|
||||
|
||||
מי שמכיר את פרסומי המכון הישראלי לדמוקרטיה לא יכול להתיחס אליהם ברצינות מוגזמת. קחו למשל את ''העין השביעית'', בטאונם העוסק באתיקה עיתונאית. רוב הכותבים שם הם אנשים שפוטרו ממקומונים, נידחים או חשובים, עקב חוסר כישרון או בעיות אתיקה. אז קצת פרופורציה |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ברור, יש המון דוגמאות - למשל, נחום ברנע, כרמית גיא... ממש הקש והגבבה של העיתונות הישראלית. (אבל אני מניחה שההוא התכוון למשה נגבי?) |
|
||||
|
||||
אני יכולה דמיין לעצמי מצב שבו המוני כותבים חסרי כישרון ואתיקה1 כותבים בבטאון הדמוקרטי, ועדיין ה/מחקרים/ של המכון תקפים. הביקורת שהובאה כאן על הסטטיסטיקה שלהם היא יותר עניינית. 1 אויה, יש כותבים כאלה גם בפרסומים יותר נפוצים מאשר הבטאון הדמוקרטי.. |
|
||||
|
||||
ברור שסקר מסוג זה אמור להיבחן לפי המתודולגיה שלו בלי קשר לרכילות העסיסית על המשתתפים באחד מפרסומיו האחרים של המכון. מצד שני, כאשר ידוע לך שגורם כזה לוקה בנטייה לעיגול פינות חמור באחת מנגזרות פעילותו - זו שבמקרה אני מצוי בה - מתעוררת חשדנות בריאה כלפי שאר הנגזרות. אני מניח שגם הפער בין היומרה, הצדקנות וכמויות הכסף שהמכון שופך, לבין רמת מוצרי הקצה שלו עושה אותו מעצבן שכזה. לגבי הכותבים - כל אחד ובעיותיו. בשלב זה אני מתלבט מה אתי יותר (כלומר פחות): לפרט ולהלבין פנים קונקרטיות ברבים, או להשאיר את ההשמצה (המדויקת, אמנם) תלויה מעל ראש כולם |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |