 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לזה מקבילות במיתוס של אמור (ארוס) ופסיכה, שם מדובר על התפתחות המודעות לקיומו של האחר כישות יחידאית. את המודעות מסמל בסיפור אור הנר, כאשר אמור מקפיד להישאר בחושך, ופסיכה מנסה להביא אור. מה שדומה בין שני הסיפורים הוא ראיית הגבר כמעין יצור ראשוני (חיה/חסר מודעות), שאיזו תובנה או התגלות (מצד האשה או בסיועה) מפרידות בינו ובין הפיכתו לבן זוג אנושי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משהו שלא ממש קשור (ולכן בעצם במיטב מסורת האייל)- השיר ההוא על פרימו לוי שהתאבד, זוכרת?- העלה בדעתי (בזמנו, כשהשיר פורסם כאן) את בטלהיים, שגם הוא היה ניצול שואה שהיה ידוע בהומניות העמוקה שלו, וגם הוא התאבד לעת זקנה. אבל אני חושבת שבמקרה שלו זה לא היה בגלל יאוש פתאומי מהחיים אלא בגלל מחלה חשוכת מרפא. סתם, נזכרתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |