בתשובה לג. שמעון, 12/06/01 14:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצד אחד הגישה שהצגת מעניינת וקל להתפתות ולומר באחת ''נכון''. אבל, משהו חסר בתיאור הזה. ניתן לומר שכל אורך החיים מהדבר המוחשי ביותר ועד לדבר הרגשי והרוחני ביותר מושפע מתקופות. אין סיבה שבתקופה שנלחמו בבליסטראות יאהבו באותה דרך שיאהבו כשהאטום שולט. אבל מלבד התקופה והתרבות יש גם את התפתחות הנפש האנושית. או שאפשר לקרוא לזה ''התהליך''. אינסטינקטים נשארים וגם יצרים, אבל ככל שהליבראליות, ההשכלה והמודרנה מתקדמות יש יותר לגיטימציה להבנת המושגים האלה ולקבלתם. מכאן, יותר קשורה התפתחות האדם והממצאים והידיעות עליו מאשר התרבות הנכונה לאותה תקופה. כמובן, השפעות תקופתיות הן בלתי נמנעות. הכוונה היא שאם המחקר על הרגש, היצרים והמוח והקשר בינהם היה כבר מושלם באותה תקופה (היוונית, למשל, שאתה הבאת) כל ההתייחסות היתה שונה, ההבנה היתה מלאה יותר (בדבר תופעות שהיו וגם היום מתקיימות אלא שאז היו בהחבא). במובן הזה, ניתן לומר שהתקופה והתרבות לא עומדות בפני עצמן אלא מייצגות שלב בתהליך ההבנה של האדם את עצמו. ועל כן, העניין יותר תלוי באדם ולא בתקופה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתלי, איני בטוח שירדתי לסוף דעתך, וגם לא ברור לי במה את חולקת עלי. בפרט, לא ברורה לי טענת ה"האילו" שלך (בפסקה האחרונה): אם היוונים היו יודעים מה שאנחנו יודעים, אזי ההתייחסות שלהם לחיי האהבה הייתה אחרת. בוודאי. הרי אם היה להם המדע ושיטות המחקר שלנו ולא המדע שלהם, לו היו להם ערכי הליברליזם והמודרנה במקום ערכיהם, ודאי שעולמם היה אחר וחיי האהבה שם היו אחרים. מכל מקום, ברור שהבנת האדם את עצמו תלויה בתרבותו. הוא מסוגל להבין את עצמו רק דרך הפריזמה התרבותית שלו. (במילה תרבות איני כולל רק ספרות מוסיקה וגו', אלא גם את המדע ואת הדת ואת הידע המופשט בכללותו, את השיטה הכלכלית, המשפטית, וכו'. יש המעדיפים בהקשר זה את המילה הלועזית "ציביליזציה"). נ.ב. מאמר ב"אייל" שמפרט יותר את הגישה של היוונים לאהבה ומיניות (ועוסק בטענה דומה לזו שהועלתה כאן: מיניות האדם גמישה מיסודה ומקבלת עיצוב שונה מתרבות לתרבות): "זמנים ורודים באתונה ובקנדהר": דיון 1325 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילה אומר שהתייחסתי רק למנהגי החיזור והמיניות ההטרוסקסואלים ועל כן המאמר שהפנית אותי אליו פתח צוהר חדש למחשבה, שלא נלקח קודם לכן בחשבון. בקשר לתגובתי, מאחר ואכן לא הוגדרה המילה תרבות ומקורה או הקשרה לאדם עצמו לא ברור למה הכוונה כשתולים בה את הסיבה והמקור להתנהגות החברה. ז.א- האם הדרכים המקובלות כיום הן עניין זמני עד להשתנות מחודשת של התרבות, או שמה הגענו לגבול מסויים, (שתחילתו בהתפתחות המואצת של המדע) ובו התקבעה הנורמה החברתית למעט שינויים קלים (?) ועוד, שאלה שמאוד מעניינת אותי אך לא קיבלתי עליה תשובה מספקת (מהמאמרים שקראתי באתר זה) היא: מה מקור הפוליגמיה במובן המהותי- פסיכולוגי (ולאו דווקא במובן ההגדרתי- משפטי)? האם האדם הוא יצור פוליגמי במהותו או שהפוליגמיה היא נורמה חברתית, אופנה וכו'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתלי, שאלת: "האם הדרכים המקובלות כיום הן עניין זמני עד להשתנות מחודשת של התרבות, או שמה הגענו לגבול מסויים?" לשאלה זו התייחסתי בסדרת מאמרים בת 4 חלקים שהתפרסמה באייל שכותרתה "נוירומנטיקה". הסדרה מראה על קשר בין ההתקדמות הטכנולוגית (וייצוגה בספרות המדע הבדיוני) לבין יחסי האהבה ותפיסת המיניות בחברה: חלק א' של המאמר: דיון 684 פסקאות הסיום של חלקו הרביעי של המאמר מתייחסות ישירות לשאלתך: דיון 707 ראיתי את תגובתך שהופנתה לד"ר יובל רבינוביץ' בנוגע לשאלת הפוליגמיה, אני מניח שהוא ישיב שם במוקדם או במאוחר, ואולי כדאי לנהל שם את הדיון בסוגיה ספציפית זו. עם זאת, ברצוני להתייחס לצירוף שלך "במובן המהותי-פסיכולוגי". להערכתי גם הפסיכולוגיה שלנו היא תוצר של הבנייה תרבותית, היא אינה מהותית, במובן זה שהמבנה הפסיכולוגי שלנו אינו תוצר אך ורק של הגנטיקה שלנו כי אם מושפע מהסביבה התרבותית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |