בתשובה לדורון הגלילי, 19/05/03 12:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סלח לי שלא הבנתי את כל תגובתך. מה שאני כן מבין הוא העיקרון הפשוט הבא: בהסדרי הפנסיה המקובלים, כלומר פנסיה "צוברת", המעביד והעובד מתחלקים ביניהם באופן לא שווה בעלות הפנסיה. זאת הן משום שהפנסיה היא אינטרס של העובד ולא של המעביד, והן בכדי להגדיל את הסיכוי להבטחת הפנסיה העתידית. הפנסיה התקציבית - ואני לא אומר זאת על סמך מחקר היסטורי - היא פשוט אחת מאותן זכויות היתר שהשיגו עובדי המגזר הציבורי באחד המשאים והמתנים שנוהלו מתי שהוא עם האוצר. האוצר חשב שהוא חוסך קצת כסף היום, ושכח שהוא יצטרך להוציא אותו מחר. פקידי האוצר בשנים האחרונות הבינו את הטעות ועל כן התעקשו להפסיק את שיטת הפנסיה התקציבית, ואכן הצליחו. מן הצד השני, כמו שכתבתי, יש לחוקק חוק שיחייב צבירת פנסיה לכל עובד במשק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנת. ההבדל הוא לא בשעורי ההפרשה, אלא בכך שבפנסיה צוברת עומד לזכות הגימלאי לכל היותר הסכום אותו חסך (הוא ומעבידו), בעוד שפנסיונר המקבל את גימלתו מפנסיה תקציבית ימשיך לקבלה, כחלק (הנקבע בהתאם לאורך תקופת הצבירה) ממשכורתו הקובעת, אפילו אם יזכה להאריך ימים כמתושלח. גם בפיסקה השניה יש לך אי הבנה: האוצר לא חשב שהוא חוסך קצת כסף היום, ולא שכח שהוא יצטרך להוציא אותו מחר. האוצר יצא מנקודת הנחה (מוצדקת) שהוא אינו צריך לשים במזרון את הכסף אשר יהיה עליו לשלם עוד 30 שנים לפנסיה, שכן גם עוד 30 שנים יהיה לו מהיכן לקחת כסף זה, ובינתיים הוא יכול למצוא לכסף שימושים טובים. פקידי האוצר בשנים האחרונות לא "הבינו את הטעות", כי אם השקפת העולם החברתית כלכלית השלטת במדינת ישראל בכלל, ובמשרד האוצר בפרט, היא שהשתנתה, ולכן פקידי האוצר בשנים האחרונות התעקשו להפסיק את שיטת הפנסיה התקציבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מבין עוד פחות. האם אתה אומר שבפנסיה צוברת הגימלאי זכאי לקבל את הקצבה רק מספר מסוים של שנים, ובפנסיה תקציבית מספר בלתי מוגבל (מתושלח)? לגבי השקפות עולם: אם הפנסיה התקציבית היתה מוחלת בחוק על כל עובד בישראל, כולל זה שמועסק במסגרייה פרטית באזור התעשייה של יהוד, הייתי מקבל שמדובר במימוש של השקפת עולם חברתית. אבל כשמחילים זאת רק על קבוצת עובדים מסוימת, שקרובה לצלחת, זה לא חברתי ולא נעליים. אל תשכח שבאותם הימים גם פקידי האוצר היו מועסקים בהסכם קיבוצי, ולכן היה להם אינטרס אישי בקבלת פנסיה תקציבית ולא צוברת. יבוא יום ויוחק חוק המחייב הן את העובד והן את המעביד להפריש כספים לפנסיה - ואז יהיה זה ניצחון להשקפת העולם החברתית האמיתית. דרך אגב, כל אדם בישראל מפריש כספים לביטוח בריאות, ללא השתתפות המעביד, ואין פוצה פה ומצפצף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול, כן. (בלי להכנס לאפשרויות של הוון וכו'). לגבי השקפת העולם, שוב, יש מידה לא מבוטלת של צדק בדבריך, אם כי פעם רוב מכריע של העובדים היה שייך למגזר הציבורי (ואכן, אז גם בכירי האוצר לא עבדו בחוזה אישי). לטעמי (וכאן אנחנו נכנסים להשקפת העולם הפרטית שלי) אני מסכים אתך על הצורך בבטוח פנסיוני חובה לכלל העובדים במשק, וסבור שעל הממשלה להבטיח רשת בטחון (לקרנות או למבוטחים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. בגלל הערבות ההדדית בין חברי הקופה (וערבות ממשלתית לקופות פושטות רגל) פנסיה צוברת משולמת כל עוד המבוטח חי1, בלי קשר ישיר לסכומים ששילם (גובה התשלום החודשי נקבע עפ"י הסכום ששולם, אולם לא משך התשלום). לכן, אחת הסיבות לגרעון האקטוארי של רוב הקרנות היא הארכת תוחלת החיים. ____________________ 1- או שאיריו, במקרה של פנסיה מקיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק שאתה מציע עשוי לפגוע בעובד. אדם שלנגד עיניו מטרה בטווח הקרוב, למשל מימון לימודים או רכישת דירה, עשוי להעדיף להפנות את מרבית הכנסתו לעבר אותה מטרה. אם אתה מכריח אותו לחסוך לפנסיה, אתה גורם לו להשקיע פחות באותה מטרה. (כל זה לא פוגע כשהוא זה בעובדה שחיסכון כשלעצמו הוא ערך נעלה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל אדם צעיר קשה לדמיין לעצמו את ימי זקנתו, וזה טבעי. לכן המדינה צריכה להתערב ולחייב את האדם להתחיל ולדאוג לזקנתו כבר בראשית דרכו. אי-חסכון לפנסיה יוצר מצב אבסורדי: אדם שעבד כל חייו או לפחות מרביתם, והרוויח משכורת יפה, מוצא עצמו בגיל 65 ללא מקורות הכנסה, למעט קצבת זקנה מגוחכת שמספיקה אולי לשבוע ימים. במלים אחרות, הוא הופך לאדם עני ולנזקק סעד. אין סיבה שהמדינה תאפשר מצב כזה. גם אם בגיל 30 יש לך דאגות דחופות יותר, חייב להיות מנגנון שיבטיח במידה מסוימת את זקנתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל על כל עובד שלנגד עיניו המטרה של רכישת השכלה, יש מאה עובדים שהמטרה לנגד עיניהם היא מכונית חדשה, או חאפלה גדולה לרגל חתונת הבת. האנשים הללו (במדינת הרווחה) יהיו עול על החברה כאשר יגיעו לזיקנה. אני יודע שזה לא דבר שאתה חושב עליו, אבל מדינת הרווחה דורשת אחריות בתמורה לרשת הביטחון שהיא פורשת לכל אדם: המדינה מבטיחה לסייע למעוטי יכולת שהגיעו לזיקנה, אבל בתנאי שמי שלא *חייב* להיות מעוט יכולת בזיקנתו, לא יהיה כזה. חוק פנסיה דומה לחוק המחייב חגירת חגורת בטיחות, או חבישת קסדה. מה, אנשים לא מספיקים חכמים כדי להבין שכדאי להם להגן על הראש שלהם כשהם נוהגים על אופנוע במהירות 100 קמ"ש בינות למכוניות לא סימפטיות במיוחד? אז זהו, שמסתבר שהם לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רכישת מכונית חדשה היא בוודאי החלטה פחות חכמה מרכישת השכלה, אבל זו עדיין החלטה לגיטימית. יתכן מצב, הגיוני למדי, בו אדם יקדיש את חסכונותיו בגילאים 20-25 לרכישת השכלה, בגילאים 25-35 לרכישת דירה, 35-50 לחיסכון לפנסיה ו-50-65 לעזרה לילדים. הכל לפי רמת ההכנסה, מודעות לחיסכון, הצבת יעדים ריאליים ובוודאי קיימים עוד גורמים שאיני מעלה כרגע בדעתי. מה הטעם לחסוך לפנסיה כשהמשכורת היא 3000 וכל גרוש בה חשוב, אם אפשר לחכות לגיל בו המשכורת היא 30,000? לגבי עניין העול על החברה, אני מניח שאתה יודע מה התשובה שלי :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משכורת (ברוטו) של 30,000 ש"ח בחודש או יותר היא מותרות השמורות לשניים-שלושה המאיונים העליונים בין המשתכרים בישראל. בערך שלושה רבעים מהמשתכרים (לא כולל עובדים זרים ותושבי הרש"פ) משתכרים ברמת השכר הממוצע במשק ומטה (7,000 ש"ח בחודש ברוטו), החציון הוא ב- 4,400 בערך. איזה אחוז מהמשכורת אתה אמור לחסוך בשביל להבטיח לך פנסיה סבירה למשך עשרים שנה, אם כל זמן החסכון שלך הוא חמש עשרה שנה, לפי החשבון שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד המחשבונים בקישור יכול לעשות את העבודה: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |