בתשובה לגלעד ברזילי, 16/05/03 10:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן אני מתנגד לחלוטין לפנסיה תקציבית. אין לי מושג מי המציא את השיטה הזו, אבל ברור שהוא לא ניחן בראייה מפותחת לטווח הארוך, ואכן השיטה הולכת ונעלמת. בעיקרון, כשמדובר ביחסי עבודה הגישה שלי היא לשמור על זכויות העובדים הקיימים, ולשנות את השיטה ביחס לעובדים חדשים. הניסיון מלמד שזו הדרך הטובה ביותר לבצע את השינוי מבלי לעורר מהומות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא לא, זה לא יכול לעבוד בפנסיה תקציבית. הרי בפנסיה תקציבית הכסף שמשלמים החברים בקרן היום הולך למימון הפנסיונרים של היום, ואם רק תזקין את האוכלוסייה החברה בקרן, ולא תכניס אליה עובדים חדשים עם משכורת, הגרעונות של הקרן יתפחו חיש-קל, והיא תתמוטט. מי אתה מציע שיקח עליו את הנטל הזה? המדינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי המדינה רצתה לחסוך לעצמה את תשלומי המעביד בעשרות שנות העבודה של העובד. (מי זה שאמר כי הלא מוצלחים נמצאים בשרות הציבורי?) ועתה אין היא יכולה לבוא אל האנשים ולאמר: טעינו, חשבנו שיהיה לנו מספיק כסף לממן לכם את הגמלאות. אם היו חוסכים כספים של ממש ולא הבטחות ללא כיסוי, יתכן ומצב הגימלאים היה בטוח יותר. כשמדברים על קרנות שקורסות נדמה לי שלא על התקציבית מדברים, אלא על אלה שהעובדים והמעבידים שילמו אליהן כסף, כסף שמישהו שיחק בו, ועתה כנראה, אבד. הפנסיה התקציבית נבעה מן האמונה שהמדינה לעד תשרוד. מישהו עדיין מוכן להמר על כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה רוב הקרנות של הפנסיה הצוברת אינן גרעוניות - אלו הקורסות הן בהחלט התקציביות בעיקר (ולכן הצעתו של ביבי - השוואת גיל הפרישה והעלאתו בשנתיים תיתן להן מרווח נשימה). הסיבה שזה כך היא כפולה: גם יש פחות מצטרפים חדשים לקרנות האלה, ויותר מועסקים בחוזה אישי ובפנסיה צוברת, וגם קרנות שכאלו מעודדות חוסר אחריות של הגמלאים שנותנים לעצמם העלאות שכר פיקטיביות לקראת הפרישה, כדי להעלות לעצמם את הפנסיה, המחושבת לפי שכר בסיס ביום בפרישה (וראה גמלאי רשויות הנמלים). באשר לסוגייה העקרונית, אני מסכים שעל המדינה לשאת בנטל הזה, אבל אני לא בטוח שיזהר יסכים. הרי המטרה שלו היא להקל את הנטל על משלם המיסים, לא להגבירו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה יש כסף בקרנות של פנסיה תקציבית אם אף אחד לא חסך בהן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנסיה תקציבית, כשמה, היא חלק מתקציב המדינה. אף אחד לא "חוסך בה". כרעיון, פנסיה זו אינה רעה כל כך כי היא אומרת לעובדים: כל עוד המדינה כאן, יש פנסיה (שזו בד"כ הבטחה טובה יותר מאשר רוב העסקים הפרטיים). הבעיה אצלנו היא לא כ"כ העובדה שמדובר בפנסיה תקציבית כמו שנתנו לחתול לשמור על החלב (העובדים הבכירים בהסתדרות קבעו לעצמם את התנאים - ויצרו גרעונות ענק). לכן התוכנית הכלכלית הנוכחית מעוניינת לבצע 2 דברים: 1. לבטל המשך פנסיה זו, מאחר ויש רצון לעבור לחוזים אישיים, שתנאי פנסיה הינם חלק מהם; 2. להפקיע את ניהול הקרנות התקציביות הקיימות מהחתול (עם השפם), כדי לוודא שלאחר שמכוסים גרעונות הענק הנוכחיים, לא "יוולדו" חדשים עקב המשך שליחת היד לקופה הציבורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש פנסיה תקציבית שמנוהלת ע"י ההסתדרות? כיצד ההסתדרות יכולה להתחייב בשם המדינה? והאם "מבטחים" ההסתדרותית אינה צוברת מלכתחילה? ותודה על ההבהרה הקודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הראשונה שלך עולה על אי דיוק שלי בתשובה הקודמת - להסתדרות כמובן אין פנסיות תקציביות, אולם המצב של הפנסיות המנוהלות על ידה הפך אותן עם השנים ל''כמעט תקציביות''. בשל העובדה שההסתדרות יצרה לעצמה חוסר איזון ענק בין ההפרשות מקרן הפנסיה להכנסותיה (ע''י השתוללות בדמי ניהול, הטבות מוגזמות לחברים והשקעות לא מוצלחות במיוחד), הגרעונות האקטואריים שנוצרו חייבו את ממשלות ישראל לדורותיהן להפריש באופן קבוע כחלק ניכר מהתקציב לכיסוי הבור ללא התחתית. הממשלות לא יכלו שלא לשלם, כי המשמעויות החברתיות לכך כבדות מידי. עם זאת, מנסות הממשלות האחרונות לכסות את הגרעון בפעם האחרונה ולהפקיע את ניהול הקרנות מהמנהלים שיצרו אותו, ע''י הקמת קרנות חדשות עם הגבלות נוקשות, ומינוי מבקרים חיצוניים לקרנות הקיימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהמציא את שיטת הפנסיה התקציבית לא היה כזה אידיוט. פנסיה תקציבית, להבדיל מפנסיה צוברת, היא כזאת שבה המעביד (קרי המדינה. פנסיה תקציבית היא לעובדי מדינה או חברות ממשלתיות בלבד(1)) במקום להפריש מדי חודש בחודשו כסף ייעודי לטובת רווחת עובדיו כאשר אלו יגיעו לגיל פרישה, הוא משתמש בכסף זה לצרכיו. את תשלומי הפנסיה לגימלאיו אין המעסיק משלם מאותם כספים שהופרשו לשם כך כאשר אותם גימלאים היו עדיין עובדים, אלא מתוך "חשבון הבנק שלו" (כלומר, תקציב המדינה) במועד התשלום. לצורת יישומה של הפנסיה התקציבית במדינת ישראל יש יתרון אחד משמעותי, וחסרון אחד משמעותי מבחינת העובד. (מכיוון שאין מדובר ב"משחק סכום אפס", היתרון לעובד הוא בעיה (כספית) למעביד, ואילו החיסרון לעובד אינו מהווה בכל מקרה יתרון למעביד). היתרון לעובד הוא הניתוק בין הסכום הנצבר לבין הפנסיה העומדת לרשות הגימלאי. הדבר נובע משני דברים: האחד הוא קביעת המשכורת האחרונה (או מספר משכורות אחרונות) כקובעת לצורך הפנסיה, והשני הוא היותה של הפנסיה מובטחת לכל אורך חיי הפנסיונר (ולעיתים גם אח"כ, לאלמנתו), ללא חשש שיגיע "לתחתית החבית". לומר שמי שקבע שכך תהיה הפנסיה לא ניחן בראייה מפותחת לטווח הארוך, כלומר לא הביא בחשבון את העליה בתוחלת החיים? אני לא בטוח (למעשה בטוח שלא). אני מאמין שהוא קבל החלטה ערכית שכך ראוי שיהיה, שהמדינה צריכה לדאוג לגימלאיה ללא התחשבנות קטנונית על גובה הסכום שהיו צוברים לו הפקידו מדי חודש סכום מסוים במזרון להבטחת עתידם. החסרון לעובד, הוא "כליאתו" במקום העבודה. הפנסיה שתעמוד לרשותי, בבוא העת, תהיה מורכבת מכספים אשר הופרשו לפחות על ידי שלושה מקומות עבודה שונים. כל מקום עבודה שעזבתי, לקחתי יחד אתי את כספי הפנסיה שצברתי בעובדי בו, אשר יעמדו לרשותי בגיל פרישה. עובד השרות הציבורי, לעומת זאת, אם יעזוב את מקום עבודתו בטרם הגיע לגיל פרישה (אלא אם יוסכם אתו, *לפנים משורת הדין* על פרישה מוקדמת), הרי כספי הפנסיה שצבר ירדו לטמיון (במקרה זה מילולית, שכן הנהנה מכך יהיה אוצר המדינה). זוהי אחת הסיבות (ולא השולית שבהן) שהשרות הציבורי משופע בעובדים לא יעילים וחסרי מוטיבציה, בעיקר במקצועות שוחקים כגון הוראה וסיעוד. _____ (1) לא הייתי סומך על מעסיק מבוסס פחות מהמדינה, שאם לא "ישים כסף בצד" בכל חודש, אכן יהיה לו מהיכן לשלם בבוא העת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אדם אחד שאתה יכול לסמוך עליו יותר משאתה סומך על המדינה או על כל אדם אחר. האדם הזה הוא אתה עצמך. בטל את קרנות הפנסיה למיניהן, קח את כל המשכורת שלך במזומן, והחלט לבדך, בעצמך, מה יהיה שיעור החיסכון, כמה כסף יופרש לביטוח, והאם אתה באמת צריך ביטוח רפואי כזה או אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה נדבקת מהשותף שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסוף דעתך. (בעצם גם לא להתחלתה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השותף שלי נוהג לברך אנשים לשלום במשפט, "כל טוב ובהצלחה." 2 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לא הייתי סומך על מעסיק ..., שאם לא ..., אכן יהיה לו ....'' ז''א לא מדובר בחוסר אמון, מדובר בחוסר וודאות כלכלית. אם הייתה וודאות כלכלית מוחלטת, לא היה צורך בפנסיה (או בביטוח) בכלל. ולכן, האדם עצמו לא יכול להחליף את המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד יכולה המדינה להצליח במקום בו נכשל האדם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מצאת את הדרך להסתדר בחיים: קום והדפס כסף. מדינת ישראל עושה זאת מזה 55 שנים בהצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברורה לי השאלה. אם התכוונת לשאול ''איך יכולה המדינה לתת ביטוח ואדם לא יכול לתת לעצמו'' אז התשובה היא ''בדיוק כמו שחברות ביטוח פרטיות יכולות לתת ביטוח, בעזרת גביית כספים מכולם ותשלום רק לנצרכים'' אם התכוונת לשאול ''איך יכולה המדינה להבטיח את התשלום ואדם לא יכול להבטיח אותו לעצמו'' התשובה היא שלמדינה יש משטרה. אם התכוונת לשאול שאלה אחרת, בבקשה שאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יתכן כי המערכת "המציאה" ו/או שתלה את אבי בכדי לוודא פולמוס בכל פתיל ולעורר את חמתם של מגיבים וותיקים? סתם תהיתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי שלא הבנתי את כל תגובתך. מה שאני כן מבין הוא העיקרון הפשוט הבא: בהסדרי הפנסיה המקובלים, כלומר פנסיה "צוברת", המעביד והעובד מתחלקים ביניהם באופן לא שווה בעלות הפנסיה. זאת הן משום שהפנסיה היא אינטרס של העובד ולא של המעביד, והן בכדי להגדיל את הסיכוי להבטחת הפנסיה העתידית. הפנסיה התקציבית - ואני לא אומר זאת על סמך מחקר היסטורי - היא פשוט אחת מאותן זכויות היתר שהשיגו עובדי המגזר הציבורי באחד המשאים והמתנים שנוהלו מתי שהוא עם האוצר. האוצר חשב שהוא חוסך קצת כסף היום, ושכח שהוא יצטרך להוציא אותו מחר. פקידי האוצר בשנים האחרונות הבינו את הטעות ועל כן התעקשו להפסיק את שיטת הפנסיה התקציבית, ואכן הצליחו. מן הצד השני, כמו שכתבתי, יש לחוקק חוק שיחייב צבירת פנסיה לכל עובד במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנת. ההבדל הוא לא בשעורי ההפרשה, אלא בכך שבפנסיה צוברת עומד לזכות הגימלאי לכל היותר הסכום אותו חסך (הוא ומעבידו), בעוד שפנסיונר המקבל את גימלתו מפנסיה תקציבית ימשיך לקבלה, כחלק (הנקבע בהתאם לאורך תקופת הצבירה) ממשכורתו הקובעת, אפילו אם יזכה להאריך ימים כמתושלח. גם בפיסקה השניה יש לך אי הבנה: האוצר לא חשב שהוא חוסך קצת כסף היום, ולא שכח שהוא יצטרך להוציא אותו מחר. האוצר יצא מנקודת הנחה (מוצדקת) שהוא אינו צריך לשים במזרון את הכסף אשר יהיה עליו לשלם עוד 30 שנים לפנסיה, שכן גם עוד 30 שנים יהיה לו מהיכן לקחת כסף זה, ובינתיים הוא יכול למצוא לכסף שימושים טובים. פקידי האוצר בשנים האחרונות לא "הבינו את הטעות", כי אם השקפת העולם החברתית כלכלית השלטת במדינת ישראל בכלל, ובמשרד האוצר בפרט, היא שהשתנתה, ולכן פקידי האוצר בשנים האחרונות התעקשו להפסיק את שיטת הפנסיה התקציבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מבין עוד פחות. האם אתה אומר שבפנסיה צוברת הגימלאי זכאי לקבל את הקצבה רק מספר מסוים של שנים, ובפנסיה תקציבית מספר בלתי מוגבל (מתושלח)? לגבי השקפות עולם: אם הפנסיה התקציבית היתה מוחלת בחוק על כל עובד בישראל, כולל זה שמועסק במסגרייה פרטית באזור התעשייה של יהוד, הייתי מקבל שמדובר במימוש של השקפת עולם חברתית. אבל כשמחילים זאת רק על קבוצת עובדים מסוימת, שקרובה לצלחת, זה לא חברתי ולא נעליים. אל תשכח שבאותם הימים גם פקידי האוצר היו מועסקים בהסכם קיבוצי, ולכן היה להם אינטרס אישי בקבלת פנסיה תקציבית ולא צוברת. יבוא יום ויוחק חוק המחייב הן את העובד והן את המעביד להפריש כספים לפנסיה - ואז יהיה זה ניצחון להשקפת העולם החברתית האמיתית. דרך אגב, כל אדם בישראל מפריש כספים לביטוח בריאות, ללא השתתפות המעביד, ואין פוצה פה ומצפצף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול, כן. (בלי להכנס לאפשרויות של הוון וכו'). לגבי השקפת העולם, שוב, יש מידה לא מבוטלת של צדק בדבריך, אם כי פעם רוב מכריע של העובדים היה שייך למגזר הציבורי (ואכן, אז גם בכירי האוצר לא עבדו בחוזה אישי). לטעמי (וכאן אנחנו נכנסים להשקפת העולם הפרטית שלי) אני מסכים אתך על הצורך בבטוח פנסיוני חובה לכלל העובדים במשק, וסבור שעל הממשלה להבטיח רשת בטחון (לקרנות או למבוטחים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. בגלל הערבות ההדדית בין חברי הקופה (וערבות ממשלתית לקופות פושטות רגל) פנסיה צוברת משולמת כל עוד המבוטח חי1, בלי קשר ישיר לסכומים ששילם (גובה התשלום החודשי נקבע עפ"י הסכום ששולם, אולם לא משך התשלום). לכן, אחת הסיבות לגרעון האקטוארי של רוב הקרנות היא הארכת תוחלת החיים. ____________________ 1- או שאיריו, במקרה של פנסיה מקיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק שאתה מציע עשוי לפגוע בעובד. אדם שלנגד עיניו מטרה בטווח הקרוב, למשל מימון לימודים או רכישת דירה, עשוי להעדיף להפנות את מרבית הכנסתו לעבר אותה מטרה. אם אתה מכריח אותו לחסוך לפנסיה, אתה גורם לו להשקיע פחות באותה מטרה. (כל זה לא פוגע כשהוא זה בעובדה שחיסכון כשלעצמו הוא ערך נעלה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל אדם צעיר קשה לדמיין לעצמו את ימי זקנתו, וזה טבעי. לכן המדינה צריכה להתערב ולחייב את האדם להתחיל ולדאוג לזקנתו כבר בראשית דרכו. אי-חסכון לפנסיה יוצר מצב אבסורדי: אדם שעבד כל חייו או לפחות מרביתם, והרוויח משכורת יפה, מוצא עצמו בגיל 65 ללא מקורות הכנסה, למעט קצבת זקנה מגוחכת שמספיקה אולי לשבוע ימים. במלים אחרות, הוא הופך לאדם עני ולנזקק סעד. אין סיבה שהמדינה תאפשר מצב כזה. גם אם בגיל 30 יש לך דאגות דחופות יותר, חייב להיות מנגנון שיבטיח במידה מסוימת את זקנתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל על כל עובד שלנגד עיניו המטרה של רכישת השכלה, יש מאה עובדים שהמטרה לנגד עיניהם היא מכונית חדשה, או חאפלה גדולה לרגל חתונת הבת. האנשים הללו (במדינת הרווחה) יהיו עול על החברה כאשר יגיעו לזיקנה. אני יודע שזה לא דבר שאתה חושב עליו, אבל מדינת הרווחה דורשת אחריות בתמורה לרשת הביטחון שהיא פורשת לכל אדם: המדינה מבטיחה לסייע למעוטי יכולת שהגיעו לזיקנה, אבל בתנאי שמי שלא *חייב* להיות מעוט יכולת בזיקנתו, לא יהיה כזה. חוק פנסיה דומה לחוק המחייב חגירת חגורת בטיחות, או חבישת קסדה. מה, אנשים לא מספיקים חכמים כדי להבין שכדאי להם להגן על הראש שלהם כשהם נוהגים על אופנוע במהירות 100 קמ"ש בינות למכוניות לא סימפטיות במיוחד? אז זהו, שמסתבר שהם לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רכישת מכונית חדשה היא בוודאי החלטה פחות חכמה מרכישת השכלה, אבל זו עדיין החלטה לגיטימית. יתכן מצב, הגיוני למדי, בו אדם יקדיש את חסכונותיו בגילאים 20-25 לרכישת השכלה, בגילאים 25-35 לרכישת דירה, 35-50 לחיסכון לפנסיה ו-50-65 לעזרה לילדים. הכל לפי רמת ההכנסה, מודעות לחיסכון, הצבת יעדים ריאליים ובוודאי קיימים עוד גורמים שאיני מעלה כרגע בדעתי. מה הטעם לחסוך לפנסיה כשהמשכורת היא 3000 וכל גרוש בה חשוב, אם אפשר לחכות לגיל בו המשכורת היא 30,000? לגבי עניין העול על החברה, אני מניח שאתה יודע מה התשובה שלי :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משכורת (ברוטו) של 30,000 ש"ח בחודש או יותר היא מותרות השמורות לשניים-שלושה המאיונים העליונים בין המשתכרים בישראל. בערך שלושה רבעים מהמשתכרים (לא כולל עובדים זרים ותושבי הרש"פ) משתכרים ברמת השכר הממוצע במשק ומטה (7,000 ש"ח בחודש ברוטו), החציון הוא ב- 4,400 בערך. איזה אחוז מהמשכורת אתה אמור לחסוך בשביל להבטיח לך פנסיה סבירה למשך עשרים שנה, אם כל זמן החסכון שלך הוא חמש עשרה שנה, לפי החשבון שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד המחשבונים בקישור יכול לעשות את העבודה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכיר לי - לפני מספר שנים עבדתי במשך מחצית השנה במכון ויצמן, ומקום העבודה הפריש לי, כראוי, לקרן פנסיה. בזמן האחרון אני עושה מאמצים ניכרים כדי להוציא את הכסף מהקרן ולהעביר אותו לקרן שאני מנהל כיום, אליה מפריש מקום העבודה הנוכחי שלי. הקרן הישנה מסרבת לוותר על הכסף, ובינתיים אוכלת לי אותו (הסכום הקטן מניב ריבית נמוכה מדמי הניהול...). לא שאני מבקש ייעוץ פיננסי, אבל מה אפשר לעשות במצב כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפנה למשרד האוצר, אגף הממונה על שוק ההון והביטוח, ותבדוק אצל מהן זכויותיך. כדאי שתיכנס קודם לאתר האינטרנט שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני הוא האיש, לא אני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הולך לערבות הדדית, לא? בהנחה שטלפונים תכופים אל הקרן לא עוזרים, כתוב להם שבכוונתך לתבוע אותם בבית משפט. מכתב מעורך דין עולה בערך 600 שקל. אולי שווה לך להשקיע את הסכום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרן הפנסיה שלי לא הולכת לשום ערבות הדדית. אם מישהו יקבל את הכסף חוץ ממני, יהיו אלו מנהלי הקרן, ולהם אני באמת לא חייב כלום. סמוך עלי כשאני אומר שזה לא שווה את הסכום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סוף העולם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי מוזר, על גבול הבלתי-חוקי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |