרטיה להשפיע באופן פסיבי על סביבתה ולקדם את עקרונותיה באמצעות קיום מוצלח ושיוויוני עבור אזרחיה - החינוך הדמוקרטי הטוב ביותר הוא באמצעות יישום מוצלח של הערכים הבסיסיים ביותר הנמצאים במרכזה, ולראייה אנו רואים תהליך של דמוקרטיזציה בקהילות של מיעוטים שעקרו למדינות המערב ונטמעו בקהילה המקומית, זאת תוך שימור תרבותם המקורית בצורה רבה ונטישה עצמאית והדרגתית של ערכים אנטי-דמוקרטיים, כמו גם השפעה תרבותית מקומית על האנשים סביבם הם חיים ושימוש כסוכני הרעיונות הדמוקרטיים למקום מגוריהם הקודם. זאת בהחלט סוגיה סבוכה ורבת פיתולים ומכשולים, אך סבור אני כי בעזרת תהליך ארוך-טווח ומקיף ניתן יהיה לשלב תרבויות זרות לכאורה לרוח המערבית בתוך הערכים המערביים (במקור) של שיוויון, אחווה וחירות - זאת תוך פגיעה מינימלית, אם כי הכרחית, (ובהכרח וולנטרית) בהיבטים של אותן תרבויות אשר מפרים ערכים אלו. כפי שאתה מדגים כה ברור בשאלותייך השונות, הנושא אינו פשוט כלל וכלל וישנם קושיות ומכשולים רבים בו. אשתדל לחדד את עמדתי בנושא בקרוב, זאת משום שישנם נושאים רבים אשר הועלו ואשר להם טרם סיפקתי מענה הוגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד לא מובן לי החוק שאומר כי מדינה שהותקפה (ואני מדגיש הותקפה על ידי מדינה אחרת ללא סיבה) אשר בזמן הלחימה כבשה חלק מאדמותיה של המדינה האחרת צריכה להחזיר את האדמות בסיום הלוחמה. יש לי איזו תחושה כאילו מתייחסים למלחמה כאל משחק מעניין של בואו ונראה מי יותר חזק ועכשיו אחרי שראינו בואו ונעשה שולם עד הפעם הבאה. מלחמה היא הדבר הגרוע ביותר שמדינה יכולה לצאת אליו. היא אמורה לעשות זאת רק במקרים קיצוניים ביותר. במידה והיא יצאה למלחמה בדרך כלל הסיבה היא כדי או למגר איום או על מנת לכבוש שטח. (לפחות רוב המלחמות פעם היו כאילו) היום נוספה גם על מנת לחייב עם להאמין באידיאולוגיה דומה. מדוע על המגן על עצמו להחזיר את הקרקע שנכבשה? האם אל כל שהו החליט כי למדינה יש זכויות על קרקע מסויימת ועל כן לא משנה מה היא תעשה הי זכאית להן בכל מקרה. מה הוא עונש למדינה אשר יוצאת למלחמה ולמה שלא קרקעותיה יהיו העונש? (כסף אינו עונש) לטעמי בלבד מדינה אשר במודה יוצאת למלחמה צריכה ועף חייבת לדעת כי במידה ותפסיד במילחמה הפסדה יהיה הרבה יותר מההרוגים והכסף שהוציאה בזמן המלחמה (כמובן גם מורל וכדומה) אלא גם בזכויותיה הבסיסיות על אדמותיה וכדומה. בברכה רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינה המוותרת על ''זכות קיומה'', דהיינו מחליטה להוסיף ולהתקיים אחרי שאינה משרתת עוד את התכלית לשמה הוקמה, מאבדת בזאת גם את ''זכות ההגנה העצמית''. מרגע שקלטת מרצון את מיליוני הפליטים, תצטרך להצדיק מחדש לעצמך כל פתיחה נוספת באש לעבר קרוביהם שמעבר לגבול החפצים להצטרף אליהם. במילים אחרות, מרגע שקיבלנו את ''זכות השיבה'', קיבלנו בעת-ובעונה-אחת את ההחלטה שעל מדינת ישראל לחדול מלהתקיים. שהרי למדינת-כל-אזרחיה אין ''זכות'' לרצוח את האדם שקם עליה לחסלה. כל ניסיון לטשטש זאת נדון לכישלון. קיומה של מדינת ישראל מושתת על חורבן החזון המדיני של אלה החפצים בחורבנה, ולהיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכות קיומה של מדינה אינה התכלית שלשמה הוקמה (בעבר) אלא התכלית שלשמה היא מתקיימת (בהווה). מאיפה הבאת את הרעיון הטיפשי שלמדינה שכל אזרחיה זכאים במידה שווה לקבוע את אופייה אין זכות להגן על עצמה מפני מי שמנסים לחסלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי תכלית קיומה של מדינת כל אזרחיה על שטחה של ארץ ישראל? בפרט, למה עליה להתקיים דווקא כאן, על אדמותיהם של אחרים? מכח איזה קריטריון תמנע מהם לשוב לבתיהם ובתוך כך לפנות אותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכלית המדינה היא לספק צרכים של אזרחיה. עליה להתקיים דווקא כאן משום שהאזרחים שלה חיים כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכלית זו יכולה לשרת כל אחת מהמדינות השכנות לכשתשלוט כאן. מדוע אם כן להקיז דם על גבולות המדינה לשווא, יותן לכל צד המעוניין בכך להרחיב גבולותיו על שטחים אלו. תוכל אולי לטעון שהשלטון הירדני/פלשתינאי/מצרי/סורי במקום מגוריך אינו מספק את צרכיך הבסיסיים, אך על כך תצטרך להתדיין מול אזרחי המדינה המקומית השלטת. אולי כדאי להבהיר. אינני מנסה להציג את גישתך באופן מוקצן כדי להוכיח את מופרכותה. מדינה אמנם נועדה לשרת את צרכיו הנוכחיים של ציבור אזרחיה, בין אם אלה הצרכים שעמדו לנגד עיני מקימיה, או אחרים. אני טוען שמרגע ששללת את היותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי, וכן קיבלת את זכות השיבה, דהיינו (ע"פ הצעתך) אפשרת את הגירתם של מיליוני ערבים למדינת "ישראל ושות.", והענקת להם אזרחות מלאה, אינך יכול לכפות עליהם את ריבונות המדינה שעד כה שכנה כאן, היא מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא הצעתי לקבל את זכות השיבה (זה היה גלעד) דעתי בעניין זכות השיבה היא שיש לאפשר למספר קטן של פליטים לחזור במסגרת איחוד משפחות ובמסגרת החזרת המגורשים (ולא לכל צאצאיהם של המגורשים), ובמקביל לפצות באופן כספי את כל הצאצאים (וכל האנשים שיחליטו לוותר על זכות השיבה). ב. מכיוון שהשלטון הסורי/ירדני/פלסטיני לא יספק את צרכי ולא ישמור על זכויותיי הבסיסיות אני מעדיף בשלב זה להמשיך להיות אזרח במדינת ישראל הדמוקרטית. ג. להפך, אני מתנה את כניסתם של אותם מיליוני (או על פי ההצעה שלי, מאות אלפי) פליטים ערבים למדינה שלי (אזרחות תבוא בשלב מאוחר יותר ובאופן הדרגתי) בקבלה של חוקי המדינה וריבונותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכוונה בדבריך הייתה להציג איזו שהיא אידיליה שיש לשאוף אליה, אך אתה מסכים שהיא בלתי מעשית, אז אין לי מה להוסיף ואין טעם שתמשיך בקריאה, סתם ביזבזתי כמה ביטים. מקריאה ראשונה של דבריך, אני נוטה להאמין שאתה והמחשב שלך נמצאים בפלנטה אחרת. במושג זה אני לא מרבה להשתמש, ופעם ראשונה שאני זוכר שימוש במושג הזה היה בקשר לניצול שואה שניסה להסביר מה היה שם. ממש קשה לי להתייחס לדברים שנשמעים לי כל כך מנותקים מהמציאות, אך החלטתי להתעלות על עצמי (מתוך אנטרס שלי כמובן: על לא דבר, אין צורך). טוב, אז קראתי בפעם השניה והשלישית, ואני אשמח אם בשלב ראשון תבהיר לי את הנקודות הבאות מכיוון שאולי אני מסיק מסקנות נמהרות: "מימושה המלא": 1. לאלתר? 2. אם אני גר במקום שבו היה בית של פליט אני נאלץ להתפנות? 3. את כל 5 מליון הפליטים על צאצאיהם? דמוקרטי-ליברלי, הפרדת-דת וכו' : 1. האם אתה מצפה שהמצטרפים החדשים יאמצו ערכים אלה? או אולי אינך רואה צורך בכך? כל סכסוך ניתן לפתור באמצעים של מו"מ ופשרה : 1. אם משהו מחטיף לי סטירה, אני מוכן להבליג ולנסות להבין מדוע הוא עשה זאת, אבל אם משהו מנסה להרוג אותי, אשקים להורגו, גם אם סבא שלי עשה לו עוול מסוים. לא? 2. אתה חושב שצ'מברלין יכל היה לעשות יותר כדי למנוע מהיטלר לפתוח במלחמה הגדולה בתולדות האנושות? פדרציה וגבולות פתוחים : 1. אתה טוען שהמדינה הפלסטינאית תהיה דמוקרטית? 2. אתה טוען שניתן לכונן פדרציה בין מדינה דיקטטורית לדמוקרטית? כל התאוריות האלה קמות ונופלות על המושג *הדדיות* כלומר, אם כווווולם כולל הפלסטינאים, הפליטים, הדיקטטורים, והעמי ערב היו חושבים בדיוק כמוך זה היה מציאותי, אך המשפט הזה בלתי מציאותי בעליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הצעתי שיטה לפקיחת עיניו של גלעד ידידנו. מאחר שננזפתי עליה, לא אציג אותה שנית, אך כמדומני ששום דבר מלבדה לא יועיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ספינאוף משמעותי לדיון ולכן לא איעלב אם תתעלם, אך צ'מברליין בפירוש יכול היה למנוע את מלחמת העולם השנייה. יותר קל להציג זאת הפוך - תסכים איתי שהטענה שהיטלר מסוגל היה לחולל את מלחמת העולם השנייה באופן חד-צדדי, על אפו ועל חמתו של כל שאר העולם הנסחף אליה בחוסר אונים, אינה סבירה. אני מניח שהתכוונת לומר שהמלחמה היתה פורצת גם אם צ'מברליין היה מוסיף לוותר להיטלר, למשל בדנציג. זה סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם העובדה שהאידיליה היא לצערי בלתי מעשית לא מונעת ממני לשאוף אליה, זאת מכיוון שגם אם נתקרב אליה באופן אסימפטוטי - הרי שהמצב יהיה טוב בעשרות מונים מהמצב הנוכחי או מהמצב העתידי בתרחישים שונים. הייתה לי תחושה עם אישור התגובה הקודמת שלא הצלחתי לנסח אותה באופן מובן או בהיר דיו, אשתדל לתקן זאת בעתיד. בנוגע לזכות השיבה - כתבתי על כך ארוכות ומפורטות בסקר על אותו הנושא, אודה לך אם תפנה לשם ותעיין בכך. מדינת כלל-אזרחיה - 1. גם על כך הרחבתי. מי שאינו מקבל את ערכי הדמוקרטיה הבסיסיים איננו יכול להיות חלק ממדינה דמוקרטית. אם הוא מקבל ומקיים אותם, אך איננו מסכים להם - הרי זה מקובל והגיוני, כל עוד הוא מכיר בהם כבסיס החוקתי. איננו מכיר בהם - זכותו המלאה, רק יחפש לו מקום מגורים חלופי. אם הם מתנגשים עם תרבותו - תלוי במידת ההתנגשות ובאופי הערכים, כל מקרה לגופו. מדינת כלל-אזרחיה אינה ביטוי נרדף לעיר מקלט לכל מסכני העולם - אזרחיה של המדינה יכולים לבחור לעצמם חוקי הגירה קשוחים מאוד שיגבילו באופן ניכר את האפשרות להפוך לאזרח בדרך שאינה הולדה. פתרון סכסוכים - 1. אני מצטער, אבל החיים קצת יותר סבוכים מכך. כמו שציינתי, לכל מעשה יש סיבה והגיון העומדים מאחוריו - עם אלו ניתן תמיד להתמודד בדרכים שונות ומגוונות. לכל אדם דרכו שלו - אני באופן אישי הייתי מעדיף לעבור לחיות במקום אחר אם הברירה היחידה הייתה הרג של בני-אדם אחרים, לך אולי יש העדפה שונה. אבל באמת שלא הייתי רוצה להכנס לדיון הזה תחת המסגרת הזאת. 2. מה הטעם לעסוק בספקולציות הסטוריות לגבי העבר? הרי שנינו לא יודעים את מלוא הפרטים על המצב שהיה (ויש היאמרו, וגם על המצב בהווה), ואיננו יכולים להעריך את הגורמים שהביאו לו וששינוי בהם היה משנה את התוצאות - כך שכל תשובה החלטית תהיה דמגוגית וחסרת כל-ערך ממשי בפני עצמה, הלא כן? פדרציה - 1. אני מאמין שהרעיונות הדמוקרטיים חזקים למדי בחברה הפלסטינאית, ושלאחר מותו של עראפת וסיום הליך בניית התשתית המדינה ישנו סיכוי ליצירת משטר דמוקרטי בעידודם המוסרי של מדינות העולם המערבי ובסיוען הכספי. כל זאת למרות העובדה שנראה כי מדינת ישראל מעודדת הקמת משטר צבאי-פשיסטי בשטחי הרשות בהווה והמדינה בעתיד. 2. לא. הדדיות - לא בהכרח. לדוגמה, יכול להיות שההסכמה הנוכחית תהיה על ביתור שטח האדמה המשותף לשתי מדינות שכנות שיחיו זו לצד זו בשקט מתוח למשך פרק זמן ארוך, ולאחר ששרידי השנאה ימותו להם והזמן יעשה את שלו יפעלו כוחות של איחוד בין שתי המדינות הללו ותוקם פדרציה מסוג זה או אחר. סתם תרחיש אחד אפשרי מתוך רבים. בקשר ל"פלנטה אחרת" - קשה לי להתמודד עם התבטאויות כאלו. אני אומר את אשר על דעתי: אתה יכול להאשים אותי בחוסר מגע למציאות; בשאיפה לאוטופיה שעלולה להיות הרסנית עבור ערכים שיקרים לך; בדמגוגיה זולה; בחוסר הבנה בסיסית של האירועים; בתמימות יתר; ב"יפות נפש"; וכו', אינני יודע כיצד להתמודד עם האשמות כאלו וגם אינני מתכוון לנסות להתמודד עימן משום שהמדובר במסקנה אישית וערכית שלך אודותיי בהתייחס למה שאני כותב באתר (שהרי, ככל הנראה, אינך מכירני אישית). אולי כל המסכת הזאת היא רק תרגיל מחשבתי? אולי אני תומך למעשה בטרנספר והקמת מדינת הלכה יהודית? האם זה חשוב? אני מציג רעיונות ודעות סובייקטיביים, אם ברצונך - תתעלם מהכל, אם ברצונך לאתגר את תהליך המחשבה שלך - קרא והגב לעניין (כפי שעשית), כך שהדיון יוכל להתפתח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה איזה פלא, מצאתי נקודה קריטית ביותר, שיש לנו הסכמה לגביה: ישראל מעודדת הקמת משטר דיקטטורי ברש"פ. הייתי מוסיף במילים שלי, שישראל אולי לא עושה זאת בכונה תחילה, כי זה נוגד את האנטרס שלה, אך ברגע בו החליטה לנהל מו"מ עם ערפת לפני כעשור, למעשה הכריעה את הסוגיה הסוגיה הזו, ולדעתי ימים יגידו שמכל העוולות הרבות שעשינו לעם הפלשטיני, המלכתו של ערפת עליהם הוא העוול הגדול ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אטפל לקטע קטן מדבריך: "איננו מכיר בהם - זכותו המלאה, רק יחפש לו מקום מגורים חלופי." מה אתה מציע לעשות עם אזרחי ישראל אשר אינם מכירים בהם? (מדובר בעשרות אלפים, לכל הפחות). נ.ב. "יפי נפש" (חיריק בפ"א) נשמע לי יותר טוב מ"יפות נפש". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד, ציטוט מהודעתך: "אני באופן אישי נוקט בעמדה כי כל סכסוך שהוא ניתן לפתור באמצעים של משא ומתן ושל פשרה" בבקשה, הסבר לי כיצד לפשר בסכסוך הבא: אחד, אדולף, טוען שהיהודים מזהמים בנוכחותם את האנושות. מולו, טוען היהודי, שכולם שוים. הרי לך סכסוך שהוכרע באמצעות שפיכות דמים. היכן החמצנו את ההזדמנות לפתרון? ונמשיך: "...זאת מכיוון שכל סכסוך נובע מניגוד אינטרסים ומדרך הסקה רציונלית של המציאות" אני מתקשה לחשוב שאפילו אתה מאמין בכך. אין סכסוכים שהרקע שלהם אינו רציונלי? הידוע לך שבדרום אמריקה פרצה פעם מלחמה בשל משחק כדורגל? להיפך. אני מאמין שרוב המלחמות הן על רקע לא רציונלי, אבל כאן אני מראש מדגיש: אני *מאמין* שזה כך. לא *יודע*. מה שאני כן יודע, הוא שהסכסוך הישראלי/ערבי הוא סכסוך אמוציונלי-דתי, ולא טריטוריאלי. הטריטוריה היא תירוץ. ובהודעתך למטה אתה כותב: "אני מאמין שהרעיונות הדמוקרטיים חזקים למדי בחברה הפלסטינאית, ושלאחר מותו של עראפת וסיום הליך בניית התשתית המדינה ישנו סיכוי ליצירת משטר דמוקרטי בעידודם המוסרי של מדינות העולם המערבי ובסיוען הכספי." צדיק באמונתו יחיה, ללא ספק. ואני מאמין שאכן ראינו כמה מגילוייה הנאים ביותר של הדמוקרטיה הפלשתינאית, במיוחד לאחרונה. לו רק היה שורה עלינו קורטוב של אותה רוח עילאית של חופש ודמוקרטיה פלשתינאים, היו בעיותינו נפתרות (משום שהיינו רוצחים את כל מי שהיה מפריע לנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותה מלחמה פרצה בשל משחק כדורגל, כמו שמלחמת העולם הראשונה פרצה בגלל רצח יורש העצר האוסטרי, וכמו שהאינתיפאדה, במתקונתה הנוכחית, פרצה בשל ביקורו של שרון בהר הבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאה דרשת. אמור לי: בהתחשב בדעותיך הנחרצות בנוגע לאלימות, איזה הבדל אתה מוצא בין התקפה צבאית לבין "לחץ כלכלי" (נאמר אמבארגו), מבחינת הגדרתם במישור האלימות? במלים אחרות, האין "לחץ כלכלי" צורה של אלימות בעיניך? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |