 |
אני עד היום עוד קונה מדי פעם אלבום שיש לי על תקליט, על דיסק (הבא על הכוונת: סיימון וגארפינקל: ההופעה בפארק). אבל גם הדיסקים האלו היו צריכים מערך שיווקי - ולו כדי להעביר אותם מפורמט ויניל לפורמט תקליטור. יתרה מכן - בכל תעשיה יש מוצרים עם מכירות קבועות שמסייעות לממן את השיווק הראשוני של מוצרים חדשים. ולבסוף - רוב האלבומים הישנים הללו, אילו חברות התקליטים היו מורידות אותם לגמרי מהמדפים, זה לא היה ממש משפיע על גרף המכירות שלהן. למעשה, הן כמעט עושות לנו טובה שהן ממשיכות להדפיס אותם.
לא יודע, אני בד"כ אוהב אלבומים שלמים - אולי עם שיר פה או שם שאני מעדיף לדלג עליו. לדעתי במצב כיום, שאמנים מוציאים אלבומים שלמים כמוצר, לארגן מחדש אלבום עם מספר וסדר שונה של שירים, זה לעשות עוול לאמן. פעם אלבום היה יוצא ברגע שליוצר היו מספיק להיטים שהצליחו ברדיו. היום זה הפוך - היוצר בונה את האלבום, שולח אותו לחנויות, ואז (או לכל היותר זמן קצר לפני יציאת האלבום) מתחיל לשלוח סינגלים לתחנות הרדיו. האמן הישראלי היחיד שאני יכול לחשוב עליו שלא נוהג כך (מלבד הזמר המזרחי, שם עדיין נוהגים בשיטה הישנה) הוא ירמי קפלן, שגם "הדפוק הזה" וגם "ילד תם" שלו (מהאלבומים השני והשלישי) יצאו הרבה לפני האלבום (אם אני לא טועה, "ילד תם" גם עבר שינוי משמעותי בין הסינגל הראשוני לבין גרסת האלבום, אולי בעקבות תגובות מהקהל).
אני מאוד אצטער אם קונספט האלבום יעלם מהעולם, משום שהוא נוח להפליא עבורי. הוא מאפשר לי להכיר במחי אלבום אחד יצירה שלמה, ולא טראק בודד. העולם שלנו יחזור להיות עולם של להיטים, וכל טראק שיוצרים יכתבו ינסה להיות להיט בפני עצמו. יש מה לומר בזכות שירים קצת יותר מינוריים, שצריך להתרגל אליהם, שעובדים טוב בתוך הרצף ולאו דווקא בפני עצמם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש