|
||||
|
||||
אלפי אליטיסטים מחזיקים בפרוזה, דובי. אתה רק לא מתייחס אליהם. הרשה לי לנחש, שכאשר אתה 1 כותב סיפור אתה לא רואה לנגד עיניך את מרסל פרוסט כמודל. 1 או מישהו מכותבי "חלומות באספמיה", או כל מי שכותב סיפור. |
|
||||
|
||||
אמרתי שלא? אמרתי שהפרוזה טרם נוכסה לאינטרסים הצרים של האליטיסטים הללו. היא קיימת כמדיום שמשרת את כל שכבות האוכלוסיה, את בעלי כל הדעות - מראשון המהפכנים ועד אחרון הריאקציונרים. לא כולם צריכים לקרוא הכל, אבל כאדם שקורא ספרים של רם אורן יש לי דרך קצרה יותר לעשות כדי לקרוא את פרוסט, מאשר הדרך שאני צריך לעשות כאדם שלא קורא שירה כדי לקרוא <הכניסי כאן שם של משורר חשוב>. |
|
||||
|
||||
אני באמת לא רוצה להיכנס לדיון כאן (תחזיקו אותי). אני רק רוצה להעיר שלא אמרתי דבר נגד יצירות קומניקטיביות. התייחסתי *לערך* של אמנות טובה, ולערך של כתב-עת שמפרסם אמנות (פרספקטיבה שונה על המציאות או על האמנות עצמה). פרספקטיבה שונה היא לאו דווקא מרידה בממסד, אבל התחברות לסמלים המרכזיים של הממסד כמעט מבטיחה חסימה של דרכים אלטרנטיביות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |