|
אלי בוקר טוב. למרות שלא השתתפתי בדיון הסוער אני מרשה לעצמי להתערב דווקא בנקודה הזו, כלומר להוסיף את המובן מאליו למובן מאליו (שהרי אשר שכטר פרסם שמונה משיריו בדג-אנונימי? לצד מניפסט האדם הבודד, ואף פורסם מאוחר יותר באנתולוגיה של הדג ולכן עמדתי, נדמה לי, ברורה).
אני עומד מאחורי דבריו של אשר שכטר ובכל פעם שאני קורא את דבריו אני אף מברך על קול ייחודי שמצליח לקרוא שירה מבעד לעיניים בלתי מזוגגות ועל מפגן מחשבה מקורית ונועזת (כך הוא הדבר) המושמת בשפתו המופתית, האידיוסינקרטית כל כך (אני מפנה אותך בעיקר למניפסט האדם הבודד ולהערות השוליים שלו, שכשלעצמן הן חלק מעניין מאוד ומעידות על ייחודו של אשר שכטר בשדה השירה והמחשבה העכשוויים).
באשר למכתבך, אלי. אינני מבין מה עניין הצידוק ה"מוסרי" לעמדתו של שכטר באם הוא עומד בודד במערכה או באם ניצבים לידו בני תמותה אחרים. אין בעמדתו של שכטר מן המוסריות או מחוסר המוסריות, אלא אם כן תשייך, כידידינו הפרוסי, את המוסריות לתחום החירות של המחשבה ולתחום החירות בכלל, כי אז כולנו אסורים ובלתי מוסריים ואילו אשר שכטר, האדם הבודד במינשריו, הוא בן החורין היחידי, איש מוסר בין כנופיה של חוטאים, ורק לו הזכות לדבר ולקבוע.
אך גם אם נסייג את הנימה הכמו-תיאולוגית הזו, הרי שאשר שכטר מייצג עמדה מקורית ונועזת וכל ההתקפות עליו נובעות מחוסר הבנה או מחוסר קיבולת עיונית. משהו בנוסח האפוריזם הפותח את "הקיץ בדרך הנביאים":
לעולם לא יוכלו הכלים להכיל את השפע
|
|